פרשת קצב נושאת בחובה את אותם אלמנטים מטרידים המאפיינים את התופעה של "משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק". זוהי העוולה הגדולה ביותר שיכולה רשות שלטונית לבצע באזרחיה בדמוקרטיה. מצב שבו בניגוד לחזקת החפות, גורמי החקירה והפרקליטות עושים הכל מסיבותיהם, לא כדי לחקור מקרה נתון אלא כדי להביא להפללתו ולהרשעתו של אדם, תוך שימוש בגורמים מסייעים בתקשורת לקביעת נרטיב בציבור של 'אשם' עוד לפני המשפט, כדי להשפיע על השופטים. האם יכולה הייתה הפרשת הזו להתחולל בעולם התקשורתי המגוון של היום? בעיני, ספק גדול! זהו מאמר ראשון בסדרת מאמרים העוסקת בפרשת קצב.
הכרזתו של דונלד טראמפ על קידום הגירה של תושבי עזה למדינות אחרות, העלתה לסדר היום הציבורי את המושג: 'חלון אוברטון'. זהו כלי שימושי להבנת האופן, שבו רעיונות משנים את מעמדם בציבור ועוברים מהשוליים למרכז. השפעת התקשורת, הפוליטיקאים, האקדמיה ואירועים קיצוניים על תנועת החלון, יכולה לעצב את השיח הציבורי ולנווט מדיניות חברתית וכלכלית. הבנת תהליך זה מספקת תובנות חשובות לגבי האופן שבו ניתן להוביל או למנוע שינוי חברתי ופוליטי.
יוהרת האליטות שברה שיא חדש, וקשה להבין איך מתכוון נשיא העליון החדש, יצחק עמית לשרוד בתפקידו, מול הגל חסר התקדים של אי אמון והיעדר לגיטימציה... רק בנובמבר 2022 עוד היה בית המשפט העליון מוסד מכובד הנהנה מאמון. מאז הוא ביצע את אחת מהשמדות הערך הגדולות בהיסטוריה, והפך לביתה של קבוצה שהחליטה בעיצומה של מלחמה קיומית, שהאויב מבית גרוע מהאויב שבשער... עצוב!
לשפשף את העיניים ולא להאמין... היום אחר הצהרים תתכנס הוועדה למינוי שופטים כדי להמליך עליה - ללא הפוליטיקאים שמחרימים - את אחד האנשים המקוטבים והשנואים בישראל, אחרי שהתברר שביצע עבירת בניה, לא אמר אמת לתקשורת ואף ניסה להחיש - בניגוד לחוק ולנהלים - את הטיפול בעניינו בוועדה האזורית. כך, הולכת וגוברת תחושת הסלידה, שחש העם מבית המשפט שלו. זה לא מבשר טובות לבית המשפט העליון, ובוודאי לא לזה שהעמיד את עצמו עתה בראשו!
'פוליטיקת הזהויות' או 'תיאורית הזהויות' (Identity politics) היא רעיון נאצל לכאורה (ולא מעשי, כדרכם של רעיונות נאצלים...), שנקלע למחוזות בעייתיים: השלכותיו שונות. פעמים הוא מפרק את החברה. פעמים הוא מטרלל אותה, ולבסוף, הוא משמש כלי בידי אלה המבקשים להורסה מבחוץ. אין טוב ממנו על מנת להמחיש את שקיעת המערב. הדף הזה מביא לכם את האוסף השני של כרזות, צילומים וסרטונים, המציג את התאוריה הבעייתית הזו ואת השלכותיה.
בינואר 2025 קיבלנו שתי המחשות נוספות להרס שהמיטה תרבות ה- WOKE על המערב: השרפות בפלורידה ופרשת החיפוי הגדולה בבריטניה על נופיות האונס והפדופיליה האיסלאמיות. מסתבר שכשה- WOKE משתלט על תהליכי קבלת החלטות בשירות הציבורי, הוא פוגע במימוש מטרתו הבסיסית: מתן מענה לצורכי הציבור, תוך שקיפות, יעילות, ואחריותיות מלאה.
תארו לעצמכם שבמקום לחרטט אותנו בסיפורי ועדות חקירה ולהסית אותנו זה בזה, היו מתייצבים כל האחראים לטבח ה- 7/10 מאחורי פודיום, וכל אחד היה מוסר דין וחשבון לציבור, כיצד פעל ומה עשה בליל ה- 6 באוקטובר 2023, וב- 7 לאוקטובר עד הערב... אקט כזה איננו דמיוני. הוא חלק מחובתם של עובדי ציבור ונבחריו, שאיננו מתבצע בדרך כלל. למה? פשוט, כי אותם אנשים יכולים...
פוליאמוריה ופוליגמיה עוסקות שתיהן במערכות יחסים הכוללות יותר משני אנשים, אך הן שונות במבנה, ברציונל ובערכים שהן מייצגות. פוליגמיה היא מוסד חברתי-תרבותי, לרוב דתי או מסורתי, שבו גבר או אישה נשואים ליותר מבן זוג אחד, והיא מאופיינת בדרך כלל בהיררכיה מגדרית וחלוקה ברורה של תפקידים. לעומת זאת, פוליאמוריה נובעת מערכים ליברליים ומדגישה שוויון, שקיפות וחופש אישי, כאשר כל המעורבים מסכימים על קיום קשרים רומנטיים או מיניים מרובים במקביל...
פוליטיזציה בארגונים היא תהליך שבו שיקולים אידאולוגיים, אינטרסים אישיים או לחצים חיצוניים מתחילים להכתיב החלטות ניהוליות, במקום עקרונות מקצועיים – ומחירה הוא אבדן האמון, היעילות והיכולת למלא את ייעוד הארגון. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פוליטיזציה בארגונים ומחיריה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
