תחושת ביטחון היא מרכיב מרכזי בחיי הפרט והחברה, המשפיע על תפיסות אישיות, התנהגויות קולקטיביות, ומדיניות מדינתית. ניתן להגדירה כהערכה סובייקטיבית של רמת הסיכון או האיום הנתפסים מול היכולת להגן על העצמי, הקהילה או המדינה. במאמר זה נבחן את התחום מזוויות סוציולוגיות, פסיכולוגיות וצבאיות, תוך הדגשת האופן שבו תחושת הביטחון מתעצבת ומשתנה בהתאם להקשרים חברתיים ופוליטיים.
אחת התוצאות של המחאה היא השנאה שהשתחררה מעל פני השטח לכל מה שמסכן את המשך שלטונה של אליטת ההון הישראלית. במארג השנאה הזו נוטלים ה'בבונים' חלק גדול משמעותי, עוד מימי קום המדינה, כשהעליה מצפון אפריקה נעצרה מחשש לשינוי פניה של המדינה. הדף הזה מביא לכם אוסף ראשון של כרזות, ממים וסרטונים בסוגיית השנאה ל'בבונים'. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
פרשת משה קצב, דרכי חקירתה, התנהגות החוקרים ובכירי המשטרה והפרקליטות בפרשה, והאופן שבו התקבלה הרשעה בבית משפט, ראויות להילמד בכל פקולטה למשפטים ובכל מחלקה ללימודי אכיפת חוק באוניברסיטה. היא מעמידה למבחן סוגיות כמו חזקת החפות ו'משפט ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק'. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשת משה קצב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ב- 30 בדצמבר 2010 הגיע הנשיא לשעבר, משה קצב לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לשמוע את הכרעת הדין של השופטים. כתב על כך העיתון 'כלכליסט': "רגע האמת מתקרב: משה קצב הגיע לבית המשפט... האמנם רגע האמת? האם באמת עמדה לנאשם 'חזקת החפות' במה שכינה העיתון 'תיבת פנדורה', כשארגוני נשים מפגינות בחוץ ולאחר שהורשע ותדמיתו נופצה לגזרים בכלי התקשורת? חזקת החפות ("Presumption of Innocence") היא עיקרון יסוד במשפט הפלילי הקובע כי כל אדם נחשב חף מפשע עד שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר. אבל, האם יש לה סיכוי להתקיים בעולם שכולו תקשורת?
ב- 2022 פרסם משה קצב ספר זיכרונות, שחציו מוקדש לפרשה שהביאה אותו מהנשיאות אל הכלא. קל להיווכח, שאותן סטיות מקצועיות חמורות שזיהינו בחקירות נתניהו, היו קיימות גם בחקירות קצב. בניגוד לנתניהו, קצב הוא נציג אותנטי של 'ישראל השנייה'. חיבור של שתי הפרשות יחד הוא חומר נפץ פוליטי ובעייתי מאוד לאליטת ההון, ולמערכת האכיפה ש'עובדת' עבורה. לכן, האינטרס בסיסי שלהן הוא להשאיר את הספר רחוק מעיני הקוראים.
פרשת קצב נושאת בחובה את אותם אלמנטים מטרידים המאפיינים את התופעה של "משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק". זוהי העוולה הגדולה ביותר שיכולה רשות שלטונית לבצע באזרחיה בדמוקרטיה. מצב שבו בניגוד לחזקת החפות, גורמי החקירה והפרקליטות עושים הכל מסיבותיהם, לא כדי לחקור מקרה נתון אלא כדי להביא להפללתו ולהרשעתו של אדם, תוך שימוש בגורמים מסייעים בתקשורת לקביעת נרטיב בציבור של 'אשם' עוד לפני המשפט, כדי להשפיע על השופטים. האם יכולה הייתה הפרשת הזו להתחולל בעולם התקשורתי המגוון של היום? בעיני, ספק גדול! זהו מאמר ראשון בסדרת מאמרים העוסקת בפרשת קצב.
הכרזתו של דונלד טראמפ על קידום הגירה של תושבי עזה למדינות אחרות, העלתה לסדר היום הציבורי את המושג: 'חלון אוברטון'. זהו כלי שימושי להבנת האופן, שבו רעיונות משנים את מעמדם בציבור ועוברים מהשוליים למרכז. השפעת התקשורת, הפוליטיקאים, האקדמיה ואירועים קיצוניים על תנועת החלון, יכולה לעצב את השיח הציבורי ולנווט מדיניות חברתית וכלכלית. הבנת תהליך זה מספקת תובנות חשובות לגבי האופן שבו ניתן להוביל או למנוע שינוי חברתי ופוליטי.
יוהרת האליטות שברה שיא חדש, וקשה להבין איך מתכוון נשיא העליון החדש, יצחק עמית לשרוד בתפקידו, מול הגל חסר התקדים של אי אמון והיעדר לגיטימציה... רק בנובמבר 2022 עוד היה בית המשפט העליון מוסד מכובד הנהנה מאמון. מאז הוא ביצע את אחת מהשמדות הערך הגדולות בהיסטוריה, והפך לביתה של קבוצה שהחליטה בעיצומה של מלחמה קיומית, שהאויב מבית גרוע מהאויב שבשער... עצוב!
לשפשף את העיניים ולא להאמין... היום אחר הצהרים תתכנס הוועדה למינוי שופטים כדי להמליך עליה - ללא הפוליטיקאים שמחרימים - את אחד האנשים המקוטבים והשנואים בישראל, אחרי שהתברר שביצע עבירת בניה, לא אמר אמת לתקשורת ואף ניסה להחיש - בניגוד לחוק ולנהלים - את הטיפול בעניינו בוועדה האזורית. כך, הולכת וגוברת תחושת הסלידה, שחש העם מבית המשפט שלו. זה לא מבשר טובות לבית המשפט העליון, ובוודאי לא לזה שהעמיד את עצמו עתה בראשו!
