בניגוד למשטרות מערב אירופה, המשטרה הגרמנית אינה חוששת מתיוגים כגזענים וכאסלאמופובים ונוהגת יד קשה במפגינים האסלאמיים. ההבדלים בין המדינות משקפים לא רק את המצב הביטחוני בכל מדינה, אלא גם את השיח החברתי והפוליטי הרחב יותר. גרמניה רגישה היסטורית למצב שבו הדמוקרטיה שלה מנוצלת לרעה. לכן הדגש הוא על ההתמודדות עם איומים ביטחוניים, גם במחיר ביקורת על פגיעה בזכויות המפגינים. במדינות מערב אירופה, החששות מתיוג המשטרה כגוף מדכא מכתיבים גישה עדינה וזהירה יותר.

'אליטת ההון' היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל. היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, פרוגרסיבית מובהקת, ש'בלעו לתוכם' את בני האליטה המייסדת, ואת בכירי מערכות הביטחון אכיפת החוק ויתר השירות הציבורי. לכאורה, מצויה היום 'אליטת ההון' בשיא כוחה. למעשה, היא מצויה בשלבי שקיעה מתקדמים וב'חרדת התחלפות' מתמדת. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אליטת ההון הישראלית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

מכל השנאות של השמאל הישראלי, השנאה למזרחים היא הצורמת ביותר. זאת בגלל תיעדוף הערבים כ'פרא אציל', והצבת זכויותיהם בראש, על חשבון בני עמם. שהרי, מהם המזרחים אם לא ערבים בני הדת היהודית? במה זכו הפלסטינים ולא המזרחים? התשובה מורכבת, ומעבר לגזענות ולהתנשאות, יש בה גם פחד קמאי - שהלך והתגבר עם השנים - מאליטה מתחרה מזרחית, שתשתלט ותשנה את אופיה של המדינה ואת אורחות חייה.

אם פרשות - כמו: גירוש התימנים מכנרת, עצירת העליה מצפון אפריקה והימנעות הקיבוצים מקליטת העולים הללו - היו אבני הדרך הראשונות בשנאה ארוכת השנים בין המזרחים ה'בבונים' לאליטה המייסדת וליורשתה, אליטת ההון, הרי מהומות ואדי סאליב ב- 1959 היו הפעם הראשונה שבה הקבוצה הזו התריסה בחזרה. המאמר מוקדש למהומות, לתגובת הממסד אליהם ולהשלכותיו.

צריך לומר באומץ: דומה שמודל הדמוקרטיות המערביות מיצה את עצמו מסיבות מבניות וחברתיות, והוא חייב להשתנות, לפני שהכוחות שמנצלים אותו יצליחו להקריס את הדמוקרטיות הללו לתוך עצמן. תור הזהב של הדמוקרטיות, שניצחו במלחמת העולם השניה, חלף, והן חייבות להשתנות ולדעת להגן על עצמן אם הן חפצות חיים. השינוי המוצע הוא התנייה של זכויות אזרחיות וסוציאליות לאזרחים / לתושבים / למבקשי מקלט ואף לתיירים, בהצהרת נאמנות.

ברור לנו שהפוליטיקה והעמדות הערכיות משפיעות על התוצאה המשפטית, ובעידן של קיטוב פוליטי - במיוחד בעידן שבו בתי המשפט "מגינים על עצמם" מפני ה"פופוליסטים" - אנחנו מוצאים עדויות לכך שנעשות מניפולציות מצד נשיאי בית המשפט העליון בקביעת ההרכבים. פתרון ראוי לשאלת הסיניוריטי, שתכליתה מניעת פוליטיזציה של נשיאות העליון, צריך לפעול לצמצם את הפוליטיזציה באופן שבו נשיא בית המשפט העליון קובע הרכבים. יש להעביר את הסמכות הזו למערכת רנדומנלית לקביעת הרכבים, בדומה לנהוג בחלק ממדינות ארצות הברית.

לאחר שבשנתיים האחרונות הייתי מעורב באופן עמוק גם בניסיון לפתור את המשבר החוקתי ברמה המקצועית, הגעתי למסקנה, שעד שלא נטפל בשורשי החרדה ובגורמים המקטבים, לא נוכל להגיע להסכמות מייצבות. הרושם שלי הוא שבקבוצות הסוציולוגיות שמרכיבות את הימין אפשר למצוא נכונות רבה הרבה יותר להתפשר. הבעיה היא בעיקר אצל האחוס"לים, ולייתר דיוק בחוגים רדיקלים במחנה האחוס"לי, כיוון שיש מעט מאוד אנשים אמיצים שמוכנים לעמוד מול העוצמות האדירות של הגורמים הקיצונים והמקטבים במחנה שלהם.

זהו חלקו החמישי של האוסף על פשיעת המוסלמים הקשה נגד נשים, אותה למדנו על בשרנו בטבח מאז ה- 7 באוקטובר 2023. הפשיעה הזו כוללת מגוון של תופעות קשות, משעבוד טוטאלי, דרך התעללות מינית, פיסית ונפשית, וכלה ברצח בייסורים. כיוון שהטענה ש'האויב הוא כמונו' חזרה להישמע במקומותינו, קיבצתי אוסף זוועות כזה לחוות דעתכם, ממרחבי עיראק ועד עזה, וגם אצלנו. בזוועה קשה לצפות. אבל, חובה לתעד ולהפיק לקחים!

"(אני) נעה בין הצפה רגשית, שעלולה לחנוק אותי ולא לאפשר לי לדבר, לבין הכחשה של מה שקורה כאן. כי באמת, אני לא יודעת איך אפשר לסכם תקופה כזאת. אבל אני אנסה"... נאום הפרידה המלא של ניצב סיגל בר צבי בטקס הפרידה שלה מהמשטרה.