כשקראתי את ההסבר לגיהינום שמתחולל כרגע ב'לוס אנג'לס' - הסבר שנתן ישראלי המתגורר ב'ביל איר' וצופה בלהבות מן המרפסת שלו - חשבתי לעצמי, ממש עכשיו כתבתי על זה ספר... שימו לב למשפט האחרון בפוסט שלו - משפט שמסכם את הכל: " לכל אלה, באשר הם, שחושבים שהמציאות תעמוד דום לכל הגחמות שלהם. מסתבר שהסטירה שהמציאות נותנת, יכולה להיות מאוד כואבת!".
אילון מאסק הביע ביקורת חריפה על הטיוח של רשויות האכיפה בבריטניה בפרשת "כנופיות הפדופילים", מחשש שתתויגנה כאסלאמופוביות. פרשה זו נחשפה בתחילת העשור הקודם, כאשר התברר שכנופיות של גברים, בעיקר ממוצא פקיסטני, ניצלו מינית אלפי ילדות ונערות בערים כמו רוטרהאם ורושדייל. מדובר בשערורייה החמורה ביותר בתולדות בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. אנחנו עדים לתקופה שבה ערוותו של ה-WOKE נחשפת תרתי משמע.
פעם, כשיועמ"ש עשה שימוש במילים "מניעה משפטית" הכוונה היתה למקרים ברורים שבהם הממשלה פועלת בניגוד לחוק. היום אנחנו חיים בעידן פוסט מודרניסטי שבו המשמעות של המילים עוברת מניפולציה פוליטית - בסגנון האהוב על הווקיסטים. תופעה זו קרויה 'מניפולציה סמנטית' או 'הגדרה מחדש של מילים'. היועמ"שית עושה שימוש אינפלציוני במונח "מניעה משפטית" כאשר דה פקטו היא משמשת כשחקנית וטו של הגמוניה שמצויה בחרדה ורוצה לשמר לעצמה את כל מוקדי הכוח שהיא לקחה מהעם ללא כל הסמכה מפורשת ממנו.
נדמה לי שהשופטים נעם סולברג ואלכס שטיין צופים בתכנית הפטריוטים ובקיאים היטב ברזי הויכוח ביני לבין יותם זמרי, שטען כי אין מקצוע כזה, משפט חוקתי!". שימו לב מה כותב השופט סולברג לשופט פוגלמן כנגד הפוליטיקה שהוא מכניס לתוך מקצוע המשפט החוקתי (סעיף 74 לפסק דינו בעניין חוק בן גביר): "המשפט החוקתי – עודנו משפט; על הניתוח החוקתי להישמר, לא לגלוש למחוזות אחרים."
אי אפשר להתלונן על "פוליטיזציה" של השפיטה מצד נבחרי הציבור, מבלי להוציא את הפוליטיזציה ש"המקצוענים" הכניסו להליך השפיטה. פוליטיזציה, במובן הרע של המילה, היא "הפוליטיזציה" של המקצועות שתכליתם המקורית איננה פוליטית אלא נאמנות לחוק שקיבל המחוקק (מקצוע השפיטה), להצלת חיים (הרפואה), ולמקסום העושר המצרפי (הכלכלה). בשנתיים האחרונות אנו עדים במלוא העוז להשחתת המקצועות הללו על ידי אנשים שעושים במקצוע קרדום לחפור בו פוליטית...
אכיפה בררנית איננה מחלה ישראלית אלא כלל מערבית. בריטניה מטייחת ומעניקה חסינות למוסלמים, במיוחד בהקשר של פשיעה מאורגנת או עבירות מין. תת שרת ההגנה הבריטית, ג'ס פיליפס (Jess Phillips) סירבה לפתוח בחקירה מעמיקה נגד כנופיות האונס המוסלמיות, על אף האשמות חמורות שנשמעו נגדן, ועוררה סערה פוליטית וציבורית. זה איננו מקרה נקודתי והוא משקף בעיה רחבה יותר בתפקוד מערכת האכיפה הבריטית מול פשיעה שמקורה בקבוצות אסלמיות.
'אליטת ההון' הישראלית חשה היום תחושה קרובה ומאיימת, שהיא קרובה לסוף דרכה, כשאליטות אחרות כבר נושפות בעורפה, ומאיימות לרשת אותה (הציונות הדתית והפריפריאליים - 'בבונים' ואחרים). הסימפטומים הבולטים ביותר לכך הם הקצנת השימוש במערכת האכיפה ובבתי המשפט לצרכים פוליטיים, כמו גם החרפת הטונים בהתבטאויות בכירי המחאה.
יוהרה / יהירות מתארת תחושת עליונות והפגנת גאווה מופרזת, הנובעת מתוך אמונה שהאדם טוב או חשוב מאחרים. מדובר בתופעה שגורה וכמעט בלתי נמנעת בקרב אליטות שולטות, והיא הולכת ומחריפה ככל שהן שוקעות בסטגנציה ובפער רלוונטיות כרוני. לכן, ככל שתגבר היוהרה, יתרחב הניתוק מהמציאות בהתאמה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות יוהרת אליטת ההון הישראלית ומחיריה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
השיטה המשפטית הנהוגה בישראל היא השיטה הבריטית, שבה נבחרים שופטים ע"פ תחומי התמחותם, ודעתם הפוליטית אינה רלוונטית. אבל, מהיום שבג"ץ פתח את שעריו לכל, הוא עוסק כל העת בסוגיות פוליטיות. זהו שינוי מהותי בתפקידו של בג"ץ ובזהות השופטים, בהשוואה למודל הבריטי הקלאסי, שהפער בינו לבין המציאות המשפטית בישראל בולט היום יותר מתמיד. סוגיות של זהות פוליטית של שופטים בזמן מלחמה הן עדות לכך שהמערכת מתמודדת עם אתגרים שלא היו קיימים בשיטה הבריטית הקלאסית. השאלה כעת היא כיצד להחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט, מבלי לאבד את עקרונות העצמאות והמקצועיות.
הדף הזה מביא מבט על תופעת ה'השתקה' / ה'ביטול' (Cancel) של המחאה בישראל, שנועדה לייצר דעה אחידה בקרב קהל התומכים, ולמנוע חדירת רעיונות 'מזיקים'. אחד המאפיינים העיקריים של תרבות הביטול הישראלית מכונה 'אנוסים'. אנשים שחוששים לגלות את זהותם הפוליטית ואת דעותיהם במקומות העבודה, ו'שוחים עם הזרם', בידיעה שאחרת ייבולע להם!
