בהסכם השכר עם האוצר, פיקוד המשטרה בחר להציל את עצמו (את תנאי הניצבים ותתי הניצבים) ולבגוד במשטרה ובשוטרים. התוצאה היא שהוא הקריס על ראשו, את המבנה כולו... פרויקט המסכה של גיא לרר הוא רק הסימפטום הראשון!
אנשי ציבור אוספים, במהלך שירותם, השפעה וקשרים, למי הם מוכרים אותם, אח"כ? מה מערכת ההשפעה העסקית של גורמים זרים עליהם? כמה חשובים להם הקשרים הללו? הציבור הישראלי בחיים לא ידע.
ריסקתם וטחנתם את המשטרה עד דק. נתתם את הרחובות במתנה למנוולים עבריינים, מתפרעי נהיגה, אלימים, גנבים, שודדים, אנסים, סוחרי סמים, ורוצחים, שעושים מה שהם רוצים ולא רואים את המשטרה ממטר.
מעשיו של סא"ל דן שרוני - שחשוד כי במשך כחמש שנים, ובמספר בסיסים שונים, תיעד בסתר חיילות ומשרתות קבע באמצעות מצלמות נסתרות - חמור וצריך שיטופל בחומרה; אבל - לפחות ע"פ הפרסומים בתקשורת - איננו הטרדה מינית!
השופט הרן פינשטין מצטט את שופט העליון המנוח מישאל חשין: "הרגשה כבדה מלווה אותי, ואני מתקשה להשתחרר מתחושה זו, כי שיטת המשפט והעושים מטעמה לא מילאו את חובתם כלפי החברה. בין אם נאמר כך ובין אם נאמר אחרת, רבים יסכימו - ואני בתוך הרבים - כי שיטת המשפט הכזיבה".
סוגיית ענידת תגי שם ע"י שוטרים, הוא נושא חשוב, בשנים האחרונות, בשיטור בחברה דמוקרטית, שהועלה לסדר היום הציבורי מהסיבות הלא נכונות, וראוי לדיון ציבורי מעמיק...
מה שמשך את תשומת לבי - ברגע שפתחתי את העיתון בערבית - הייתה הכותרת: "לשירותו של הגנרל עמית עומד שד, שטן, שלא מרגיש שום כאב גם כשתוקעים בגופו סכין"... הנה סיפור המעשה.
"רק קטסטרופה עם הרבה הרוגים אולי תצליח לנער את המערכת"... רק הנאמנים למערכת מקודמים, כל ביקורת מבפנים מושתקת וניסיונות להפוך את המשטרה לגוף שפועל למען האזרח נגמרים בהרחקה: ניצב משנה בדימוס ד"ר פנחס יחזקאלי שוטח את כתב האישום שלו נגד התרבות הארגונית של משטרת ישראל.
