הגיעה העת לתת דיאגנוזה להלך הרוח הלאומי המאפיין את ישראל בעת כתיבת שורות אלה בתחילת מאי 2024: אנו מצויים ב'דיכאון קולקטיבי' (collective depression). זוהי תופעה שבה קבוצה חווה יחד תחושות של חוסר תקווה, חוסר אונים ועצב. הרגשות הללו יוצרים טראומה קולקטיבית המשפיעה על אומות לאורך זמן ומשנה אותן. תוצאותיו של דיכאון קולקטיבי יכולות להיות קוטביות: מחד גיסא, התפוררות והיעלמות, ומאידך גיסא, התאוששות, יצירת סדר חדש (כאורדר), ואף פיתוח אנטי שבירות לאורך זמן. הברירה בידינו!
בהשתנות הכוללת של התנאים האסטרטגיים מאז פרצה המלחמה לפני למעלה מחצי שנה, המהלך לכיבוש רפיח - שהיה נכון ולגמרי נחוץ - מחויב עתה בבחינה מחודשת. בכל דרך גם אם תוכרז הפסקת אש, הלחימה בחמאס תימשך, אבל בינתיים הוצבה מדינת ישראל למול מערכה בינלאומית, חסרת תקדים, על עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל. זו צריכה להיות בשעה זו, המערכה העיקרית!
פרשת אחרי מות, עוסקת בפרק ט"ז בהרחבה בטקס הכפרה שנערך על ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הטקס האמור היה מכפר על חטאי בני ישראל, כמו גם על הכוהן הגדול ועל המשכן/מקדש כולו. עבודה ייחודית זו מקבלת תפנית פרשנית מעניינית בספר הזוהר ובספרו של יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה. שניהם מייחסים לעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים פן מיסטי מובהק, שבו הוא מאחד את אילן הספירות האלוהי, מכוח ספירת שכינה, עד ספירת בינה.
בליל ה- 7-6 באוקטובר 2023, לפני הטבח, נערכה במטה הכללי התייעצות חריגה, על רקע אינדיקציות לפעולות יוצאות דופן מצידו השני של הגבול העזתי. הדרג המדיני לא עורב. למרות זאת, הוא נתפס בעיני רבים כאחראי. הכיצד? כי אחריות אינה ניתנת לחלוקה, והאחראי חייב להקפיד שהסמכות אינה מנוצלת לרעה! זוהי דוגמה מצוינת למתח המובנה שבין אחריות לסמכות, הנובע מחוסר האיזון שביניהם. זה נושא המאמר.
זהו חלקו השני של האוסף על הפשיעה הקשה של מוסלמים נגד נשים, אותה למדנו על בשרנו בטבח מאז ה- 7 באוקטובר 2023. הפשיעה הזו כוללת מגוון של תופעות קשות, משעבוד טוטאלי, דרך התעללות מינית, פיסית ונפשית, וכלה ברצח בייסורים. כיוון שהטענה ש'האויב הוא כמונו' חזרה להישמע במקומותינו, קיבצתי אוסף זוועות כזה לחוות דעתכם, ממרחבי עיראק ועד עזה. בזוועה קשה לצפות. אבל, חובה לתעד ולהפיק לקחים!
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 18 של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם - ובתנועת המחאה שדוהרת הלאה... עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!
פופוליזם הוא מעין תגובה למחלה שממנה סובל העם. הדמוקרטיה המודרנית - שבעבר טענה להקים את שלטון העם באמצעות נציגיו - מבקשת היום להדיח אותו ולמשול באמצעות טכנוקרטים. המפלגות פופוליסטיות לא המציאו את הפופוליזם. הן רק מנסות לתת לייאושו של העם ביטוי פוליטי, שלרוב אינו מספק. בהיעדר אישיות שתצליח לכונן מחדש את הדמוקרטיה במסגרת הלאומית שלה, ולאפשר לנו לצאת מהמשבר כשידו על העליונה, סביר כי פירוק הדמוקרטיות המערביות יימשך…