יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר היא אחת האומנויות של עיצוב מחאה ציבורית. בשנת המחאה הזו הוכיחו מעצביה שהם שולטים בה לפרטיה. היא לקוחה מתוך תורתו של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909): 'לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. הגזימו, אל תרפו וחדשו כל העת'. זהו הכלל השמיני מתוך 13 העקרונות המופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). רק שזה לא תמיד עובד...

הדף הזה מביא לכם את האוסף החמישי של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם. עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!

אחת הטכניקות שבה מרבה המחאה להשתמש, היא השימוש באיומים על מלחמת אחים נוטפת דם. זה איננו מקרה אלא חלק מתורת הפעלה סדורה. הכלל התשיעי מתוך 13 - של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909) - גורס: 'הפריזו באיומים. הם מבעיתים יותר מהדבר עצמו!'. העקרונות הללו מופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). הם מאיימים היום להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית, וגם את זו שלנו...

הדחף להתנגד לשלטון קיים, לרבות ביטול הישגיו והייצר למנוע את הצלחתו, היא אחת מהתכונות השליליות הנפוצות במצבים כאלה. המתנגדים למנהיגים הקיימים דוחקים להחליפם מבלי להציע שלטון רציני שיבוא במקומם. המשמעות היא, ביסוס השלילה עקב דחפים אישיים, ללא הצעה אמיתית לאלטרנטיבה חיובית ערכית. זוהי אנרכיה מסוכנת וממוטטת, היכולה לחסל כהרף עין כל הישג שכבר הושג ולבטל כל סיכוי להצלחה או להצלה.

פֵּגַסוֹס מכה שנית... פֵּגַסוֹס הסוס הקסום השליך מעליו שוב את בכירי המשטרה שנפלו אל תוך שקריהם: ועדת החוקה של הכנסת אישרה את נוסח הצעת ההחלטה, הקוראת לממשלה להקים ועדת בדיקה לנושא הפעלת רוגלות על-ידי משטרת ישראל (פרשת NSO). בנוסח ההחלטה נכתב, בין היתר, כי "נותרו מספר סימני שאלה גדולים ביותר במה שכונתה 'פרשת פגסוס', שללא חקירת עומק, לא יוכלו לקבל מענה".

הביטוי שאול אין לו אח ורע בספרות של המזרח הקדום ופירוש השם שאול לא נתבררה כל צרכה. דפוס החשיבה המקראי אומר כי השאול הוא מקום מנוחתם של המתים. פרט לספר קהלת בו יש דילמה להיכן נפש האדם מגיעה בסופו של דבר, הרי שלפי התפיסה המקראית השאול הוא מקומם של רשעי עולם.

ישראל מסוגלת לייצר הרתעה מול איראן גרעינית ובכך ליצור שיווי משקל קבוע באזור. הטעות האסטרטגית הישראלית (כפי שמבטאים מנהיגיה בימים אלה) עלולה להיות יקרה מאוד, משום שהיא יכולה להתגלגל לעימות אזורי מיותר בין שתי המדינות, עימות שמצד אחד לא ימנע את האפשרות שאיראן תהיה גרעינית, ומצד שני יגבה מחיר כבד מישראל ומישראלים בכל הקשר – ומנהיגיה יגלגלו עיניהם לשמיים ויאמרו: זאת הייתה מלחמת אין ברירה...

אי אפשר להסתמך רק על חיל האוויר, אפילו שהוא הכי טוב בעולם, ונדמה לי ששר הבטחון (גלנט) יודע את זה.

במלחמת יום הכיפורים לא הייתה הפתעה, אלא החלטה פוליטית שסוכמה בין גולדה וקיסינג'ר, בידיעת משה דיין שעצר בשבת שעה 1100 את מטוסי חיל האוויר שכבר התגלגלו להתקפת מנע, והבטיח לגולדה ש"הסדיר יבלום". לא סתם ביקשה גולדה נפשה למות, ולא מחמת הפתעת המלחמה כמו מחמת אי מוכנות צהל למלחמה (על כך שילם הרמטכ"ל במשרתו- ובצדק). 

בעבר, היה 'צדק טבעי' - המבוסס על היגיון ומוסר - שגובר על 'הצדק המשפטי'. אבל, מאז הפכה 'הצהרת זכויות האדם והאזרח' של המהפכה הצרפתית לאות מתה, הכל מתקיים בחסדי השלטון, אפילו החוק עצמו. כל מה שאינו לגיטימי הופך להיות מוצדק; ולעיתים קרובות מידי, הכלוב הופך למגינו של האדם!