הפיכת נתניהו לאובייקט של שנאה קולקטיבית היא ביטוי מובהק של דינמיקות פסיכו-חברתיות המוכרות היטב מתחום חקר ההתנהגות הקולקטיבית. הדה-הומניזציה שלו, לצד יצירת נרטיב המתעלם מעובדות מורכבות, ממחישים כיצד קמפיין פוליטי יכול לאמץ מאפיינים של התנהגות נחילית. התוצאה היא חברה מקוטבת ומוסתת, שבה התנהגות פרטים מוכתבת על-ידי תגובות רגשיות ולא באמצעות ניתוח רציונלי של המציאות. תופעה זו אינה ייחודית לישראל, אך היא מהווה אזהרה מפני השפעתם של תהליכים רגשיים על הדמוקרטיה הליברלית.
מה קורה אם הפרקליטות צוברת עוצמה יתרה ומפעילה לחצים ישירים ו/או עקיפים על שופטים, באופן שעלול לערער את עקרונות ההפרדה בין הרשויות? מה זה אומר על שלטון החוק, עצמאות השופטים ואמון הציבור במערכת המשפט? אצלנו, זה מורכב הרבה יותר מ'סתם' התמסמסות הפרדת הרשויות. הפרקליטות ושופטי בית המשפט העליון מצויים היום בחזית אחת, המגויסת לשימור מעמדה של אליטת ההון הישראלית. לכן חשובה 'אחדות השורה' שבעתיים, גם על השופטים ברמות המחוזי והשלום.
השימוש לרעה במערכת האכיפה ('לוחמה משפטית' - Lawfare) כולל בתוכו מרכיבים, כמו: 'מסע ציד' (פישינג) נגד אדם; מאמץ ליצור הרשעה בדעת הקהל לפני משפט ('משפט ע"י מערכת האכיפה'), 'תפירת תיקים' והטייתם, משיכת חקירה לאורך זמן כחרב מעל ראשו של אדם ('שיטת התיק הפתוח'), אכיפה בררנית ועוד... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות השימוש לרעה במערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
התופעה של שימוש לרעה במערכת אכיפת החוק לצרכים זרים (שכוללת בין היתר, 'תפירת תיקים' ו/או 'הטיית חקירות' (Tilting Investigations) מיועדת בין היתר להפליל אדם חף מפשע, או להטות חקירה לטובת או לרעת צד מסוים. מדובר בתופעה שיש לה היבטים משפטיים, פוליטיים וסוציולוגיים. אבל, רק מעטים יודעים כי שורשי התופעה נעוצים הרחק בתקופת המנדט הבריטי...
המונח "ביביסט" הפך בשנים האחרונות לאחד המונחים השנויים במחלוקת בשיח הפוליטי הישראלי. הוא משמש לתיאור תומכיו הנאמנים של בנימין נתניהו, אך גם כנשק רטורי המשמש את מתנגדיו להכפשתם. מאמר זה מבקש לנתח את התופעה מהיבט סוציולוגי: מיהם ה"ביביסטים"? מהן התכונות המשותפות להם? האם מדובר בקבוצה חברתית מובחנת, בתנועה פוליטית, או אולי במיתוס שנוצר כחלק מהמאבק הפוליטי בישראל?
תחושת ביטחון היא מרכיב מרכזי בחיי הפרט והחברה, המשפיע על תפיסות אישיות, התנהגויות קולקטיביות, ומדיניות מדינתית. ניתן להגדירה כהערכה סובייקטיבית של רמת הסיכון או האיום הנתפסים מול היכולת להגן על העצמי, הקהילה או המדינה. במאמר זה נבחן את התחום מזוויות סוציולוגיות, פסיכולוגיות וצבאיות, תוך הדגשת האופן שבו תחושת הביטחון מתעצבת ומשתנה בהתאם להקשרים חברתיים ופוליטיים.
אחת התוצאות של המחאה היא השנאה שהשתחררה מעל פני השטח לכל מה שמסכן את המשך שלטונה של אליטת ההון הישראלית. במארג השנאה הזו נוטלים ה'בבונים' חלק גדול משמעותי, עוד מימי קום המדינה, כשהעליה מצפון אפריקה נעצרה מחשש לשינוי פניה של המדינה. הדף הזה מביא לכם אוסף ראשון של כרזות, ממים וסרטונים בסוגיית השנאה ל'בבונים'. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
פרשת משה קצב, דרכי חקירתה, התנהגות החוקרים ובכירי המשטרה והפרקליטות בפרשה, והאופן שבו התקבלה הרשעה בבית משפט, ראויות להילמד בכל פקולטה למשפטים ובכל מחלקה ללימודי אכיפת חוק באוניברסיטה. היא מעמידה למבחן סוגיות כמו חזקת החפות ו'משפט ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק'. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פרשת משה קצב, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ב- 30 בדצמבר 2010 הגיע הנשיא לשעבר, משה קצב לבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לשמוע את הכרעת הדין של השופטים. כתב על כך העיתון 'כלכליסט': "רגע האמת מתקרב: משה קצב הגיע לבית המשפט... האמנם רגע האמת? האם באמת עמדה לנאשם 'חזקת החפות' במה שכינה העיתון 'תיבת פנדורה', כשארגוני נשים מפגינות בחוץ ולאחר שהורשע ותדמיתו נופצה לגזרים בכלי התקשורת? חזקת החפות ("Presumption of Innocence") היא עיקרון יסוד במשפט הפלילי הקובע כי כל אדם נחשב חף מפשע עד שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר. אבל, האם יש לה סיכוי להתקיים בעולם שכולו תקשורת?
ב- 2022 פרסם משה קצב ספר זיכרונות, שחציו מוקדש לפרשה שהביאה אותו מהנשיאות אל הכלא. קל להיווכח, שאותן סטיות מקצועיות חמורות שזיהינו בחקירות נתניהו, היו קיימות גם בחקירות קצב. בניגוד לנתניהו, קצב הוא נציג אותנטי של 'ישראל השנייה'. חיבור של שתי הפרשות יחד הוא חומר נפץ פוליטי ובעייתי מאוד לאליטת ההון, ולמערכת האכיפה ש'עובדת' עבורה. לכן, האינטרס בסיסי שלהן הוא להשאיר את הספר רחוק מעיני הקוראים.
