תקציר: ע"פ ר' יוסף ג'יקטיליה שני אבני החושן הם כנגד ספירות בינה ומלכות. כל זמן שישראל עושים את רצונו של מקום הרי ספירת מלכות המיוצגת על ידי אחת מאבני החושן תוביל אותם אל האבן השנייה קרי אל ספירת בינה, ולחיי העולם הבא. בדבריו אלה מרחיב ג'יקטיליה את הדרשה המיסטית אודות האפוד והחושן, ונותן לה פרשנות מיסטית נועזת וייחודית בכל קנה מידה.

[לקובץ המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה על בגדי הכהונה. למאמרים האחרים:

• אבי הראל: על בגדי כהונה ומנהיגות;
• אבי הראל: הציץ והנזר של הכוהן הגדול;
• אבי הראל: לזיהויים של אבני החושן;

* * *

פרשת תְּצַוֶּה בספר שמות, ממשיכה לעסוק במשכן וכליו, בהמשך לפרשת תרומה קודמתה. בדבריה היא מתמקדת במעשה המנורה, הכוהנים ובגדיהם האפוד המזבח וקרבן התמיד. מרכיב חשוב בלבוש הכוהנים שימש האפוד, ששמות שבטי ישראל היו רשומים עליו: "...וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן..."^[1].

האפוד היה בגד שאותו לבש הכהן הגדול מעל המעיל, ותפקידו היה לשאת את החושן. שתי קבוצות אבנים היו קבועות באפוד: שתי אבני שוהם על כתפותיו, ושתים עשרה אבנים טובות על החושן. אבני האפוד היו משובצות אחת על כל כתף, ועל כל אחת מהן היו כתובים שמותיהם של שישה שבטים: "וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם. מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם"^[2].

אבני החושן

האבנים שובצו בחושן בתריסר גומות שהוכנו בתוך טבלת זהב מרובעת, ולפי שיטה אחרת^[3] בתוך 12 משבצות זהב נפרדות שבכל אחת מהן גומה. האבנים מִלאו את הגומות, והיו מוקפות בזהב מכל צדדיהם, כלשון הפסוק: "מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם"^[4].

רשימת האבנים חוזרת כמעט כולה פעם נוספת כאבני גן עדן בנביא:" בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ"^[5], אך יש קושי פרשני לזהותם. במקביל, גם באפוס הבבלי על גילגמש מסופר שעצי הגן של אלת החכמה משובצים באבנים טובת במקום פירות^[6]. השימוש באבנים טובות, היה נפוץ מאוד במזרח הקדום, ובין השאר הם שימשו כמתנות בין מלכים ובפולחנים דתיים.

רבי משה די ליאון, מתייחס בספר הזוהר בהרחבה לחושן והאפוד עם פרשנות מיסטית הנשענת על דברי חז"ל, כדלקמן:

"ויעש את האפוד זהב כבר פירשוהו, אמר רבי יוסי אפוד וחושן יחד היו, ופירשוהו שהרי במקום שהוא קיום קיימים הם (כלומר, חושן ואפוד הם כנגד ספירות תפארת ומלכות, שיש בהם קשר הנקרא סוד הזיווג). כל אותן שתיים עשרה אבנים כולן נשאו שמות בני ישראל (שמות שבטי ישראל היו חקוקים עליהם), וכל שניים עשר התחומים העליונים כולם בסוד שבטי ישראל הם (משתקפים בשניים עשר השבטים).

וסוד זה כתוב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', ששם עלו שבטים אלו שניים עשר שבטים עליונים למעלה, שהם שבטי יה (האותיות י"ה מסמלות את ספירות חכמה ובינה בהתאמה, שהם המקור של עולם הספירות התחתונות, ולכן הן נקראו שבטי י"ה), שהרי שם זה הוא עדות לישראל (ישראל - ספירת תפארת). אמר רבי חייא, שתי פעמים כתוב שבטים, אלא ששם עלו שבטים אלו שבטים של מטה, שבטי י"ה אלו שבטים של מעלה. עדות לישראל (ספירת תפארת) זה סוד השם הקדוש העליון... ואותם שניים עשר שבטים קדושים עליונים הם שתיים עשרה אבנים קדושות, ועל כן הם עומדים למטה (בחושן והאפוד של הכוהן הגדול) כדוגמה של מעלה, וכל השמות של שניים עשר השבטים כולם היו חקוקים באותן אבנים, והכוהן הגדול נשא אותן...

בוא וראה, בשעה שהכוהן הגדול היה שם שתיים עשרה אבנים אלה ולבש אותן בחושן ואפוד, מייד שרתה עליו השכינה (או אז היה הכוהן הגדול להגיד עתידות ברוח הקודש), ואותן שתיים עשרה אבנים היו חקוקות בשמותיהם של כל השבטים, וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת, משוקעות היו האותיות של האבנים, וכשהאירו האבנים היו האותיות בולטות לחוץ ומאירות על מה שצריך(כלומר כאשר הכוהן הגדול דרש באורים ותומים הגיח אור באבני החושן והאותיות שהיו חקוקות עליהן התבלטו להורות לכוהן אודות שאלתו)... בו אוראה, כל האבנים האלו עומדות בדרך אות ונס(שהיו ברגיל שקועות, אך בזמן שאלת הכוהן הגדול היו בולטות), וכולן היו מאירות מייד היו מאירים פניו של הכוהן הגדול, והאותיות היו מאירות ובולטות להיוודע בחוץ. וכשהיו מאירים פני הכוהן, אז הייתה ניכרת בליטת האותיות שהיא לטוב, ובזה ניכר הכוהן אם צדיק הוא או לא. ועל כן הכל הוא באות ונס..."[7].

עד כאן התייחסות קצרה פרי פרשנותו המיסטית של ר' משה די ליאון אודות האפוד והחושן, פרשנות המתבססת על מדרשי חז"ל, והלוקחת אותה באופן נועז לעולם הספירות האלוהי.

ר' יוסף ג'יקטיליה מתייחס אף הוא לעניין אבני החושן, ואף הוא מסיט את הפרשנות הרגילה אודותם למישור קבלי נועז

בספרו שערי אורה, במהלך הדיון אודות הספירה העשירית (מלמטה בעולם הספירות), ספירת מלכות אומר ג'יקטיליה את הדברים הבאים: "... ולפעמים נקרא שם אדני בכינוי אבן, לפי שהוא היסוד לכל הבניינים אשר בעולם. וכל הנמצאים שבעולם הם עליה סמוכים ואליה צריכים. ונקראת אבן הראשה, אשר ממנה יצאו כל המוני מעלה ומטה במעשה בראשית( למטה הכוונה לעולמות שמחוץ לעולם האצילות האלוהי, והיא אבן הפינה להיווצרותם ובנייתם), ונקראת (גם) אבן ספיר לפי שהיא מקבלת כל הגוונים משאר כל המעלות שעליה ופועלת בנבראים דבר והיפוכו( כלומר היות וספירת מלכות הינה הספירה האחרונה בהיררכיה של עולם הספירות, מתרכזים בה כל המידות והגוונים של הספירות שמעליה, ובכך היא דומה לאבן הספיר, וגם היות והיא מאגדת בתוכה את הגוונים של הספירות שמעליה, ספירת מלכות יכולה לפעול בכל אחת מהספירות הללו גם אם הן מנוגדות זו לזו – כדוגמת ספירת דין וספירת רחמים), פעמים לטובה ופעמים לרעה, להחיות ולהמית, להכות ולרפא, להוריש ולהעשיר... ולפי שהמידה הזאת שואבת כוח הספירות(שמעליה)... חוזרת ונותנת פרנסה ומזון לשאר כל הנמצאים תחתיה(מעבר לעולם האצילות)... לפי שאליה פונים כל הפונים אשר בכל הנמצאות עליונים ותחתונים... שלמעלה ממנה פונים אליה להמשיך לה כוחם והשפעתם וטובתם וברכותם, ושלמטה הימנה פונים אליה לבקש ממנה פרנסתם ומזונם וקיומם... וזוהי המפרנסת את ישראל ... והאבן הזאת תשוקתה וחפצה ומגמתה אל אבן אחרת עליונה למעלה הימנה, וממנה יבואו לה כל מיני האצילות, ושתיים אבנים טובות הם לישראל, וסימנך(בתיאור אבני החושן והאפוד) ולקחת את שתי אבני השוהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל. והסוד – אדני יהוה מה תיתן לי (אדני – ספירת מלכות, יהוה- ספירת בינה) - (ספירת) שכינה מושכת מלמעלה למטה, ונמשכת מלמטה למעלה..."[8].

על פי דברים אלה, ג'יקטיליה מפרש את עניין אבני החושן בכלל ואת עניין אבני השוהם בפרט, באופן שונה בתכלית מפשט הפסוקים, ורואה בהם רמז לשכינה שהיא כאמור, ספירת מלכות, הספירה האחרונה מלמטה בהיררכיה של עולם הספירות. ספירת מלכות מושכת שפע אלוהי מספירת בינה העליונה, ואו אז העולמות העליונים נמצאים באיזון ובטוב. ברם, לעיתים ספירת מלכות נמשכת למעלה אל תוך ספירת בינה, ובמצב שכזה מתגבר הדין, היות וספירת בינה הינה מקור כוח הדין. פרשנות זו אודות אבני החושן הינה כאמור ייחודית ופורצת דרך, והיא מסתנכרת עם התפיסה הכללית של ג'יקטיליה, שהשכינה, כלומר הפן האלוהי המתגלם בספירת מלכות שורה במשכן, כדלקמן: "... והיא הייתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... בא משה רבינו עליו השלום וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותיקנו קלקול הצינורות וסידרו את השורות, והתקינו את הבריכות, והמשיכו מים חיים מבית השואבה והחזירו השכינה לשכון בתחתונים, באוהל(במשכן)..."[9], כך אבני החושן שלובש הכוהן הגדול, המסמלים את ספירת מלכות, יכולים לפעול בעולם האלוהי כמו גם מחוצה לו, מחוץ לעולם האצילות לטוב ולמוטב.

ג'יקטיליה נדרש פעם נוספת אודות אבני החושן כאשר הוא דן בספרו שערי אורה אודות ספירת תפארת, הספירה השישית, כדלקמן: "סוד האות הרביעית של שם יתברך הוא סוד אות ה' האחרונה, שהיא סוד(ספירת) מלכות, שהיא סוד השלטנות שהיא סוד השכינה, שהיא סוד חכמה אחרונה, שהיא סוד השם הנקרא אדני. כי השם הזה כמו שהודענוך הוא סוד שלמות הייחוד (כלומר בספירות מלכות נאספות ואף מתאחדות כל הספירות). והיא אבן ישראל המושכת להם כל מיני מעדנים וטובה וגדולה והצלה וגאולה, והיא הדרה עם ישראל תמיד אפילו בגלותם, כאמרו – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כלומר השכינה שירדה לשכון במשכן מלווה את ישראל גם כאשר הוא לא בנמצא ועם ישראל בגלות). ולמעלה ממנה לסוף שמונה ספירות, יש אבן אחרת יקרה מפנינים והיא המקפת הסובבת על שבע ספירות שלמטה ממנה. ולפיכך נקראת סוחרת, מלשון הקפה סביב... ולפי שהאבן הזאת היא הספירה השמינית הנקראת בינה (ספירת בינה), יושבת למעלה למעלה והיא סובבת ומקפת על הכול... והאבן השנית התחתונה, שהיא סוד השכינה הדרה עם ישאל תמיד, היא נקראת דר, והיא דירה נאה. ולפיכך שתי האבנים הללו, עליונה ותחתונה, נקראות דר וסוחרת. העליונה (ספירת בינה) סוחרת, לפי שהיא מקפת על שבע ספירות(שמתחתיה), והתחתונה – דר, לפי שהיא דרה עם ישראל תמיד (השכינה תמיד מלווה את עם ישראל בכל מקום). ועל זה היו שתי אבני האפוד אבני זכרון לבני ישראל, וזהו ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל. שישה משמותם על האבן האחת ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנית כתולדתם. שישה משמותם הזוכים לכבד השכינה בעולם הזה, שהיא (מכונה) דר, והזוכים לכבד פני השכינה שהיא סוד דר, יזכו לכבד את האבן השנית השלמה הנקראת סוחרת(בינה) שהיא סוד העולם הבא..."[10].

כאן מוסיף ג'יקטיליה נדבך פרשני נוסף ומיוחד האומר ששני אבני החושן הם כנגד ספירת בינה וספירת מלכות. כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום, השכינה אשר שורה בהם תמיד ובכל מצב, תוביל אותם לאבן השנייה שהיא ספירת בינה, ומייצגת את העולם הבא. זו דרשה נועזת בכל קנה מידה, ורחוקה מאוד מהפרשנות המסורתית אודות אבני החושן. ג'יקטיליה משתמש בדברים אלו בכוח דרשנותו המקורית והייחודית ומגיע יחד עם תפיסתו הקבלית לתוצר פרשני מיוחד במינו. 

אחרית דבר

פרשת תְּצַוֶּה ממשיכה לעסוק במשכן וכליו, ובדבריה היא מתמקדת במעשה המנורה, הכוהנים ובגדיהם האפוד המזבח וקרבן התמיד.  אחד מרכיבי הלבוש של הכוהן הגדול היו החושן והאפוד. האפוד היה בגד שאותו לבש הכהן הגדול מעל המעיל, ותפקידו היה לשאת את החושן. שתי קבוצות אבנים היו קבועות באפוד: שתי אבני שוהם על כתפותיו, ושתים עשרה אבנים טובות על החושן. אבני האפוד היו משובצות אחת על כל כתף, ועל כל אחת מהן היו כתובים שמותיהם של שישה שבטים.

ר' משה די ליאון, דורש את מעשה האפוד, ובמרכז דבריו עומדת הקביעה כי חושן ואפוד הם כנגד ספירות תפארת ומלכות, שיש בהם קשר הנקרא סוד הזיווג. פרשנות מיסטית זו רחוקה מפשט הפסוקים וממדרשי חז"ל שעליהם מרבה ר' משה די ליאון להתבסס בתחילת דבריו.

ר' יוסף ג'יקטיליה מפרש אף הוא את עניין אבני החושן ואומר כי אבני החושן מסמלים בראש ובראשונה את השכינה שהיא ספירת מלכות, הספירה העשירית. הדבר מסתנכרן עם דעתו של ג'יקטליה, הקובע כי השכינה, קרי ספירת מלכות, היא הכוח האלוהי השוכן במשכן העדות, ופעילותו של הכוהן הגדול שם מאפשרת לו להשתמש באבני החושן לדעת את הצפוי לקרות. במקום נוסף בספרו שערי אורה, אומר ג'יקטיליה ששני אבני החושן הם כנגד ספירות בינה ומלכות. כל זמן שישראל עושים את רצונו של מקום הרי ספירת מלכות המיוצגת על ידי אחת מאבני החושן תוביל אותם אל האבן השנייה קרי אל ספירת בינה, ולחיי העולם הבא. בדבריו אלה מרחיב ג'יקטיליה את הדרשה המיסטית אודות האפוד והחושן, ונותן לה פרשנות מיסטית נועזת וייחודית בכל קנה מידה.

[לקובץ המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה;
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף המאמרים על 'פרשת תרומה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019) פרשת תְּצַוֶּה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תרומה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/2/19.

[1] שמות, פרק כ"ח, י"ב.

[2] שם, פסוקים: ט'-י"א.

[3] זהר עמר, האפוד, אבני החושן והשמיר, מכון שלמה אומן, https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=41&id=1227#_ftn1

[4] שם, פסוק כ'.

[5] יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק י"ג.

[6] עולם התנ"ך, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 168 – 172.

[7] זוהר, חלק ב', דף רכט, עמוד ב', דף רל, עמוד א'. תרגום – ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך ב', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ב, עמודים: רכד – רכז.

[8] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ו, עמודים 63 – 64.

[9] שם, עמודים: 65 – 67.

[10] שם, עמוד 193.