ברור, לפחות לי, שלפי תכנית האוצר, לא הקצינים הם שיפוטרו אלא השוטרים שעושים את העבודה. אז מי יעשה את העבודה במקומם? מי יעצור את הפושעים? מי יבצע חיפושים אחרי נשק? הקצינים הבכירים? מי יאבק בפשיעה החמורה הגואה? שוטרים מתחילים ללא ניסיון? מי ידריך את השוטרים החדשים, שיגויסו לפי התוכנית החדשה – שוטרים וקצינים ללא ניסיון מספיק?

מניין נובעת הגישה ה'סלחנית' בבתי המשפט לקטינים, ומהי מטרתה? חוקי מדינת ישראל  מושתתים על עקרונות האמנה לזכויות הילד, הרואה בקטינים עוברי חוק תוצאה של נסיבות. לכן, דרכי טיפול קודמות לדרכי ענישה. החוק מעלה דרכי טיפול מגוונות, על בסיס ההנחה הנ"ל...

חברה איננה יכולה לתפקד ללא מוסדות שיטור ופיקוח; ומי שחשב שהמגזר הערבי מתפקד בלעדיהם חי בלה לה לנד. "‏אלחיראסה" – המשטרה / המיליציה של התנועה האסלאמית ודומותיה פועלות מתחת לרדאר הישראלי, ומשליטות סדר במגזר, כבר שלושים שנה. באופן רשמי, זוהי חברת שמירה לא חמושה. מעשית, מקורות משטרתיים טוענים, כי "יש נשק ובשפע; וכמו שיצחק רבין נהג לומר, החברה הללו פועלים בלי בג"ץ ובצלם"...

כבוד השר לביטחון הפנים, אני מציג לך במאמר זה את הליכי קבלת ההחלטות של קודמיך בתפקיד. למד מטעויות ואל תחזור עליהן... גלה מנהיגות, והקם, כבר עכשיו ועדת איתור לשני תפקידי המפתח, מפכ"ל ונציב שב"ס (הצעה לאיוש מצ"ב)...

מאז המרד הערבי הגדול (1939-1936) - ועד שהגיעו פרעות תשפ"א - לא ידענו התקוממות רבתי כזו של הפלסטינים תושבי ישראל. בערבו של יום, המרד טואטא מתחת לאגדות דו הקיום, והמשטרה הוקרבה כשעיר לעזאזל הלאומי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות האירועים הללו והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

באירועי אוקטובר 2000, הוקרבה המשטרה על מזבח הדו קיום וראשיה שילמו את המחיר. בפרעות תשפ"א 'הוכלו' האירועים תוך הסתרה משמעותית של מידע בתקשורת היהודית, בעוד התקשורת הערבית הייתה מלאה בהן. התוצאה: בעוד המגזר היהודי חזר לשגרה, מלחמת העצמאות של המגזר הערבי בעוז נמשכת, והתחושה היא כי זמנה של המדינה היהודית קצוב.

אם ועדות החקירה היו אפקטיביות, היינו חיים היום באידיליה; והיינו לומדים עליהן בספרי ההיסטוריה כפלא ששינה את חיינו. אבל הפלא ופלא, ככל שיש יותר ועדות חקירה יש יותר שערוריות, תרבות הכסת"ח פורחת, המשפטנים עושים קופה; וממשיכים 'לתקוע' כל גלגל שעוד מסתובב בשירות הציבורי, ואנחנו? אנחנו לא לומדים שום לקח; אין לנו גם שכל להצטער, וכבר אנחנו מחפשים את ועדת החקירה הבאה!

הדף הזה מביא לכם - לצורכי תיעוד ולימוד ולצורכי מחקר עתידי - אוסף שישי של כרזות מחאה נגד משטרת ישראל על רמתה וחוסר יכולתה לספק לבעליה האזרחים שירות ראוי. חלק מהכרזות מוצדקות, חלקן ממש לא... אבל המשטרה הרוויחה את כולן ביושר...

כולנו עוקבים בחרדה אחרי תלאותיו של איתן בירן בן ה-6, שנחטף מאיטליה לישראל. בנוסף לאיתן הקטן ולמשפחות, תעמוד במרכז הדיונים גם אמנת האג, שנחקקה ב- 1980 בדיוק למקרים כאלה, ושמדינת ישראל חתומה עליה מאז 1991. באמנה הזו מתמקד המאמר.