הדיכאון - במובנו הרחב כמצב נפשי של ייאוש, חוסר אונים ואפתיה - שימש ומשמש ככלי רב עוצמה בידי "צורבי תודעה": גורמים אידאולוגיים השואפים לעצב מחדש את החברה והפרט. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הדיכאון, השלכותיו והשימושים הנעשים בו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
המרקסיסטים ויורשיהם מתעקשים לראות במלנכוליה מעלה גדולה כי הדיכאון, המרה השחורה והרגשות השליליים בכלל, הם שגורמים למהפכות. כמוהם, הפכו הקפלניסטים את הרגש לכלי עבודה פוליטי בשירות המהפכה השלטונית שהם מנסים לחולל כאן, כביכול בשם הדמוקרטיה.
הווק איננו רק אידאולוגיה חברתית, אלא מבנה דתי חילופי ומערכת מורכבת דינאמית, שבה האמונה מחליפה את הביקורתיות. במקום לעודד דיון פתוח, הוא מכתיב אמונה טוטאלית ב'אמת אחת', מגייס רגשות של אשמה וגאולה, ומעצב יחסי כוח חדשים על בסיס טוהר מוסרי מדומיין. במובן זה, החברה הווקית אינה מתקדמת לעבר חירות מוסרית, אלא חוזרת אחורה אל עולם של אינקוויזיציה חילונית, המתחזקת באמצעות דינאמיקה עצמית של משוב ותגמול.
שניים מהאישים המשמעותיים ביותר בזירה המדינית של ישראל המודרנית - שמעון פרס ובנימין נתניהו - הקיפו עצמם באנשים מבריקים, חדורי תחושת שליחות לאומית. אך בעוד אנשי פרס - 'צברים' בני הארץ - הולידו את הסכמי אוסלו שהובילו לכאוס ביטחוני, העולים החדשים של נתניהו - שנושאים עמם מטען תרבותי זר וגלותי - הביאו לישראל דיפלומטיה שונה, רלוונטית יותר. אבל, האם יש בכך לפתור את בעיותיה המדיניות? את הבידוד שאליו נקלעה ואת אשמת ה'קולוניאליזם'?
אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום' שבו תויג האיסלטם הקיצוני ע"י פוליטיקטים מערביים בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט', שבחסותה גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו. המאמר מוקדש לביטוי הזה ולמקורותיו.
לחששות ולהסתייגויות בחוגי הימין יש מקום, במיוחד לנוכח הציפיה הבינלאומית לקידום המדינה הפלסטינית. אכן בסוגיה זו מדינת ישראל ניצבת בפתחו של מאבק חדש על עתידה בירושלים ובמרחבי יו"ש והבקעה. בוודאי היה מוטב לסיים את המלחמה כאשר רעיון שתי המדינות מושלך לפח האשפה של ההיסטוריה. אלא שתהליך גאולת ישראל היה נתון מראשיתו במאבק וכך ימשיך הלאה.
'אידיוטים שימושיים' הם אנשים תמימים או בעלי כוונות טובות, אשר מנוצלים על ידי גורמים ציניים וחסרי מצפון לקידום מטרותיהם הנסתרות. לרוב, מדובר בפעילים, אינטלקטואלים, או ידוענים, אשר מתוך אידאליזם או בורות, מאמצים נרטיב שקרי ומפיצים אותו, ובכך מעניקים לו לגיטימציה. זהו אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים על אידיוטים שימושיים והנזק שהם גורמים. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
בשבוע הראשון של אוקטובר 2025 חוותה חברת נטפליקס את הירידה השבועית הגדולה ביותר במנייתה מאז אפריל. זאת, בעקבות קריאה גוברת מצד משתמשים לבטל את המנויים שלהם, במחאה על מה שהוגדר כ"אג'נדה פרו־טרנסג'נדרית ולהט"בית שמופנית לילדים". זהו ביטוי למאבק בין תרבות הווק המשמשת כלי לעיצוב תודעה, לבין התעוררות הנגד, המבקשת להגן על זהות, הורות וגבולות תרבותיים.
הבטחנו ליהודים "לעולם לא עוד". הבטחה זו הופרה. ההתקפה הבאה כבר בדרך, זרועה באותה שנאה שזה עתה זלגה למנצ'סטר. בריטניה חייבת לבחור להילחם בה עכשיו או להודות שאין לה עוד האומץ להגן על עמה. אין ביטחון בשקט. "אב שהריע לחמאס ובן שרצח יהודים במנצ'סטר. אם זה לא ישבור את כישוף הפחדנות, מה כן?"
במאמר קודם עסקתי 'מחלת הטפשת' הווקיסטית, שהמירה את 'שיח העובדות' (עובדה - משמעות - מסקנה) בנרטיבים, ופטרה את חסידי הווק ממאמץ הכרוך בחשיבה. המאמר הנוכחי אוגד יחד כמה מן המשמעויות השונות של החיים בעולם נטול חשיבה, שהעובדות בו מתבטלות מפני הנרטיבים. אתם מוזמנים להוסיף עליהם...
