בסופו שלח דבר, היה אלי פלדשטיין קרבן של 'מסע צייד' נגד בנימין נתניהו, שהסתיים בכלום ושום דבר, לא כי פלדשטיין סרב לשתף פעולה (נטען כי הוא הציע לשמש עד מדינה פעמיים), אלא פשוט לא היה לו מה למכור, ו'מסע הציד' כנגד נתניהו נתקל במבוי סתום.

הבקעה (Breakthrough או Penetration) היא אחד המושגים המרכזיים והעתיקים ביותר בתורת המלחמה. מאז ימי הצבאות המסודרים הראשונים ועד ללוחמה הרב־ממדית במאה ה־21, ההבקעה משמשת מנגנון הכרעה שמטרתו לפרק את המערכת הצבאית של האויב לא באמצעות שחיקה הדרגתית, אלא על ידי חדירה ממוקדת לנקודת תורפה קריטית, והפיכתה לקריסת עומק מערכתית.

בעוד שבעבר האיחוד האירופי היה יכול "לחנך" מדינות קטנות כמו סלובקיה באמצעות איומים כלכליים, הנוכחות של בעל ברית חזק בבית הלבן משנה את מאזן הכוחות. הציר של ראש ממשלת סלובקיה, רוברט פיקו, כבר אינו אי מבודד; הוא חלק מרשת טרנס-אטלנטית שמבקשת להגדיר מחדש את המערב.

ההתעלמות מבגידה אינה מעלימה את מה שנחשב בצדק לתופעה האנושית הבזויה והמסוכנת ביותר לקיומה של חברה. אבל יש בעיה עם חוקים, מכיוון שהפרוגרס - שהשתלט על המשפט האקדמיה והתקשורת - כופר במשמעות המקובלת של מלים, מושגים ומונחים, בהגדרות, במובן מאליו, בנורמה, בשכל הישר ואפילו במדע...

במכתב ההתפטרות שלה טענה הפצ"רית כי היא ניסתה "להדוף תעמולה שקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא", ו"להגן על היחידה ומשרתיה מפני מסע דה-לגיטימציה פסול וכוזב". אבל בדיוק באותה שעה שבה פורסם הדו"ח בערוץ 12, הוא הודלף גם לערוצים בחו"ל. כדי להשיג את המטרות הללו לא צריך בכלל לפרסם בחו"ל. אז למה? המטרה הייתה כמובן אחרת: לעצור את המלחמה.

לא נורמליזציה, לא שלום ולא גרביים... קשרים 'מתחת לרדאר' הם הנורמליזציה החמה ביותר, בלי שידינו תהיינה כבולות, ובלי ששליטי ערב ייאלצו להתגונן על כך כל העת מול עמם, והם ממילא כבר קיימים.

הרוביקון כבר נחצה, הלגיטימציה של האליטה שלנו פקעה, וקריסתה היא רק עניין של זמן. מי שחושב שהעם יסתפק בפחות מהעמדה לדין ומאסר של ראשי הקושרים וממררי חיינו, חי בלה לה לנד, ולא יעזור גם אם נשיא המדינה יתעורר לפתע ויציע לאחות את השסעים.

סמנו זאת במועדפים. כי כאשר ניו יורק תבער תחת ה'מהפכה' של ממדאני, האשמה לא תיפול במקום שהיא צריכה ליפול. היא תיפול - שוב - על היהודים...

מה שמכונה 'פופוליזם' הוא בעצם דמוקרטיה, שממנה בני האליטה מפחדים. הליכוד התנתק מהנאיביות של מנחם בגין וממשיכיו - מדן מרידור ועד ללמור לבנת - להבנה מפוכחת, שלתת כוח לשופטים, זה בעצם לתת כוח ליריבים הפוליטיים של הימין והמדינה הציונית: לווק הישראלי.

אליטת ההון ושלוחיה, חיים עדיין בעולם תפיסתי ישן, שבו הכל עדיין נתון בידיה והרשות נתונה. הם אינם קולטים עדיין, שבכל הנוגע לימין, רכבת הפיוס ("אחים אנחנו") עזבה זה מכבר את התחנה. מכאן קולות המבוכה והעלבון על אי הזמנת היועמ"שית ונשיא העליון לנאום טראמפ במליאת הכנסת.