תקציר: בכל פעם שמגיע גל פיגועים, אנחנו נחשפים שוב ושוב לתופעה הבלתי נתפסת - והדוחה כל כך בעינינו - של הורים המגלים שמחה למות ילדיהם שמתו כ'שהידים', כאילו הובילו אותם בהלווייתם אל חתונה. המזרחן ד"ר מרדכי קידר מכנה את התופעה: 'פולחן המוות המוסלמי'... זהו אחד מתחומי השוני המשמעותיים ביותר בין ערבים מוסלמים, המחזיקים בפרדיגמת חשיבה ערבית מזרחית; לבין אנשי המערב: היחס אל המוות!

האסלאם בסעודיה הוא אסלאם ממסדי. לכן, הפגיעה שפגע גיל תמרי בסעודים היא גם דתית וגם ממסדית! שם אדם ושום איש תקשורת אסור שיחשוב, שמקצועו מרשה לו לבזות אחרים, ועוד ביזוי סתם, ללא שום ערך עיתונאי. ללא נקיטת פעולות דרסטיות, ישראל תשלם על כך מחירים כבדים בזירה המדינית!

היהודים הם הבעלים ולא הכובשים של אדמות ארץ ישראל; וחובותינו המוסרית היא לחשוף את 'שקר הכיבוש', הנמצא ביסוד האנטישמיות של היום.

מאידך, לדבר אחד גדול זכינו, שהיה תמיד ברור לכל בר דעת, דבר שלא היה עד היום כל סיכוי לחשוב עליו, והוא: שנגמר המושג המסולף הקרוי 'דו קיום'. יש שני עמים במלחמה, וחלק מהעם הפלסטינאי שרוי בתוך ערי ישראל על תקן לוחמים בעד חירות פלסטין! ספק אם יהיו אווילים רבים להכחיש זאת מעתה...

מדיניות הרווחה האירופית כבר איננה מערכת מעוררת גאווה, המאפשרת רמת חיים איכותית לכלל האזרחים, וסובלת - תוך כדי כך - מכמה טפילים שוליים; אלא מערכת שהולכת וקורסת תחת גל של זרים, שהגיעו כדי לקחת את מה שאפשר, בלי להתאים את עצמם לקודים התרבותיים, שגורמים לאזרח השוודי, קודם כול, לרצות 'להיות בסדר'"...

אחת האמירות המרתקות בנוגע לטרור האסלאמי הקיצוני, באה מפיו של עבדאללה בן זאיד, שר החוץ של האמירויות. כתגובה לשאלת עיתונאית הוא מפסיק לדבר בערבית תחת תרגום ועובר לאנגלית. שימו לב...

טקס החתימה של הסכם השלום עם איחוד האמירויות לא היה קל לדנה וייס, שליחת ערוץ 12 לטקס, שמעדה בהתנהגותה והפכה מושא לבדיחות, מצד הציבור; ובעיקר, מצד עמיתיה יריביה בתקשורת הישראלית; ולא רק.... אבל לדעתי הלקח העיקרי של פרשת דנה וייס הוחמץ; והוא קשור ל- איך באמת עושים שלום...

השיח בין פוליטיקאים ישראלים לעמיתיהם במזרח התיכון מתאפיין, בדרך כלל, בחוסר הבנה טוטלית של תרבות המזרח. על הרקע הזה מתבלטת הברכה של עומר אדם כשיעור נפלא באיך מתקשרים במזרח התיכון...

הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות...