תאוריית "קביעת סדר היום" (Agenda Setting Theory) גורסת כי פוליטיקאים חכמים אינם מחכים שהתקשורת תגדיר את המסגרת, אלא פועלים לייצר בעצמם את הסיפור, הכותרת והמסגור. בעבר, שליטתו של בנימין נתניהו בסדר היום הייתה כמעט בלתי מעורערת, אבל המציאות השתנתה...
האלוף דוד זיני מביא עמו לתפקיד ראש השב"כ את כל מה שנדרש ממפקד: אינטואיציה קרבית, אומץ, מקצועיות, ובעיקר – יכולת נדירה להוביל מתוך ענווה. לא בכוח, לא בהטלת מורא, אלא מתוך נוכחות שמצמיחה מנהיגות. השאלה הגדולה כעת איננה האם הוא מוכשר – בזה אין ספק – אלא האם תינתן לו האפשרות לממש את הכישרון הזה בסביבה כה סוערת.
מה טעם יש בניסיונות לקדם בחקיקה או בהחלטות ממשלה, כתיקונים לאנומליה המטורפת שקיימת כאן, אם בכל מקרה זה ייפסל בבג"ץ? והם 'לא רואים ממטר', והם יפסלו כל מה שייתפס בעיניהם כמסכן את ההגמוניה שלהם. לכן, עם ישראל צריך לחשוב ברצינות אם במקום תיקונים כאלה, פשוט צריך להודיע שלא מצייתים...
"מהפכת צבע" (Color Revolution) במובנה העכשווי, היא ניסיון להפלת שלטון שמרני במדינה דמוקרטית - על ידי תנועת הווק - באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. זו מעין 'החזרה לתל'ם' של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. ריכזנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
כל אימת שהאליטות מדברות על 'פופוליזם', הן מתכוונות בפועל לדרישה דמוקרטית להשבת הריבונות לידי העם. וכל אימת שהן מדברות על "דמוקרטיה מהותית" – הן מתכוונות למבנה שלטוני, שבו השופטים הם הריבון הבלעדי, והם לבדם מוסמכים לגלות את ה'מהות' (כלומר, את הערכים) של אותה היוריסטוקרטיה, המתחזה לדמוקרטיה.
לאחר קריסתו של ערוץ 10, וכעת עם התדרדרותו של ערוץ 13 (שילוב של ערוץ 10 ורשת) שמצוי על סף פשיטת רגל, ההיסטריה בקשת 12 בעיצומה. היא מובילה לאבדן עשתונות, שמתבטא גם בהגשת תלונות במשטרה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת שמביאים קול אחר – קול ההגמוניה החדשה של עם ישראל. הקשת בענן מתפוגגת. ואנחנו ניצבים בפני שחר של יום חדש.
השיח הישראלי על משמעויות ביקור הנשיא טראמפ באזור, תוך "דילוג על ישראל", חולל בציבור חרדה. הדיווחים והפרשנויות הציגו את ממשלת ישראל כמערכת אסטרטגית כושלת שלא זיהתה במועד את התפנית אליה חתר הנשיא טראמפ במדיניותו במזרח התיכון. כתוצאה מכך לדעתם, הודרה ישראל אל שולי התהליך האזורי. אלא שלמבט הביקורתי הזה ניתן להציע מבט פרשני חליפי שאמנם רחוק מלהבטיח לישראל את בשורת אחרית הימים, ובכל זאת מסמן כיוון חיובי.
האם הפוליטיזציה מחלחלת מבית המשפט העליון למטה? ברור! כל תלמיד בשנה א' בניהול יספר לכם שזו משמעותה של היררכיה. המנגנון של העברת רעיונות ותפיסות בדרגים השונים של מערכת המשפט אינו שונה מכל ארגון היררכי אחר. פרשת אוריך כמקרה בוחן.
משהו רע קורה לבית המשפט העליון בישראל, דווקא כשהגיע לשיא כוחו הפוליטי: רמת שופטיו ופסקי הדין שהם מייצרים ירדה פלאות, רמת הדיונים ירודה, זהותם הפוליטית של שופטיו הדומיננטיים רחוקה מלייצג את הרוב הציוני הלאומי בישראל, והם מתבוססים עד צווארם בביצה הפוליטית. כל מומחה ארגוני יודע שסטגנציה וקיפאון ארגוני מסתיר בתוכו סדקים הולכים ומתרחבים, שסופם הבלתי נמנע, קריסה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שקיעתו של בית המשפט העליון והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
אוריינות פוליטית (Political Literacy) מוגדרת כיכולת להבין ולהעריך את המבנים, התהליכים והשחקנים הפוליטיים במערכת החברתית והמדינית. כשהשיח הציבורי מתאפיין בהתחזקות נרטיבים תרבותיים ופוליטיים על חשבון עובדות מבוססות ומידע אמין, מיתדרדרת האוריינות הפוליטית של הציבור. מאמר זה יבחן את התופעה מנקודת מבט סוציולוגית, תוך ניתוח מושגי ה'ווק' (Woke), תרבות הביטול (Cancel Culture) והשפעתם על תפיסת האמת בעידן של פוסט-אמת.
