כאשר מתרחש תהליך של חילופי אוכלוסיות באזור מסוים - בין אם כתוצאה מהגירה, שינוי דמוגרפי או תהליכים פוליטיים - הקבוצות החדשות שנוצרות מפתחות מנגנוני שיטור משלהן. כך נוצר מצב שבו החברה אינה רק מתמודדת עם שינוי דמוגרפי, אלא גם עם מאבקי כוח על אכיפת הסדר החברתי והגדרת הזהות הקולקטיבית החדשה. זה בדיוק מה שמתרחש היום באירופה, כשמנגנון שיטור לא פורמלי - "משטרות השריעה" (Shariah Police) הולך ומתבסס באזורים עם רוב מוסלמי. במקביל למשטרות, צומחים גם בתי דין אסלאמיים הפועלים בתוך הקהילות המוסלמיות, במיוחד בנושאי גירושין וירושה.

בט"ו בשבט 1949 הוקמה כנסת ישראל. בט"ו בשבט 2025, בטקס המשיחה של יצחק עמית כנשיא העליון - במעמד נשיא המדינה ותוך החרמתו על ידי נבחרי עם ישראל - הוחרבה סופית הדמוקרטיה הישראלית ועל חורבותיה הוקמה בטקס "חגיגי" היוריסטוקרטיה המושחתת של ישראל. שנתה ה-77 של מדינת ישראל תהיה שנת הגאולה והחזרת הדמוקרטיה לעם. בשנה הזו ייטמנו הזרעים לחורבנה של היוריסטוקרטיה הישראלית.

תרומתו החשובה ביותר של איתמר בן גביר לדמוקרטיה הישראלית לא הייתה ארגון כיתות הכוננות וחלוקת הנשק וגם לא הפסקת תנאי היתר של העצורים הביטחוניים, אלא ניתוק הקשר הגורדי שבין המשטרה לפרקליטות. אם עד היום הייתה המשטרה הגורם המבצע של הפעולות הלא חוקיות במהלך החקירות הפוליטיות של הפרקליטות, הרי שחשיפת מעללי חקירות נתניהו גרם לה להבין, שבערבו של יום ישלמו אנשיה את המחיר. הקשר הזה, שיתוף הפעולה הזה בין שתי הרשויות - שאמורות היו במקור לאזן זו את זו - הוא שהפך את מערכת אכיפת החוק למסוכנת כל כך!

שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא מצב, שבו החקירה איננה מכוונת לחקר האמת במקרה מסוים, אלא משמשת כלי ל'הקרסתו' של הנחקר, מסיבותיה הפנימיות של המערכת, בלי קשר לשאלת אשמתו. זו הסיבה לכינוי: 'כנופיית שלטון החוק'. אנו חיים עם התופעה הזו כבר שנים, אבל בכל זאת משהו השתנה: אם בעבר שליחי אליטת ההון היו מבטלים את הדברים כ'תיאוריות קונספירציה', הרי שהיום לא רק שמקבלים זאת בטבעיות, אלא אף מתגאים ביכולת הזו, ומאיימים בה בגלוי.

הפיכת נתניהו לאובייקט של שנאה קולקטיבית היא ביטוי מובהק של דינמיקות פסיכו-חברתיות המוכרות היטב מתחום חקר ההתנהגות הקולקטיבית. הדה-הומניזציה שלו, לצד יצירת נרטיב המתעלם מעובדות מורכבות, ממחישים כיצד קמפיין פוליטי יכול לאמץ מאפיינים של התנהגות נחילית. התוצאה היא חברה מקוטבת ומוסתת, שבה התנהגות פרטים מוכתבת על-ידי תגובות רגשיות ולא באמצעות ניתוח רציונלי של המציאות. תופעה זו אינה ייחודית לישראל, אך היא מהווה אזהרה מפני השפעתם של תהליכים רגשיים על הדמוקרטיה הליברלית.

בעידן הדיגיטלי, הזיכרון אינו נשכח, אלא נצבר ומונגש לכל דורש. עבור פוליטיקאים, עיתונאים ומומחים, הארכיון הוא אוצר בלום – אך גם מלכודת. אספנו עבורכם אוסף של ממים על הארכיון הדיגיטלי כחרב פיפיות. אתם מוזמנים להוסיף.

אסטרטגיה הייתה תלויה תמיד בחכמת העורמה ובבחירת העיתוי ולשם כך נדרשת מידה הכרחית של גמישות. ההצמדות העיקשת לתביעה לשיבה מיידית להמשך המלחמה מייצגת מידה מובהקת של חוסר גמישות. אם התהליך יתקע במבוי סתום מוטב שזה יהיה ביוזמת חמאס. לרוב משמעותי בעם ישראל חשוב לדעת כי ממשלת ישראל אכן מחויבת להמשך המאמץ להשלמת העסקה לשחרור החטופים גם בשלב השני.

מה קורה אם הפרקליטות צוברת עוצמה יתרה ומפעילה לחצים ישירים ו/או עקיפים על שופטים, באופן שעלול לערער את עקרונות ההפרדה בין הרשויות? מה זה אומר על שלטון החוק, עצמאות השופטים ואמון הציבור במערכת המשפט? אצלנו, זה מורכב הרבה יותר מ'סתם' התמסמסות הפרדת הרשויות. הפרקליטות ושופטי בית המשפט העליון מצויים היום בחזית אחת, המגויסת לשימור מעמדה של אליטת ההון הישראלית. לכן חשובה 'אחדות השורה' שבעתיים, גם על השופטים ברמות המחוזי והשלום.

השימוש לרעה במערכת האכיפה ('לוחמה משפטית' - Lawfare) כולל בתוכו מרכיבים, כמו: 'מסע ציד' (פישינג) נגד אדם; מאמץ ליצור הרשעה בדעת הקהל לפני משפט ('משפט ע"י מערכת האכיפה'), 'תפירת תיקים' והטייתם, משיכת חקירה לאורך זמן כחרב מעל ראשו של אדם ('שיטת התיק הפתוח'), אכיפה בררנית ועוד... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות השימוש לרעה במערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.