פנחס יחזקאלי: שיעה, שיעים, וסכסוך הדמים שלהם עם הסונים

השיעים הם אחד משני הזרמים המרכזיים באסלאם, המהווים כ-10-15% מכלל המוסלמים, והם מרוכזים בעיקר באיראן, עיראק, לבנון ובחריין. הם מאמינים כי עלי, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד, היה צריך להיות יורשו החוקי של הנביא, וכי ההנהגה הדתית והפוליטית של האסלאם שייכת לשושלתו (האימאמים). המחלוקת הזו, שהחלה במאה ה-7, הובילה לסכסוך דמים ארוך בין השיעים והסונים, הכולל רדיפות הדדיות, עימותים פוליטיים ודתיים, ומלחמות אזוריות, כמו המלחמה בעיראק וסוריה. הסכסוך נובע לא רק ממחלוקות תאולוגיות אלא גם משאיפות פוליטיות ותחרות על ההגמוניה בעולם המוסלמי, שמעיב אף על הסכסוך שבין היהדות והאסלאם.

פנחס יחזקאלי: דמותו של המהדי, המשיח ע"פ האסלאם, מחדדת את איבת הנצח שבין הסונה והשיעה

דמות המהדי - המשיח האסלאמי - ממלאת תפקיד מרכזי במתח והסכסוך ההיסטורי בין הסונים לשיעים, משום שהאמונה בו שונה בין שתי הקבוצות, והיא מהווה ביטוי להבדלים עמוקים בהשקפת העולם הדתית והפוליטית של כל אחד מהזרמים. המתח הזה התפתח לאורך ההיסטוריה ותרם לסכסוך בין הקבוצות על זהות מנהיגותית, צדק דתי, ונאמנות פוליטית. בפשטות ניתן לקבוע שהמהדי מבטא את חזון אחרית הימים של כל אחד מהפלגים באסלאם, שבו הוא מאמין, שהאחר יקבל את אמונתו או שיכחד...

פנחס יחזקאלי: אנא המהדי, הושיע נא!

ב- 23 באוקטובר 2024, במהלך הפצצות חיל האוויר על צור, נמסר בתקשורת כי קיימת היסטריה בערוצים השיעים, ויש קריאה להופעת המהדי, שיציל אותם. מי היה המהדי ולמה השיעים תולים בו תקוות עתה, לפני תבוסה? זוהי דמות תיאולוגית וסמל פוליטי ותרבותי, שמגלם את התקוות הגדולות ביותר של השיעים בזמן של ייאוש ואיום. התקווה להופעתו מתעוררת במיוחד ברגעים שבהם התבוסה נראית קרובה, שכן הוא נתפס ככוח שמחוץ לעולם הזה שיכול להתערב ולשנות את מהלך ההיסטוריה לטובת השיעים.

פנחס יחזקאלי: הגיעה העת להתנות זכויות אזרחיות, סוציאליות ואחרות, בהצהרת נאמנות!

צריך לומר באומץ: דומה שמודל הדמוקרטיות המערביות מיצה את עצמו מסיבות מבניות וחברתיות, והוא חייב להשתנות, לפני שהכוחות שמנצלים אותו יצליחו להקריס את הדמוקרטיות הללו לתוך עצמן. תור הזהב של הדמוקרטיות, שניצחו במלחמת העולם השניה, חלף, והן חייבות להשתנות ולדעת להגן על עצמן אם הן חפצות חיים. השינוי המוצע הוא התנייה של זכויות אזרחיות וסוציאליות לאזרחים / לתושבים / למבקשי מקלט ואף לתיירים, בהצהרת נאמנות.

פנחס יחזקאלי: המחאה טעתה כשאמצה 'דיכאון קולקטיבי' ככלי מחאה!

המחאה עושה שימוש אינטנסיבי ב'דיכאון קולקטיבי' - כלי פוליטי בולשביקי מוכר, שאומץ ע"י תנועות ה- , WOKE, המגבש את הקבוצה, יוצר חשיבה קולקטיבית ומונע נשירה. היא עושה זאת דרך ערוצי הליבה, וזו כמובן הסיבה לכך שהימין מכנה אותם 'ערוצי תבהלה'. רק שהכלי הזה אפקטיבי מאוד עבור שלטון טוטליטרי מכהן, אבל לא עבור תנועת מחאה, כי דיכאון ומדכדוך אחרי האופוריה של הפגנות גדולות הם ממילא נחלתה של כל קבוצת מחאה, ולשחיקה מוגברת של פעילים יש מחיר.

פנחס יחזקאלי: צרה ושמה כוחות בינלאומיים, באתר ייצור ידע

לישראל ניסיון טראומטי עם כוחות בין לאומיים "לשמירת השלום". אונר"א היא הכלי העיקרי לשימור בעיית הפליטים, חיזבאללה הפך את יוניפי"ל לכלי ולמגן. אפילו כוחות האו"ם שהוצבו בסיני אחרי מערכת קדש, מעלו בתפקידם ו'התקפלו', ברגע שהריחו קולות מלחמה ערב מלחמת ששת הימים. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הבעייתיות של ארגונים בינלאומיים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

פנחס יחזקאלי: כוחות בינלאומיים בין אפקטיביות לכישלונות, לקחים מיוניפי"ל ואונר"א

מחבלי חיזבאללה שנשבו בימים האחרונים, העידו בחקירותיהם כי חיזבאללה שילם כסף לאנשי יוניפי"ל כדי להשתמש בעמדותיהם בדרום לבנון. חיזבאללה השתלט גם על מצלמות כוח יוניפי"ל במתחמים הסמוכים לגבול ישראל ועשה בהן שימוש. אנו גם יודעים כי חיזבאללה השתמש בהם כמגן, ובחסות עמדת יוניפי"ל הוא מיקם פתח יציאה של מנהרת תקיפה. הפתעה? ממש לא. גם חיילי יוניפי"ל רוצים לחיות, ועלינו להטמיע כי כל ארגון בין לאומי הבא במגע עם טרור, יהפוך לבסוף למשרתו הטוב ביותר?

פנחס יחזקאלי: "אנא הצילו אותנו מעמנו!" לחץ מערבי הוא הסיכוי האחרון של אליטת ההון

האליטה שלנו פונה למערב שיציל אותה מעמה שלה, ויטיל סנקציות על ישראל לאלץ אותה לעצור את המלחמה. כדאי לה ללמוד מניסיון הקודמים לה: ניסיונות כאלה בעבר השיגו בדרך כלל את התוצאות ההפוכות (ראו דוגמאות בתוך המאמר), שהרי, אם תיגמר המלחמה בניצחון, יתרסק מעמדה הציבורי, וכל שייוותר לה הוא לעזוב; ואם חלילה יסתמן הפסד, יחוש העם תחושת בגידה (המילה הזו הופכת שגורה יותר ויותר במקומותינו), ויפנה לסגור עימה חשבונות.

פנחס יחזקאלי: הדיסוננס הקוגניטיבי של הערבים הנוצרים בישראל

יש לי מכר ערבי נוצרי מהצפון, שקורותיו מסמלים את שעובר על הערבים הנוצרים בישראל: האיש, עד היום, מאמין גדול בפאן לאומיות הערבית, ותמונת גמאל עבד אל נאסר תלויה בסלון ביתו עם נר נשמה הדולק תמיד. אבל בניו הם סיפור אחר לגמרי: האחד היגר מהארץ. השני התגייס לצה"ל, עיברת את שמו ועבר לתל אביב, כמו רבים מבני הדור הצעיר, שהבינו שמפלטם היחידי הוא ברית עם היהודים... אלה תוצאות הדיסוננס הקוגניטיבי שחווים הנוצרים בישראל, אחרי בגידת המוסלמים בהם...

פנחס יחזקאלי: חג העשורא ופולחן הטאעזיה, שמשקפים את דמות אויבינו

ב- 6 ביולי 2025 חגג העולם השיעי השנה את חג העשורא' (عاشوراء, תעתיק מדויק: עאשוראא'): היום העשירי בחודש מוחרם, שהוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות, בעיקר בקרב השיעים. להם, זהו יום אבל על האימאם חוסיין בן עלי, המלווה בסוג של פולחן דתי מדמם. בקרב הסונים הוא ידוע כיום של צום - נמשך מן הזריחה עד השקיעה - שאינו חובה, אולם הוא ביטוי לאדיקות דתית.