המערכה הנוכחית בסאגה הבלתי נגמרת של פרשת רצח תאיר ראדה, סיפקה לנו מבט נוסף על מה שידענו זה מכבר: על חוסר המקצועיות הזועק לשמים של חוקרי המשטרה (והפרקליטות המלווה אותם). את כל שאפרט במאמר זה - ומחדלי חקירה רבים אחרים - ניתן לתמצת במילה אחת ברוח תקופתנו: "בושה"!
אנחנו חיים בעולם של פייק, שבו העובדות הוחלפו בנרטיבים בתעמולה שוטפת מוח; וכל היתר אינו משנה... מאז נכנס איתמר בן גביר לעולמנו כשר לביטחון הלאומי, איבדו גורמים מקצועיים רבים מידי את האינטגריטי המקצועי שלהם; ומה שהטיפו לו עשרות שנים בבחינת הכרח לאומי, הפך פתאום לסכנה מוחשית ומאיימת על הדמוקרטיה. כך היה באשר לתיקון פקודת המשטרה וסמכויות השר וכך באשר למשמר הלאומי.
פרשת צו ממשיכה לעסוק בפירוט מעשי הקורבנות מעבר לפירוט שכבר נאמר בפרשת ויקרא. בין שאר הקורבנות בהם היא דנה, מובא קורבן המנחה שהיה מובא למשכן/מקדש בדרך כלל מן הצומח. רוב המנחות היו עשויות מסולת חיטים ומיעוטן מסולת שעורים. משמעות המונח מנחה היא מתנה, שמטרתה פיוס וריצוי לאותו גורם שאליו המנחה מובאת.
האזיק האלקטרוני (Electronic tagging) מתאים בספק ל- 15 אחוזים או פחות ממי שביהמ"ש מחליט לאזק, ודווקא אלה הם אזרחים נורמטיביים, שמעדו חד פעמית, וימלאו אחרי הוראות ביהמ"ש ולא יעזו לצאת מפתח הדלת גם ללא איזוק. היתר הם עבריינים פסיכופטים רצידיוויסטים, ששום איזוק אלקטרוני לא ירתיע אותם. יתרה מכך, בעידן של האקרים, חזקה על מי שיחפוץ בכך למצוא את הדרך הטכנית לעקוף את ההיבט הטכנולוגי, ולשבש את פעילותו של האזיק; ועוד. ככל שתגדל כמות הנאזקים, תרד יכולת הפיקוח בהתאמה!
פרשת ויקרא היא הראשונה בספר ויקרא - החומש השלישי מבין חמשת חומשי תורה. רובו של חומש זה מוקדש לעבודת הקודש – עבודת הכוהנים והלויים, הקרבת הקורבנות ודיני קדושה (קדושת המשפחה וקדושת הארץ), אך שזורות בו תובנות מנהיגות וניהול בצד הליכות המשפט הפלילי...
'פרדוקס הסובלנות' - מושג שנטבע ע"י קרל פופר ב-1945, הוא עקרון פילוסופי הקובע כי גם לסובלנות יש גבולות: "כדי לשמור על חברה סובלנית, החברה חייבת להיות חסרת סובלנות כלפי חוסר סובלנות". עבור פופר, לסובלנות יש גבולות, סובלנות בלתי מוגבלת תפתח את הדלת לדומיננטיות של חסרי סובלנות...
פרשת ויקרא, המתחילה לעסוק בעייני הקרבת הקורבנות קובעת כי יש להביא כל קורבן יחד עם מלח. מכן שהוספת המלח היא מאבני הייסוד של הפולחן, ונהגה בכל הקורבנות, אפילו בקטורת שהייתה עשויה מצמחי בושם. השימוש במלח בקורבנות השונים הוא מובן מאליו, ואין המקרא טורח לאזכר זאת מחדש בכל סוג של קורבן שנמנה בספר ויקרא.
