לאחרונה, הצהיר נסראללה בנאומו על האסטרטגיה שבה בחר חיזבאללה להוריד את ישראל על ברכיה, תוך הימנעות ממלחמה כוללת: האסטרטגיה של האדמה החרוכה (Scorched Earth) או בערבית: "ארד אל מחרוקה", שתשמש לו גם מנוף לגרום לישראל לוויתורים טריטוריאליים בהסכם שרוקם עמוס הוכשטיין, וגם לוודא שלא יישאר לפליטים ישראלים מקום לחזור אליו. באסטרטגיה זו ובהשלכותיה יעסוק המאמר.
לפי הנאמר בספר הזוהר בזמן ברכת כוהנים השכינה (ספירת מלכות) שורה על אצבעות הכוהן, ועצם הברכה עצמה עושה רושם בעולמות העליונים כך שהברכה של הכוהן שהיא התעוררות של עבודת האל למטה, היא אשר מעוררת את העולמות העליונים, ובגין כך השכינה שורה בעם ישראל. בנוסף, היות שיש בברכה זו שישים אותיות, ברכת הכוהנים מעוררת באמצעותן את העולמות העליונים הקשורים לירידת השכינה כשפע אלוהי. סיכומו של דבר, ברכת כוהנים לפי דברים אלה הינה ריטואל מיסטי מובהק, שמתכתב עם הורדת השפע של השכינה.
לנוכח מעטפת האיומים שהוצבה על ידי איראן סביב גבולות מדינת ישראל ובמלוא העומק, בחתירה האיראנית ללכוד את ישראל במצב מלחמה אין סופי, מתחייבת חשיבה חדשה על הדרכים להשגת תוצאת ההכרעה ועל המאמץ לבניית יכולת עמידה ישראלית משמעותית למלחמה ארוכה. בהשתנות הזו, דוד בן גוריון היה יודע כנראה להסביר עד כמה בדיוק כאן נדרשת למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומי חדשה.
מה עוד לא נכתב וצולם על הטירלול הפרוגרסיבי המערבי, שהשמאל הישראלי ראה בו בטעות אובייקט לחיקוי, ושמאיים להכחיד את התרבות המערבית? הדף הזה מביא לכם את האוסף השני של כרזות שפורסמו על התופעה והשלכותיה... אתם מוזמנים להוסיף!
שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית - וכלי להשגת מטרות - הן משמאל והן מימין. אבל דומה שמאז נובמבר 2022, אין לשנאה גבולות, והיא מתמקדת באדם אחד ובמשפחתו: בבנימין נתניהו. האינטרסים שמאחורי השנאה גדולי ממדים.
הגיעה העת שהמשטרה תבין, שעבודת חקירות עושים כמו בימ"ם: הצנע לכת, בשום שכל, בעבודה כירורגית, בענווה. בלהב 433 אין את זה, וזה מדאיג, כי מחר זה אתם, וכואב לי שכך מתנהלת משטרה הרבה מאוד זמן, והדברים האלה פוגעים קשה בתדמית המשטרה, ובאמון הציבור במשטרה.
לפעמים בצעד אחד של הישג טקטי משמעותי, טמונה פריצת דרך אל תפנית המחוללת הישג אסטרטגי שלא היה ניתן לתכנון מראש. ההסבר טמון בטבען של תופעות הרוח - המתקיימות בממדים שמעבר לחישובים המתכנסים למשוואה לוגית - כנאמר בספר חובת הלבבות: "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
אחת התופעות המעניינות שראינו בשנים האחרונות בעולם המערבי הינו ההתחברות של תנועות אנרכיסטיות לתנועות פרוגרסיביות לפעולות מחאה משותפות. מה מחבר ביניהן? איפה השוני?
