תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו בעת מלחמה – יוצא השבר הזה לאור במלוא עוצמתו, ומקריס את החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור. אספנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.
הפרהוד - הטבח ביהודי עיראק ביוני 1941 - לא היה מקרה מבודד, אלא חלק מתהליך אזורי של דה-לגיטימציה והדרה של מיעוטים יהודים, שהועצם עקב הקונפליקט הערבי-ישראלי. הוא הפך אירוע מייסד של קץ התקופה היהודית במזרח התיכון הערבי: לסמל פסיכולוגי של שבירת האמון ב"דו-קיום. בנוסף, הוא נתפס - בקרב קהילות יהודיות אחרות במזרח התיכון - כאזהרה מוקדמת, למה שעתיד להתרחש גם אצלן, תוך שנים ספורות, בלוב, בתימן, במצרים ובלבנון. לכן, הוא האיץ תהליכים של הגירה באותן מדינות.
השיח האינטלקטואלי הימני בישראל פורח, והשמאלי דועך. בעוד השמאל ממשיך לאחוז במוסדות האקדמיים ובגילדות המקצועיות שמתנוונים והולכים, מתהווה מערך אינטלקטואלי עצמאי ימני, המאתגר את הנרטיבים המסורתיים. מגמה זו משנה את השיח הפוליטי-תרבותי בישראל ומבשרת את התבססותה של הגמוניה ישראלית חדשה, שקרובה להגיע לעמדות כוח והשפעה.
הדיכוטומיה בין פושעים ללוחמי חופש מיטשטשת בתקופות של משבר לאומי ו/או דתי, ופורעי חוק הופכים ל'לוחמי חירות'. ויש גם את התופעה ההפוכה: ניסיונות של השלטון 'להלבין' טרוריסטים ולהציגו כפושעים סתם... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות עבריינים, טרוריסטים ולוחמי חירות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
לא צריך עוד להכביר מילים על השחתה המוחלטת שעברה על הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות. המצב אמנם איננו 'ווקי' כמו בארצות הברית, אבל הוא בוודאי היוריסטוקרטי הרבה יותר.
נרטיב הגבורה הוא כלי רב עוצמה בזירה הציבורית הישראלית, אך דווקא משום כך הוא הופך למוקד מאבק שהחריף מאוד מאז ה- 7/10, כשהיעדר הגמוניה ברורה בישראל מאפשר ריבוי נרטיבים, וגם מחריף את הקונפליקט ביניהם.
המושג "משטר היברידי" התפתח באקדמיה במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה-2000, ומתאר מדינות דמוקרטיות, המפתחות סממנים דיקטטוריים (נשמע לכם מוכר?). כיוון שאנחנו כבר מזמן רחוקים מלהיות תמימים, ויודעים כי המחלקות הללו כבר נכבשו ע"י תנועת הווק (WOKE) הפרוגרסיבית, ברור לנו שהמושג אמור לשרת את הווק, כולל הישראלי. עתה, נשאר רק לבחון כיצד.
פרשת נדב ארגמן מצטרפת לשורה של פרשיות שבהם נפלה המחאה למה שמכונה: 'ההיגיון הפרדוקסלי של השפע', שמאיים להקריס אותה: ככל שהאמצעים שעומדים לרשותנו גדולים יותר, ככל שהמוחות מבריקים יותר ותחושת העוצמה כבירה יותר, כך גדל הסיכון ליפול לתוך פער רלוונטיות ו'עשיית יתר', שישיגו תוצאות הפוכות מאלה שהתכוונו אליהם.
המאמר הזה נכתב ביום שבו מוחזרים חללי משפחת ביבס - שירי ביבס, יחד עם שני בניה הקטנים אריאל וכפיר לצד החטוף החלל עודד ליפשיץ, לאחר 503 ימים בשבי חמאס. הרציונל שלו הוא שבמצבים הישרדותיים, נכון ואפילו בריא לשנוא ואף לשאוף לנקמה!
תקציר: המאמר מביא את הדוגמאות העיקריות לשימוש שעושה המחאה בדמוניזציה של יריביה. שימוש זה אופייני לאליטות המצויות ב'חרדת התחלפות', וכתבוסה, עושות הכל כדי לנטרל את יריביהן, ולהמשיך ולהחזיק בכוח. עודכן ב- 2 בדצמבר 2025 ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה…
