עד היום למדנו, שמה שמבדיל משטרה בחברה דמוקרטית ממשטרות במדינות אחרות, הוא שני אלמנטים הבסיסיים שחייבים להתקיים: מתן לגיטימציה למשטרה; ואמון ציבורי בה. האבדן העקבי והמואץ של שני האלמנטים הללו במשטרות המערב, מחייב - בהיעדר לגיטימציה אזרחית - להישען, יותר ויותר, על לגיטימציה שלטונית, כמו במדינות הדיקטטוריות. משמע, הרבה פחות קשב לציבור; פחות שיתוף פעולה עמו, ומטבע הדברים, אלימות משטרתית גוברת מצד שוטרים, שהחרדה האישית שלהם לקיומם תלך ותתעצם!

ככל שההמצאה מהפכנית יותר, צריכים יזמיה להבין שהחדרתה תהיה, כפי הנראה, קשה יותר; ומרכיב המזל בה גדול במיוחד! צריך לזכור כי להמצאות משנות מציאות רבות לקח זמן רב, עד שהפכו לגורם משמעותי בחיינו. אחרות - מהפכניות ככל שהיו - נעלמו מחיינו, בלי שהגיעו לכדי מימוש; הדבר מחייב יזמים ל'כיסים עמוקים', להתמדה, לסבלנות בהקצאת משאבים, ול'חינוך צרכנים' למוצר חדש ולפרדיגמה חדשה.

מאמרו הרהוט והטוב של ד"ר אבי ברוכמן - בסוגיית הפיצויים שמשלמת המשטרה לאזרחים על עוולות שביצעה - הוא הזדמנות מצוינת לפתוח דיון בסוגיה זו, שבה דעתי שונה: אחוז מסוים של תקלות הוא מנת חלקו של כל תהליך ייצור, קל וחומר בתהליכים אנושיים, הפועלים במצבי לחץ וחוסר וודאות. בתחום זה של תשלום פיצויים לאזרחים על עוולות, משטרת ישראל אינה שונה מכל משטרה מערבית אחרת! נוח לנו לחשוב, שתקלות הן תמיד תוצרה של מחדל. לעולם תהיינה תקלות בלתי צפויות ותוצאות בלתי צפויות, וככל שהעומס המתח ואי הוודאות יגברו, כך תגברנה התקלות בהתאמה.

חג הפסח ודמותו של משה כמנהיג טומנים בחובם את השיעור החשוב ביותר בניהול ובמנהיגות, בעידן של אגו מנופח לעייפה של מנהלים, ומשכורות והטבות שאבדו מזמן קשר עם המציאות. זהו גם הרציונל העולה מספרו של ד"ר מיכה גודמן, "הנאום האחרון של משה". ההצלחה איננה מה שאני. זה מה שקורה לי! זוהי אמירה תקיפה נגד הסגידה של אדם לעצמו ונגד אשליית השליטה שלו. משמע, התחושה שלו שהוא בשליטה על סביבתו ועל גורלו...

ניסיונות של עובדים להגביר את עוצמתם הנתפסת, היא תופעה שמאובחנת כל העת ניתוח רשתות ארגונית (Organizational Network Analysis – ONA), עד כי מספר מנכ"לים כבר נתנו לה שם: מתחזים. משמע, גורמים בארגון שמתחזים להיות בעלי עוצמה גדולה, אולם עוצמתם בפועל קטנה הרבה יותר.

הבנת הרשת הארגונית ואופן פעולתה מאפשרת לעובדים ולמנהלים בארגון לפעול, על מנת להתקדם במעלה הפירמידה הארגונית. זהו תהליך של מה שמכונה רישות או נטוורקינג: השבחת הרשת - האישית של העובד, או במלים אחרות, אופטימיזציה עצמית של קשרי הגומלין שלו ברשת. זוהי אחת הזירות המרכזיות של הפוליטיקה הארגונית.

ספר שמות נותן לנו את השיעור הראשון בניהול. הוא עוסק בהיווצרות הביורוקרטיה, כאשר יתרו מייעץ למשה לבנות מדרג ביורוקרטי על מנת להקטין את מוטת השליטה שעל כתפיו...

"תכירו בבקשה. זו מזכירתי... היא המנהל האמתי פה!" פעמים רבות שמענו את המשפט הזה... בחלק מהמקרים המנהל התכוון להחמיא למזכירתו. במקרים אחרים הייתה לנו הרגשה, שמדובר ביותר ממחמאה גרידא. כשהתחלנו להתעמק בתוצאות האבחונים הארגוניים הרשתיים, הבנו למה הרגשנו כך...

הנעת מנהלים (Managers Motivation) היא תמונת המראה של הנעת עובדים על ידי מנהליהם. משמע, הפעלת עוצמה של עובדים כלפי מנהליהם: היכולת לגרום למנהל לעשות את רצון העובד, גם אם אין לו רצון לכך וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלו...