קמפיין המאבק על הבייקון בבריטניה אינו בדיחה. הוא תמצית המאבק הגדול על המשך קיום המדינה, כפי שהכרנו אותה. זו קריאת התעוררות: נגמרו הוויתורים הקטנים שהצטברו לוויתור גדול על הזהות הבריטית. בבריטניה קובעים הבריטים, לא השריעה, כשדווקא המאכל שהאיסלאם אוסר עליו הוא סמל ההתנגדות, במאבק על שמירת החירות לאכול, לחשוב ולחיות, מבלי שמיעוט דתי יכפה את חוקיו על הכל. לתופעה הזו יש שם: "התאמה תרבותית אגרסיבית"...
לקראת פתיחת שנת הלימודים, עשרות מנהלי בתי ספר הפיצו סרטון הקורא להפסקת המלחמה ולהשבת החטופים, שכולה מחויבות, לכאורה, "לאהבת האדם, לכבוד האדם ולחמלה". כל ה'חנטרושים' המביכים לא יסתירו את העובדה הפשוטה שהמנהלים החצופים האלה מועלים בתפקידם בכך שהם מנצלים את מעמדם וסמכותם לקידום עמדה פוליטית, תוך זלזול והתעלמות מאלפי התלמידים במוסדות אותם הם מנהלים - ואלפי הורים - שאינם חושבים כמותם.
למפיקי סדרת דרמה מותר לספר את הסיפור כפי שמתאים להם, הם לא מחויבים לדקויות של מה שהיה. אבל כמו אפוסים קולנועיים גדולים, כמו סרט המופת אקסודוס, הסדרה מחויבת לאמת ההיסטורית הכללית. ההחלטה של הבמאי להציג כך את הצעת המפקדים הבכירים לתא"ל שילה מזא"ה, חוטאת לאמת ההיסטורית ופוגעת במורשת צה"ל.
בעשורים האחרונים הפכה "שפת החמלה" לכלי מרכזי בשיח הציבורי במערב ובישראל. פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אקדמיה ותרבות נוטים להשתמש במונחים של הזדהות, אמפתיה ודאגה לאחר, למיעוטים, למהגרים ואפילו לאויב. אולם מתחת לפני השטח עולה כי לא פעם מדובר בחמלה מזויפת (pseudo-compassion): רטוריקה של דאגה שאינה נובעת מהזדהות אותנטית, אלא משיקולי כוח, הון תרבותי ותחזוק של מעמד חברתי־אליטיסטי.
פרופ' ירון זליכה היה אמור לככב היום בערוצי התקשורת, שהרי מי מומחה גדול ממנו לשערוריית המחירים שאנו חווים בשנים האחרונות? לכאורה, היינו צריכים לראות את 'המפלגה הכלכלית' שהקים בסקרי הבחירות של הערוצים השונים, שהרי ברור לכל כי מפלגתו תרוץ בבחירות. מדוע הוא לא שם? כי גורמים רבי כוח עושים הכל להדירו מהתקשורת ומהסקרים, ויעשו הכל למנוע ממנו להיבחר.
השימוש בתביעות השתקה ככלי, טומנת בחובה סכנות לא מעטות עבור התובע. אחת מהן היא הדרישה לגילוי מסמכים. זהו הליך פרוצדורלי שגרתי בכל תביעה אזרחית, ולא רק בתביעות לשון הרע, אבל דווקא בתחום זה, עצם הסכנה שהתובע יעמוד מול צו לגילוי מסמכים, מהווה גורם מרתיע בפני הגשת תביעה בפועל.
השתקה תמיד הייתה טקטיקה מוכרת ב'ארגז הכלים' של בעלי העוצמה. היא מבטאת את תרבות ה- WOKE הגורסת, שכל מי שאינו מסכים איתנו - מפרטים ועד לציבור שלם - מגלם בתוכו רוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. תביעת השתקה היא ניצול הפרקטיקה המשפטית של תביעת לשון הרע כדי לסתום פיות לצד היריב בדרך אפקטיבית שמחירה גבוה עבור המושתק. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על השתקה ותביעות השתקה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
קריקטוריסטים אינם עיתונאים "רגילים", אלא אמנים של ביקורת ויזואלית. ובכל זאת, לא אחת נאלצים קריקטוריסטים לעמוד מול תביעות לשון הרע, שמבקשות להצר את חופש הביטוי ולמתוח קו בין סטירה לגנאי. בישראל, עלה הנושא לסדר היום כשפורסם בתקשורת כי הוגשה תביעת השתקה כנגד אחד הקריקטוריסטים הבולטים בימין, אור רייכרט.
