אמנון פורטוגלי: מצעד האיוולת 1999-1981

[בתמונה: נאטו פורסת כנפיים מזרחה... התוצאות בהתאמה. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: נאטו פורסת כנפיים מזרחה... התוצאות בהתאמה. התמונה היא צילום מסך]

במקום מדיניות של פיוס והכלת רוסיה באירופה לאחר סיום המלחמה הקרה, נאט"ו בראשות ארה"ב, בחרה להשפיל את רוסיה המובסת. כך עשו גם מעצמות הברית מול גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה; והתוצאה האיומה הייתה עליית היטלר לשלטון ומלחמת העולם השנייה.

[המאמר ראה אור לראשונה באתר זמן ישראל. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

זהו מאמר שני מתוך שניים של אמנון פורטוגלי על הסיבות לחזרת 'המלחמה הקרה' בין מזרח למערב. למאמר האחר לחצו: 

*  *  *

בשנת 1991 קרסה ברית המועצות לתוך עצמה, ועימה ברית ורשא. כלכלתה התמוטטה וצבאה עמד בפני פירוק מנשקו. העולם היה אז כאוטי וניתן לעיצוב חדש. גבולותיה של מזרח ומרכז אירופה עמדו להיכתב מחדש.

כאשר הידיעות על האירועים האלו זרמו לוושינגטון למקבלי ההחלטות, האירועים מוינו שם, כרגיל, לא על פי טבעם האמיתי אלא על ידי התבניות/דפוסי הפעולה הישנים, שהיו טבועים במוחם של מקבלי ההחלטות.

כך, במקום לקבל את רוסיה שקמה על חורבות ברית המועצות, ארה"ב המשיכה לראות את רוסיה כאויב, ופעלה, בתמיכה מסיבית ואקטיבית של תאגידי הנשק, להרחבת נאט"ו למזרח, עד לגבולותיה של רוסיה. התרחבותה שהפכה לציר המרכזי בעימות הנוכחי על אוקראינה.

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

אבל הייתה אפשרות אחרת...

הייתה אפשרות אחרת, שהועלתה ע"י מספר מומחים – אפשרות ותקווה ל"דיבידנד שלום" (ראו למשל: כאן וכאן). סיום המלחמה הקרה, עם נפילת חומת ברלין ב-1989 - וסופה של ברית המועצות שנתיים לאחר מכן - הציבו את ארצות הברית בפני בחירה: התנהגות של חגיגות ניצחון או פיוס.

מכיוון שהסכם ורשה התפוגג, הייתה תקווה ואפשרות שגם הארגון המקביל, נאט"ו, יעבור להיסטוריה, ושההון - שהוצא על חימוש, במשך זמן רב - יעבור כעת לצרכים אזרחיים. בהתאמה, הציעו מספר מומחים כי נאט"ו תכריז על התפרקותה, או לחילופין, תצרף אליה כחברות את רוב מדינות אירופה, כולל רוסיה. זה היה הופך את נאט"ו לפורום דיפלומטי וכלכלי לפתרון בעיות עבור אירופה.

ההצעה הזו, אם הייתה מתממשת, הייתה דומה להחזרת צרפת לחיקה של אירופה לאחר מלחמות נפוליאון. צרפת שהייתה אז תוקפנית הרבה יותר מברית המועצות, במהלך המלחמה הקרה, התקבלה חזרה לחיק משפחה, אחרי שמדינות הברית נפטרו מהעומד בראשה. מדיניות זו הביאה למאה שנים ללא מלחמה אירופית גדולה מ-1815 ועד תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.

ואם זה נראה מופרך, אפשר לראות כמה חכמה הייתה מדיניות מדינות המערב שהשקיעו וחיבקו והחזירו את גרמניה המערבית ויפן למשפחת העמים אחרי מלחמת העולם השנייה. אפשר גם להסתכל על היחסים כיום בין ישראל וגרמניה, שהייתה האויבת הנוראה ביותר שקמה ליהדות, שנים ספורות אחר תום אותה מלחמה איומה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: קונגרס וינה - ועידה של דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה שנערכה בווינה - בירתה של אוסטריה - החל מה-1 באוקטובר 1814 ועד 9 ביוני 1815; על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר המלחמות הנפוליאוניות.  ציור מאת ז'אן-בטיסט איזבה 1819. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: קונגרס וינה - ועידה של דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה שנערכה בווינה - בירתה של אוסטריה - החל מה-1 באוקטובר 1814 ועד 9 ביוני 1815; על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר המלחמות הנפוליאוניות.  ציור מאת ז'אן-בטיסט איזבה 1819. התמונה היא נחלת הכלל]

נאט"ו הייתה אמורה להיות אבן היסוד, להסדרי אבטחה כלל-אירופית גדולים יותר

בתחילת שנות 1990 נראה היה שהעולם הולך בכיוון זה. נפילת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989 הכריזה, כך היה נדמה, על עידן חדש של דמוקרטיה ושלום. אבל היו גם אי וודאויות מפחידות:

  • מה יקרה לנשק הגרעיני ברפובליקות הסובייטיות לשעבר?
  • האם גרמניה המאוחדת תהיה ניטרלית?
  • האם הלאומיות שוב תשתלט על הפוליטיקה האירופית?
  • עבור נאט"ו השאלה הייתה קיומית: האם יש עוד צורך בברית האטלנטית?

ב-1991, כמו ב-1949, נאט"ו הייתה אמורה להיות אבן היסוד להסדרי אבטחה כלל-אירופית גדולים יותר. בדצמבר 1991 הקימו חברות נאט"ו את מועצת שיתוף הפעולה הצפון-אטלנטי, ששינתה את שמה ל"מועצת השותפות האירו-אטלנטית" בשנת 1997. פורום זה הפגיש את מדינות נאט"ו עם שכנותיהן ממרכז אירופה, מזרח אירופה ומרכז אסיה להתייעצויות משותפות. רבות ממדינות אלו של ברית המועצות לשעבר, שקבלו עצמאות לאחרונה, ראו במערכת היחסים עם נאט"ו בסיס לשאיפות שלהן ליציבות, לדמוקרטיה ולאינטגרציה אירופית. שיתוף הפעולה התרחב גם דרומה.

בשנת 1994 ייסדה הברית את 'הדיאלוג הים תיכוני' עם שש מדינות ים תיכוניות שאינן חברות: מצרים, ישראל, ירדן, מאוריטניה, מרוקו ותוניסיה, כאשר גם אלג'יריה הצטרפה בשנת 2000. הדיאלוג שואף לתרום לביטחון וליציבות בים התיכון באמצעות הבנה הדדית טובה יותר.

[להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

[בתמונה: ב-1991, כמו ב-1949, נאט"ו הייתה אמורה להיות אבן היסוד להסדרי אבטחה כלל-אירופית גדולים יותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

[בתמונה: ב-1991, כמו ב-1949, נאט"ו הייתה אמורה להיות אבן היסוד להסדרי אבטחה כלל-אירופית גדולים יותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

אלא שבמקביל לפעולות אלו, נאט"ו התרחבה מזרחה...

[בתמונה: ההיסטוריון ריצ'רד סאקווה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jwh לוקסמבורג. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

התרחבותה של נאט"ו מזרחה הפכה לציר המרכזי בעימות הנוכחי עם אוקראינה. ההיסטוריון ריצ'רד סאקווה (Richard Sakwa), מומחה למזרח אירופה (ראו תמונה משמאל), ציין כי התקיים מצב של סובב ומסובב: קיומה של נאט"ו - במתכונת הישנה - הפך להיות מוצדק בגלל הצורך לנהל את האיומים שנגרמו בעקבות הרחבתה... (ראו: כאןכאן, כאן, וכאן).

[בתמונה משמאל: ההיסטוריון ריצ'רד סאקווה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jwh לוקסמבורג. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

במקום מדיניות של פיוס והכלת רוסיה באירופה לאחר סיום המלחמה הקרה, נאט"ו בראשות ארה"ב, בחרה להשפיל את רוסיה המובסת. כך עשו גם מעצמות הברית מול גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה; והתוצאה האיומה הייתה עליית היטלר לשלטון ומלחמת העולם השנייה.

הרחבת ברית נאט"ו העוינת לרוסיה, סייעה לכישלון המאמץ לדמוקרטיזציה של רוסיה במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת, ולעלייתו לשלטון של ולדימיר פוטין - לאומן בעל נטייה אוטוקרטית - ב- 1999. ההכרזה המחודשת של הבית הלבן בקיץ של 2021, כי אוקראינה תכנס בסופו של דבר לנאט"ו, הביאה לכך שפוטין, כדי למנוע כניסה זו, הסלים את המאבק בנאט"ו עד לאפשרות ממשית של פלישה לאוקראינה. [בתמונה: ההרס בערי אוקראינה... רק פוטין אשם? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: ההרס בערי אוקראינה... רק פוטין אשם? התמונה היא צילום מסך]

הטעות האדירה של נאט"ו ברורה כעת

[בתמונה משמאל: הגנרל שארל דה גול - בסופו של דבר, אירופה צריכה להשתלט על גורלה... התמונה היא נחלת הכלל]

האפשרויות הנוכחיות של ארה"ב מוגבלות לניסיון לסכם עסקה, מאחורי הקלעים, כדי להבטיח לפוטין שנאט"ו לעולם לא יקבל את אוקראינה, תוך סיכון להאשמות מצד הימין האמריקאי למדיניות של פיוס דמוית צ'מברלין; או להאיץ את ייצוא הנשק לאוקראינה, כדי לנהל מלחמת גרילה, תוך סיכון הסלמה בין ברית נאט"ו לרוסיה במקומות אחרים.

התרחבות מיותרת של נאט"ו סייעה ליצור את המשבר הנוכחי. אבל התמונה הרחבה יותר היא שהרחבת נאט"ו מזרחה אחרי סוף המלחמה הקרה לא כללה את רוסיה ונראה היה כי היא מכוונת נגדה.

ההצעה - שהעלה גורבצ'וב, ולמעשה גם ילצין וגם פוטין אחריו, של "אירופה הגדולה" כולל רוסיה, כחלופה למלחמה הקרה השנייה - היא מעין וריאציה והמשך של הרעיון של "קונפדרציה של אירופה", עליו דיבר פרנסואה מיטראן. זאת בהמשך לתפיסה של שארל דה-גול, (ראו תמונה משמאל), לפיה בסופו של דבר אירופה צריכה להשתלט על גורלה. ובגרמניה המערבית היתה מדיניות האוסט-פוליטיק של ווילי ברנדט לשינוי באמצעות מעורבות, בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת.

[בתמונה משמאל: הגנרל שארל דה גול - בסופו של דבר, אירופה צריכה להשתלט על גורלה... התמונה היא נחלת הכלל]

ולסיום, מעניין לציין שרוב הדוברים והכותבים על המשבר הנוכחי מתמקדים באינטרסים ובניתוח המטרות של פוטין, מעט מאוד כותבים על האינטרסים והמטרות של הממשל האמריקאי.

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

One thought on “אמנון פורטוגלי: מצעד האיוולת 1999-1981

  1. בשנות המלחמה הקרה (ועד היום) מיישמת ארה"ב את "דוקטרינת מונרו" שרואה בכל פעילות של הרוסים באמריקה איום אסטרטגי ברמת של קאזוס בלי.
    באירוע משבר הטילים בקובה, לאחר שהאמריקאים יצרו איום ישיר של טילים מאירופה לכיוון בריה"מ, מנהיגי בריה"מ החליטו להכניס טילים גרעיניים לקובה. התגובה האמריקאית היתה סגר על קובה והעניינים התחממו לרמת פוטנציאל קרוב למלחמת עולם שלישית. במו"מ חשאי הרוסים הסכימו לוותר על הטילים בקובה בתמורה לויתור אמריקאי סודי על האיום שהם יצרו באירופה כלפי בריה"מ.

    נכון שפוטין דקטטור, הפלישה היא מעשה אלימות קשה, ואנחנו חלק מהמערב, אבל זה לא קשור לעובדה הבסיסית – אין ספק שהאמריקאים וחברי נאטו לא למדו דבר, ולמעשה חלקם בהיגררות למלחמה באוקראינה מכריע. כמו שלארה"ב יש קוים אדומים, וכמו שלנו יש (בגולן אנחנו לא רוצים לאפשר התבססות אירנית), גם לרוסים יש – וצריך היה לכבד את זה. אוקראינה זה המגרש הביתי שלהם.
    טיפשות, יהירות, חוסר הבנה בסיסי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *