בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך..." בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו...
בימים של מלחמה מדממת - כשצעירים רבים כל כך עוזבים אותנו, ומשאירים מאחור אימהות, אהובות ומשפחות כלות מגעגועים - רלוונטי השיר 'עיניים שלי' יותר מתמיד... "אל תחכי עיניים שלי, אש בדרכים שורפת, טעם שפתייך, חום גופך בגופי, כלום לא יאבד ממני..." תרגום מופלא של יעקב גלעד לשיר-עד מופלא של סטאוורוס קויומדזיס. הביצוע של יהודה פוליקר מופלא לא פחות. מוקדש בהערצה לאלה שהקריבו את חייהם במלחת הקיום שנכפתה עלינו. אנו נעשה הכל כדי שקורבנם לא יהיה לשווא!
השיר המופלא, "הנה תמו יום קרב וערבו" של גאון השירה העברית, נתן אלתרמן, מקנן במוחי מאז תבוסת ה- 7 באוקטובר 2023, שעוררה בעמנו כוחות להתאחד ולצאת נגד רוצחינו (עבר לנו ברגע שהוסר האיום הקיומי מעלינו, אבל זה כבר 'שיר' אחר...). הוא נותן ביטוי לצד הפרדוקסלי, החבוי, שיש בתבוסה: צד משקם, מאחד ומעורר אומה להתאושש, לאזור כוח ולחזור ולהשיג את מטרותיה הלאומיות.
שיר אחד משקף את ההונאה העצמית שטיפחנו מאז הסכמי אוסלו: "אדם מוזר הוא האויב שלך" - כתב ושר שלום חנוך - "בדיוק כמוך"... האמנם? רצח ילדים, אונס המוני של נערות, שריפת אנשים, בתוכם נשים קשישים וילדים בעודם בחיים, כריתת ראשים, ביקוע בטנה של אשה הרה וזריקת הולד לרצפה... לא שלום חנוך. הם לא בדיוק כמוך. אבל אני גם יודע שיש בינינו כאלה, שגם כל מה שעברנו ב- 7 באוקטובר 2023 לא ישכנע אותם אחרת!
"וְהַסֶּלַע אֶל עַל מִתַּמֵּר, נוֹשֵׂא רֹאשׁ, וְזוֹעֵק: "אֱלוֹהַי, עַד מָתַי?", וְהַגַּל שֶׁנָסוֹג, חוֹזֵר לְהַכּוֹת וּמֵשִׁיב: "לְעוֹלָם, בְּמִצְוַת אֵל שַׁדַּי!"... שיר של פרופ' דוד א' פרנקל.
