הרציונל האמיתי נגד עונש מוות בישראל איננו מוסרי בלבד; הוא בעיקר פרוצדורלי. המערכת כה כבדה ומסורבלת, עד שהקונצנזוס האופרטיבי הוא פשוט: “גם אם זה צודק, אין באמת חשק לבצע.”

אם מח"ש, הנתונה למרותה של בהרב מיארה, חוקרת באזהרה את מני בנימין על רמיזה לנחקר שמקורב אליו בנוגע לחקירה שמתקיימת נגדו, בעבירה של הפרת אמונים, הרי שעל פי אותם סטנדרטים היא עצמה צריכה להיחקר בגין הפרת אמונים חמורה בהרבה. שכן היא העלימה ביודעין נתון קריטי הן מהיועצת המשפטית של משרד המשפטים והן מבג"ץ, ועוד פעלה בידיעה מראש שהיא מצויה בניגוד עניינים, ובנוגע למגה-הפרשה שמרעידה את המדינה.

האדמה רועדת באירופה, וכדאי שנלמד את המתרחש שם טוב טוב, כי את מה שמתחולל שם, הבטיחו לנו מנהיגי הפרוגרס הישראלי, כשיעלו לשלטון אחרי הבחירות...

מה גורם לאישיות כאהרן ברק לראות בעצמו נתין ולא אזרח? כפי שקורה בתהליכי מחאה ממושכים, ובעיקר לאור אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שלאחריהם, המחאה פיתחה מנגנון ביורוקרטי שהסתאב והלך, נקלעה למשבר עומק, ופתחה סטגנציה, שאחד ממאפייניה הבולטים הוא פער רלוונטיות הולך ומתרחב מהמציאות. ד"ר עדו נתניהו הוסיף לנו מספר דוגמאות לכך...

אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן. ככל שהם נחשפים במערומיהם, הם חייבים להעז עוד יותר, ו'להשתין על כולנו מהמקפצה' (סלחו לי על גסות הרוח). ואז, הלגיטימציה שלהם מתאדה עוד יותר, והאמון בהם מתרסק, עד למהפך הבלתי נמנע.

המוסד רשם בשנים האחרונות ובמיוחד בשתי שנות המלחמה, הצלחות מרשימות, וההחלטה למנות ראש מוסד מתוך אנשי הארגון הייתה בוודאי מתקבלת ללא עוררין. ובכל זאת, לפעמים דווקא מתוך ההצלחה ומתוך מבט לאתגרי עתיד המחייבים השתנות ארגונית, העז  ראש הממשלה לבחור ראש מוסד שמגיע מחוץ לארגון.

'צבא קטן' זה לא באשמת החרדים, זה באשמת כל הרמטכ"לים מאז אהוד ברק שפירקו למעשה את הצבא, והעניקו פטור ממוסד למאות אלפי מילואימניקים, וגם פטור גיוס מסיבות שונות ומשונות לעשרות אם לא מאות אלפי צעירים. עכשיו ברור למה השיח על גיוס חרדים לא מזכיר במילה את אלה שאחראיים לפטור ההמוני הזה משירות צבאי, סדיר ומילואים.