השימוש במערכת אכיפת החוק ככלי לניגוח פוליטי ("לוחמה משפטית" - Lawfare), מהווה את אחד האתגרים המורכבים ביותר לדמוקרטיה המודרנית במאה ה-21. הנה אוסף ממים אינטרנטיים המשקפים את השימוש לרעה במערכת האכיפה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
אתם מבינים את הבדיחה? בתיקים בהם באמת יש עבירות שחררו את הנאשם בגלל שיש ללמד את המדינה לקח על אי תקינות בהליך, ובתיקים נגד ראש ממשלה מכהן בהם אין שום עבירה והיו צריכים להמציא אחת שלא קיימת בספר החוקים כדי להגיע לבית משפט - הכל ממשיך כרגיל למרות 'הסדום והעמורה' שמתגלה על בסיס יומי.
לנוכחות החקלאית הפעילה במרחבי הגבול אין תחליף ואין להתעלם ממנה במשוואה הלאומית הכוללת של עלות תועלת, המתחשבת במכלול השיקולים המקיף. משוואת חישובי עלות תועלת של פקידי האוצר לעומת זאת, נוטה לצמצום טכני בראייה צרה, שמתעלמת ממכלול השיקולים הלאומי הרחב.
נראה כי בידי מבקר המדינה חומרים המוגדרים כ'רעידת אדמה' - שעשויים לשנות את דפוסי המחשבה וההצבעה של הציבור הישראלי - אבל הוא נחסם ע"י בג"ץ. על ראש הממשלה להוביל סטנדרט של שקיפות מלאה, לעמוד מול הציבור ולחשוף את המסמכים. שהרי, צדק דחוי הוא צדק נעדר; וועדות חקירה בעבר (כמו ועדת אגרנט) נתפסו פעמים רבות מידי ככלי להשהיית מסקנות. המציאות הנוכחית דורשת קצב אחר.
תפירת תיק' היא ייצור מערכת ראיות בדויה נגד אדם מסיבות שונות. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תפירת תיקים' והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
חקירה יכולה להיות או יסודית או מרושלת; אבל, כשהיא גם יסודית בכל מה שחסר חשיבות, וגם מרושלת בכל מה שמוכיח אשמה או חפות - אז זו לא חקירה, זו תפירה. בכל מקום בו היה ניתן להוכיח באופן וודאי וחד משמעי חפות או אשמה של ראש הממשלה, הפרקליטות והמשטרה ברחו כמו מאש. הם ידעו שאם חלילה יבדקו את מצלמות האבטחה של מעון ראש הממשלה, לא ניתן יהיה יותר לטעון שקיבל מתנות.
את התעצמות הרצח ברחוב הערבי. יש להכיר כמצב חירום לאומי. מה שהופך את המאבק בתופעה להכרח ריבוני של מדינת ישראל, נובע, בראש ובראשונה, מחובת המדינה לערך ההגנה על חיי האדם והיא שלובה בסוגיה זו, בחובת המדינה להשלטת סדר ומשילות.
פירושה המילולי של המילה דע'ווה (دعوة) הוא "קריאה" או "הזמנה". באיסלאם, הכוונה היא הזמנה לקבלת האיסלאם או הזמנה לחיים על פי צווי האל. בשונה ממיסיונריות נוצרית, הדע'ווה אינה ממוסדת כארגון מרכזי אחד, אלא כמצווה אישית וקולקטיבית לכלל המאמינים.
בשיח הציבורי במערב וגם בישראל, כשאזרחים בדרום או בצפון נדרשים לשלם סכומי עתק לכנופיות כדי שלא ישרפו להם את העסק, המשטרה והתקשורת מכנים זאת "פשיעה חקלאית" או "פרוטקשן". זוהי כמובן הלבנה של מלחמת הדת שאנו נמצאים בעיצומה: אם זה "פשע", אפשר לפתור זאת באמצעות אכיפה. אם זה "ג'יזיה", מדובר במאבק על ריבונות, דת וזהות – נושאים שהמערב המודרני מעדיף להתעלם מהם בשם הפוליטיקלי-קורקט.
אז מה חדש בחקירת היועמ"שית והפצ"רית? כלום ושום דבר! פשוט עובדים עלינו... כי אם המפכ"ל היה מתכוון ברצינות לגלות את האמת, הייתה מתרחשת מהומת אלוהים: ביקורת קשה עליו מהשמאל הפוליטי, וגילויים אישיים קשים לגביו (מחזיקים אותו 'קצר'. זוכרים?), וכל מיני 'פלופים' תקשורתיים, שהיו מסיטים את תשומת הלב הציבורית מהפרשה הזו...
