יוהרת האליטות שברה שיא חדש, וקשה להבין איך מתכוון נשיא העליון החדש, יצחק עמית לשרוד בתפקידו, מול הגל חסר התקדים של אי אמון והיעדר לגיטימציה... רק בנובמבר 2022 עוד היה בית המשפט העליון מוסד מכובד הנהנה מאמון. מאז הוא ביצע את אחת מהשמדות הערך הגדולות בהיסטוריה, והפך לביתה של קבוצה שהחליטה בעיצומה של מלחמה קיומית, שהאויב מבית גרוע מהאויב שבשער... עצוב!

הנהגת חיזבאללה מתייחסת להסכם באותה הגישה בה התייחסה להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם- 1701, בקיץ 2006. כלומר: חיזבאללה בפירושו להסכם מתנהל מצפון לליטאני כאילו הוא רשאי לפעול להצטיידות והיערכות חמושה ללא כל אילוצים. ומדרום לליטני, מתוך אילוצי ההסכם, הוא ימשיך לפעול תחת מסווה. בתנאים אלה מדינת ישראל ניצבת למול תחילתה של מערכה חדשה בהכרת החובה לכפיית תנאיי הביטחון הנחוצים להגנת יישובי הצפון הישראליים,  במרחב שמדרום לליטאני.

איפה אתם כשצריך אתכם... איך נגמרו האנשים כולם... לאן נעלמה הבושה... איך הפכנו לסדום? בשתיקתם של כל אלה, הם ציוו את מותה של הדמוקרטיה. ויהי רעב בארץ...

לשפשף את העיניים ולא להאמין... היום אחר הצהרים תתכנס הוועדה למינוי שופטים כדי להמליך עליה - ללא הפוליטיקאים שמחרימים - את אחד האנשים המקוטבים והשנואים בישראל, אחרי שהתברר שביצע עבירת בניה, לא אמר אמת לתקשורת ואף ניסה להחיש - בניגוד לחוק ולנהלים - את הטיפול בעניינו בוועדה האזורית. כך, הולכת וגוברת תחושת הסלידה, שחש העם מבית המשפט שלו. זה לא מבשר טובות לבית המשפט העליון, ובוודאי לא לזה שהעמיד את עצמו עתה בראשו!

כשאנחנו אומרים 'ממשלת ימין על מלא' נדמה לנו שזו הממשלה האופטימלית מבחינת הימין להשיג את מטרותיו, רק שממש לא. 'ממשלת ימין על מלא' תביא בדרך כלל להשגת מטרות שמאל... זה ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת. המאמר מביא כתבה מתומללת ומעובדת של 'קבינט שישי' ב- i24. היא עוסקת בכך, ששוב ממשלת ימין ניצבת מול משבר - שמאיים לפרק אותה דווקא מבפנים, מתוך ה'מחנה' - ואם זה נשמע מוכר אז נכון, ההיסטוריה חוזרת מהדלת.

מהלך מהיר לסלילת כביש 80 מערד למישור אדומים. יצור את התנאים לקידום חזון השדרה המזרחית למדינת ישראל: לקראת בניית ערים לשלושה מיליון יהודים. בתוך כך יחובר הנגב המזרחי לגליל המזרחי בציר אורך חיוני מצפון לדרום שיקל על העומס  בכביש 6. המעשים יספרו כי עם ישראל כאן כדי להישאר ולהתעצם. זו הייתה תמיד הדרך אל הניצחון הציוני.

גישתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, רואה ביחסי חוץ הזדמנות עסקית מובהקת. הנחת היסוד היא, שיחסי חוץ אינם רק מנגנון לתחזוק בריתות או לקידום ערכים דמוקרטיים, אלא גם כלי לקידום אינטרסים כלכליים מיידיים של המדינה. הגישה הזו קשורה קשר הדוק לכך שאין באמת מוסר ביחסים בינלאומיים. הכל אינטרסים!

אין זה סוד כי התנאים הפוליטיים בהם פעל הרמטכ"ל הפורש, הרצי הלוי, לא היו קלים, ולעתים היו רחוקים מתחושת אחריות משותפת. אולם בכל המתחים לא הגיעו הדברים לידי שבירת כלים. גם המכתב על ההחלטה לסיום התפקיד, משמר קוד בסיסי של ממלכתיות. על כך - הגם שישנה ביקורת ויש לה מקום - ראוי הרמטכ"ל בסיום תפקידו לכבוד והערכה מעם ישראל, וצה"ל ראוי לחלון ראווה של כבוד!

'פוליטיקת הזהויות' או 'תיאורית הזהויות' (Identity politics) היא רעיון נאצל לכאורה (ולא מעשי, כדרכם של רעיונות נאצלים...), שנקלע למחוזות בעייתיים: השלכותיו שונות. פעמים הוא מפרק את החברה. פעמים הוא מטרלל אותה, ולבסוף, הוא משמש כלי בידי אלה המבקשים להורסה מבחוץ. אין טוב ממנו על מנת להמחיש את שקיעת המערב. הדף הזה מביא לכם את האוסף השני של כרזות, צילומים וסרטונים, המציג את התאוריה הבעייתית הזו ואת השלכותיה.