פיתוח ההתיישבות כמומנטום של מאבק לאין קץ היה ביטוי בהגות תנועות הפועלים החלוציות, לתפיסת עולם כוללת, שבמסגרתה, מה שנראה כמצב שלום, הוא תוצאה רגעית של שיווי משקל במערכת מורכבת ודינאמית, המתעצבת ומתהווה בכל רגע מחדש מתוך איזונים בין כוחות מנוגדים. את יסודות ההיגיון הזה ניתן למצוא גם אצל אויבינו, במה שמכונה באסלאם: ׳אל-מוקאמה׳...

בימים אלה המציינים ארבעים שנה להסכם השלום עם מצרים, ראוי להזכיר כי הייתה זו תבונתו המדינית של נשיא מצרים סאדת, שדחף את רצועת עזה לזרועותיה של מדינת ישראל. נטל הפתרון לבעיה הפלסטינית ביו"ש ובעזה הפך כך לבעייתה הבלעדית של ישראל. הבידול שחולל שלטון החמאס בין עזה לרמאללה הוא מבחינה זו אינטרס ישראלי, שאמנם מעניק לפי שעה לחמאס סוג של חסינות, אולם בטווח הארוך יאפשר לישראל עיצוב נכון יותר של המרחב...

ברמה הלאומית, המעשה הביטחוני, נתון בזיקות גומלין - שאינן ניתנות להתרה - בין ממדיו הרוחניים של הקיום הלאומי, לבין ממדיו הפיזיים. אלא, שבכל הקשור לדיון הביטחוני מדיני, המכוון מזה שנים את דרכה של מדינת ישראל, הוא צומצם למיקוד יתר בסוגיה הביטחונית...

המפה הציונית של 1919 היא, מבחינתי, נקודת הייחוס לכל הדיון ההיסטורי - אקטואלי - בטחוני -מדיני - חברתי - כלכלי -מוסרי - אסטרטגי - פוליטי, שכולנו עושים כאן מבוקר עד ערב, כבר בערך מאז 1919, שלא לומר מאז 1878...

במגמת ההתכנסות למרכז המפה הפוליטית, כמו בבשורת בני גנץ ל"איחוי שסעים", חבוי פוטנציאל איום על קבוצות המבקשות משמעות מעבר לנורמליות הממוקדת במצוקות הכאן ועכשיו. בסדר יום נורמלי שכזה, לא נותר מקום לדרכו המנהיגותית של בן גוריון שגם לאחר קום המדינה חזר והדגיש: "למדינת ישראל ייעוד מיוחד"!.

ב-4 במרץ 2019, פרסם רביב דרוקר בהארץ כתבה תחת השם "שרלטנות המאה", ובה הוא "מאשים את משה (בוגי) יעלון כשר ביטחון שהכשיל את תכנית ג'ון קרי לנסיגת צה"ל מהבקעה, למרות רצונו של נתניהו. דרוקר מספר, שג'ון קרי נפגש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו והתרשם, שנתניהו הסכים. הוא מצטט מספר זכרונותיו של ג'ון קרי:  "אם התהליך הזה ייכשל, זה לא יהיה בגלל הנושא הזה"...

המחסומים המקשים על פתיחת החשיבה האנושית לשיקולי התבונה, בהתמודדות עם מציאות משתנה, לא הוסרו. מבחינה זו, מכחישי המציאות - הטוענים לזכות להיחשב כממשיכי מורשת מפלגות הפועלים - אינם שונים בעוצמת ההכחשה שלהם ממכחישי מציאות נפוצים בהיסטוריה היהודית של העת האחרונה, בהם מכחישי המציאות הרבנים החרדים, בהתנגדותם הנמשכת לציונות מראשית הופעתה...

בשאלות אסטרטגיות, בשונה משאלות טקטיות, הקו המבחין בין שיקול "פוליטי" ל"מקצועי" נקבע על ידי קבוצות כוח, שביכולתן לשלוט בגבולות השיח. כך הצליחו תומכי הנסיגות ליצור בשיח הציבורי הישראלי תודעה כוזבת, שבה עמדתם נתפסת דרך קבע כ"מקצועית", בשעה שעמדת המתנגדים התקבעה ככזו המוּנעת מ"אידאולוגיה ואג'נדה פוליטית"...

המחלוקת בין ישראל לבין הפלסטינים  ובין הישראלים לבין עצמם, אינה על הדרך לסיום "הכיבוש" אלא על עתידם של ירושלים המזרחית ושל שטחי C - הכוללים את כל הישובים היהודיים ביו"ש, מחנות צה"ל, דרכים ראשיות, שטחים שולטים חיוניים, והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן-  והנחיצות הביטחונית של המשך השליטה והאחיזה הישראלית במרחב זה...

אהוד ברק האשים את ממשלת נתניהו בטענה, שממניעים פוליטיים היא נמנעת מסגירת הפרצות בגדר ההפרדה. כדאי שיעיין בספרו של יצחק טבנקין ז"ל, המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד, שכתב את הדברים הבאים: "מגוחך לחשוב שערבי השונא אותנו ורוצה להרוג בנו, יחדל לפעול נגדנו, אם אך נציב גבול בינו לביננו: זה יהיה גבול דמים, אשר יזין שנאה ללא גבול״...