[בתמונה: קל לדוגמה להיאחז בסוגיית גדר ההפרדה הפרוצה. אלא שמראשיתה הייתה בה הטעיית הציבור, היא נבנתה לצורך מדיני במסווה ביטחוני. התמונה היא צילום מסך מתוך וידאופדיה]
[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
תנאי הכרחי להתמודדות במצב חירום, טרור או מלחמה, מתחיל באבחון נכון של המצב. טעות לזהות את המצב כהתפרצות נוספת של עוד מאותו דבר מוכר שכביכול יש לנו עבורו מענה.
מבחינת סדר היום של האזרחים אמנם מדובר בחרדה מוכרת. גם בהיבטים הטקטיים במפגש עם אירוע טרור, כוחות הביטחון נדרשים למענה בסיסי ביכולות לחימה מוכרות. אולם המענה ברמה המערכתית, נדרש לאבחון כולל של התופעה בהקשרה הייחודי.
אומרים שהמציאות מורכבת. המורכבות מתבטאת במתחים שבהם צריכה ההנהגה לסמן נתיב מאזן. המתח הראשוני טמון בתיאור ההתרחשות: בין ההבנה שהרוצחים מבטאים מיעוט קיצוני, ויש להימנע מהכללה על כלל המגזר הערבי, לבין ההבנה כי המרצחים פעלו בהשראה סוחפת של מאבק לאומי דתי אסלאמי, כנגד אזרחים יהודיים במדינת ישראל. חייבים כמובן להבליט את גבורת השוטר אמיר חורי שאינו יהודי (ראו תמונת ההלוויה למטה); ואת חלל משמר הגבול הדרוזי יזן פלאח. אולם הם נרצחו כלובשי מדים - כסמל ריבוני של מדינת ישראל היהודית.
[בתמונה: חייבים כמובן להבליט את גבורת השוטר אמיר חורי שאינו יהודי... משמר כבוד של אופנועני משטרה בהלווייתו... התמונה היא צילום מסך]
באופן דומה, המציאות מחייבת כינון נקודת איזון נוספת:
- מחד גיסא, הטענה הנכונה שראוי להבחין בהבדלים הקיימים בין ערביי ישראל, לבין ערביי הרשות הפלסטינית, כמו שראוי להבחין בהבדלים בין פעילי פתח לפעילי ג'יהאד אסלאמי, או פעילי דאעש.
- ומאידך גיסא, רצוי גם לא להכחיש כי במניעי הנעתם, כולם מאוחדים בשאיפה לחיסול מדינת ישראל. צבי יחזקאלי כתב: "המאבק הפלסטיני מאחד בין כולם, חמאס,ג'יהאד ודאעש... מעט מאוד מערביי ישראל תומכים בשני המחבלים מאום אל פאחם. יש מיליארד וחצי מוסלמים בעולם שמהם יצאו בערך פרומיל של טרוריסטים. אבל הפרומיל הזה הפיל את מגדלי התאומים וקבע את סדר היום של האסלאם". באבחון הזה צריכה ההנהגה הישראלית לכונן את רעיון המערכה, בסנכרון מאוזן בין ההתייחסות לרוב הערבי שימשיך לבחור בחיים משותפים, לבין המיעוט הקיצוני שעם היותו מיעוט, מציב למדינת ישראל איום מסוכן.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]
מתח נוסף מתבטא בשאיפה מחד גיסא, שלא להתדרדר להסלמה שיוצאת משליטה; אולם מאידך, יש בהסלמה גם ממד של הזדמנות לטיפול מקיף בבעיית אובדן המשילות. בכל דרך, לא כדאי לממשלת ישראל להכריז עד כמה היא חרדה מפני הסלמה.
המענה העיקרי של ממשלת ישראל אינו יכול להתמצות רק בהפעלה נכונה של כוחות הביטחון. האתגר המנהיגותי מחייב בניית מכנה משותף לאומי מאחד. ברמה הבסיסית זה מתחיל בחרדה הקיומית המשותפת לכלל האזרחים. אולם זה לכשעצמו, דל מידי לצורך התמודדות במערכה מתמשכת.
קל לדוגמה להיאחז בסוגיית גדר ההפרדה הפרוצה. אלא שמראשיתה הייתה בה הטעיית הציבור, היא נבנתה לצורך מדיני במסווה ביטחוני. כך גם הקריאות המופרכות מצד מנהיגי השמאל להיפרדות מהפלסטינים, שמרחיקות כל בסיס לאחדות לאומית. בשעה זו, כינון בסיס מאחד, הוא מבחנה העליון של ההנהגה הישראלית.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]