יוסף אולמרט: האמנם תיקנו את היחסים עם ארצות הברית?

[בתמונה: האמנם תיקנו, בזמן קצר, את היחסים עם ארצות הברית? מקור התמונה - יאיר לפיד, פייסבוק]

ניתוח פער הדורות בארה"ב הוא אמריקאי לגמרי. הוא מקיף את כולם – דמוקרטים ואף רפובליקנים – ומגיע אף לתומכים המובהקים ביותר של ישראל – הנוצרים האוונגליסטים. אפילו בקרב הצעירים האוונגליסטים, המגמה היא להזדהות עם רבים מאותם גורמים חברתיים, שבהם תומכים גם הדמוקרטים הפרוגרסיביים; ומילים כמו 'צדק' מהוות צידוק ל'תמיכה בפלסטינים ברוח נוצרית טובה'...

ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם, מוצא את עצמך הולך נגד הרוח (שלום חנוך)

יוסף (יוסי) אולמרט (נולד ב-10 באוגוסט 1950), הוא מזרחן ופרשן ספורט ישראלי. כיהן כמנהל לשכת העיתונות הממשלתית. כיום, מרצה באוניברסיטת דרום קליפורניה (UNIVERSITY OF SOUTH CAROLINA).

יוסף (יוסי) אולמרט הוא מזרחן. כיהן כמנהל לשכת העיתונות הממשלתית. כיום, מרצה באוניברסיטת דרום קליפורניה (UNIVERSITY OF SOUTH CAROLINA).

זהו מאמר שני בסדרת מאמריו של יוסי אולמרט על ירידת התמיכה האמריקנית בישראל. למאמר האחר:

*  *  *

בית הנבחרים אישר ברוב מכריע את הסכום של 1 מיליארד דולר ארה"ב עבור חידוש מלאי כיפת ברזל, תוצאה שלא הייתה מוטלת בספק; והוזכרה על ידי במאמר הקודם שלי.

ובישראל כמו בישראל, התגובות היו כצפוי "אין בעיה בכלל בין ישראל לבין ארה"ב, בניגוד לתחזיות ולהערכות הקשות של...". התגובות הללו הציגו שוב את השטחיות, שבה ישראלים רבים רואים את מורכבות השאלה הישראלית בארצות הברית, כמו גם העמדות הביפרטיזניות (המושג 'ביפרטיזניות' משמעו, תמיכה של שתי המפלגות - הדמוקרטים והרפובליקאים בישראל).

[להרחבה בסוגיית  לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

בית הנבחרים אישר ברוב מוחץ את ההצעה החדשה למימון מערכת כיפת ברזל ההצעה למימון טילים מיירטים בסך מיליארד דולר אושרה ברוב של 420 מול תשעה מתנגדים, והיא תובא לאישור הסנאט. "הביטחון של ישראל הכרחי עבור ביטחונה של ארה"ב", אמרה יו"ר בית הנבחרים

[לכתבה המלאה של בן סמואלס ויהונתן ליס ב'הארץ', לחצו כאן]

שר החוץ, יאיר לפיד

יאיר לפיד – לא אחד שיחמיץ אמירות בומבסטיות, עיתונאיות ושטחיות – כבר הכריז כי "תיקנו את היחסים עם המפלגה הדמוקרטית, תוך זמן כה קצר". אז כמו שאומרים בערבית, "קאלאם פאדי" (מילים ריקות מתוכן); אבל, "הבעיה היא שהוא באמת מאמין בזה". זאת למרות, שכמה בלוגרים ימניים כתבו שוב ושוב על הבעיה ההולכת ומחמירה עם הפלג הפרוגרסיבי הגדל והולך במפלגה הדמוקרטית; ולשם הבהירות, חשוב הרבה פחות מה קרה בבית הנבחרים ממה שקרה אחר כך.

בבית הנבחרים, הקבוצה הפרוגרסיבית במפלגה הדמוקרטית - המונה 95 חברים [כמעט מחצית מכלל הנציגים] - לא החליטה להפוך את מימון כיפת ברזל לסלע מחלוקת עם ממשל ביידן. הבעיה הגדולה ביותר שלה עם הנשיא היא בעיית התקציב, וכאן הם מאיימים להסיט את סדר היום של הממשל.

קראו את ההצהרות של חברי בית הנבחרים כמו פוקאן (Pocan), מקקלום (McCallum), לוין (Levin) ואחרים; ותבינו מה הם חושבים על ישראל, למרות הצבעתם בסוגיית מימון כיפת ברזל.

[בתמונה משמאל: כמנהיג מפלגת הרוב הדמוקרטית בבית הנבחרים. הוא מכהן כנציג המחוז החמישי של מרילנד בבית הנבחרים של ארצות הברית מאז 1981. עוד מעט כבר לא יהיה שם... התמונה היא נחלת הכלל]

בדקו את דעותיהם של רבים ממנהיגי הדמוקרטים בוועדות בית הנבחרים, וזכרו: גם יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי (Pelosi) וגם מנהיג הרוב הדמוקרטי סטני הויר (Hoyer; ראו תמונה משמאל) – בן ה- 80 פלוס - שניהם שייכים ל'משמר הישן' של התמיכה המסורתית בישראל; והם בדרך החוצה. אם הדמוקרטים ישמרו על הרוב שלהם ,לאחר בחירות האמצע ב- 2022, השניים הללו כבר לא יהיו שם.

[בתמונה משמאל: כמנהיג מפלגת הרוב הדמוקרטית בבית הנבחרים. הוא מכהן כנציג המחוז החמישי של מרילנד בבית הנבחרים של ארצות הברית מאז 1981. עוד מעט כבר לא יהיה שם... התמונה היא נחלת הכלל]

כדאי להטמיע את העובדה, חסרת התקדים, כי כמעט מחצית מהנציגים הדמוקרטים בבית הנבחרים אינם תומכים בישראל; ואת העובדה הזו אני מנסה להעביר לציבור הישראלי באמצעות סדרת מאמרים זו. ישראל מאבדת את התמיכה הדו-מפלגתית המסורתית בה. היא טרם איבדה אותה, אבל זה הולך לקרות בקרוב.

אלו לא חדשות טובות, וזה לא רק – וגם לא בעיקר – באשמתם של בנימין נתניהו או כל פוליטיקאי ישראלי אחר. כפי שכתבתי במאמר הקודם, מומלץ לכולנו לא להגזים ביכולת שלנו בישראל להשפיע על התפתחויות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות עמוקות בארה"ב.

מומלץ לכולנו לא להגזים ביכולת שלנו בישראל להשפיע על התפתחויות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות עמוקות בארה"ב! הכרזה: ייצור ידע]

[ייצור ידע]

בואו נראה, מה קרה לאחר ההצבעה, על מנת לקבל נקודת מבט מציאותית נוספת: סגנית הנשיא, קמלה האריס - שאיננה חלק מסדר היום הפרוגרסיבי נגד ישראל; ושהשתתפה, בניגוד לבכירים דמוקרטיים רבים, בוועידת אייפק - ביקרה באוניברסיטת ג'ורג 'מייסון בווירג'יניה, ונשאלה שם על ידי סטודנט, מדוע ארה"ב תומכת בישראל, מדינה שמבצעת רצח עם נגד הפלסטינים. האריס הנהנה לאישור בראשה; ושיבחה את הסטודנטית על ה'אמת' שלה. נסו לדמיין למשל, מה הייתה תגובתה, אם השאלה הייתה מכילה – לא פגיעה בישראל – אלא, למשל, פגיעה באפרו אמריקנים או בקהילת הלהט"ב...

האירוע הזה כה חשוב, משלוש סיבות עיקריות:

  • הראשונה: זו הנורמה היום, שסטודנטים ישאלו שאלות אנטי ישראליות; והיוזמה והמוטיבציה מצוייה היום בידיהן של הקבוצות האנטי ישראליות בקמפוסים. לעומתן, הקבוצות הפרו-ישראליות - והן קיימות – מגיבות בפאסיביות ובהתנצלות.
  • השנייה: כשהסיפור פרץ, אפילו ארגון יהודי אחד מהמיינסטרים, לא מתח ביקורת על האריס: לא הליגה נגד השמצה (Anti-Defamation League - ADL), וגם לא ועידת הנשיאים (THE PRESIDENTS CONFERENCE).
  • והשלישית: לאחר שהסיפור קיבל תהודה בניו יורק פוסט (NY Post) בחדשות פוקס (Fox News) ובאגף הימני של יהדות העיר ניו יורק, צוותה של סגנית הנשיאה, באופן לא רשמי, הסביר כי היא מחויבת מאוד לביטחון ישראל. אף מילה על האישום ב'רצח עם'!
[בתמונה: סגנית הנשיא, קמלה האריס באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בוירג'יניה. האם היא הייתה מגיבה אותו הדבר, גם הייתה הסטודנטית השואלת, מטיחה דברים קשים, לא בישרל אלא באפרו אמריקנים או בקהילת הלהט"ב? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: סגנית הנשיא, קמלה האריס באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בוירג'יניה. האם היא הייתה מגיבה אותו הדבר, גם הייתה הסטודנטית השואלת, מטיחה דברים קשים, לא בישרל אלא באפרו אמריקנים או בקהילת הלהט"ב? התמונה היא צילום מסך]

באופן לא מפתיע, הקואליציה הדמוקרטית הפרו-ישראלית שיבחה את סגנית הנשיא וטענת ''אמרנו לכם'' 'ניצחה את היום'... לגרסתם, 'הכל טוב' ביחסים שבין הדמוקרטים וישראל; אבל, האמת היא שלא ממש. כדאי לזכור שהאריס לא הפריכה בקולה את הטענות נגדה, על שתמכה בהאשמה הפרוגרסיבית של ישראל ברצח עם. האם לא רצתה לפגוע במטרות הפרוגרסיבים? האם לא חשה לחץ מחייב מהארגונים היהודיים?

כך או כך, אלה לא חדשות טובות, בלשון המעטה;  ואנו נשארים עם הריח הרע שמדיפה תשובתה לסטודנטית; ועם העובדה, שהיא - ומגיניה היהודים - חושבים שמספיק, במקרה כזה, להביע מחויבות, לא פורמלית, ל'ביטחון'.

טענתי – בסדרה זו של מאמרים – היא, שעצם ההתבססות על הטיעון הבטחוני כבסיס ליחסי ישראל ארצות הברית, הוא עצמו חצי תבוסה לישראל. המגמה הכוללת של השיח הפוליטי בארה"ב משתנה, והיא משפיעה לא רק על הדמוקרטים המתקדמים, אלא גם על קבוצות חברתיות אחרות; ביניהן, כאלה שהיו התומכים החזקים ביותר של ישראל, קבוצות שהעלו, בעבר, לראש טיעוניהן את הערכים המשותפים לשתי המדינות. על כן, האשמות נוסח 'רצח עם' ו'אפרטהייד' חייבות להיתקל בתגובות חזקות והחלטיות, שנעשות במרץ ובשכנוע עצמי. רק שהן לא...

המגמה הכוללת של השיח הפוליטי בארה"ב משתנה לרעת ישראל: עצם ההתבססות על הטיעון הביטחוני כבסיס ליחסי ישראל ארצות הברית – במקום ההתבססות בעבר על הערכים המשותפים לשתי המדינות – הוא עצמו חצי תבוסה לישראל. הכרזה: ייצור ידע

לאחרונה קיבלנו תזכורת מדאיגה וכואבת - על התרופפות התמיכה בישראל – אפילו בקרב הקבוצה ששמה בראש מעייניה ערכים. כוונתי לנוצרים האוונגליסטים. כן, אינני טועה. האש מתלקחת אפילו שם!

הפרוטסטנטים האוונגליסטים הם העדה הדתית הגדולה ביותר בארה"ב, יש הטוענים כ היא מהווה כ -25% מכלל האוכלוסייה - כ -80 מיליון אמריקאים. לאורך שנים, הם נחשבו כעמוד השדרה של המפלגה הרפובליקנית במדינות רבות בארה"ב, במיוחד בדרום. זאת למרות ששם, תמיד, היה תיאור מוגזם של רגשותיהם הפרו-ישראליים. תמיד היו אוונגליסטים שהיו אנטי ישראלים, ואפילו אנטישמיים.

בכל מקרה, מאמר זה אינו עוסק בשינויים התיאולוגיים שהובילו את רובם להיות פרו-ישראלי; וגם לא מרחיב בסוגיית שורשיה ההיסטוריים של התנועה, שמגיעים עד ראשיתה של ארה"ב. כך למשל, הנשיא השני, ג'ון אדמס (John Adams), יכול להיחשב לאוונגליסט, בשל יחסו האוהד לשיקום העצמאות היהודית בציון. זהו נושא מעניין כשלעצמו, אבל מחוץ לתחום עיסוקו של המאמר.

[בתמונה: מריון גורדון "פט" רוברטסון (Marion Gordon "Pat" Robertson) הוא פעיל דתי, איל תקשורת ופוליטיקאי אמריקאי, כומר בפטיסטי דרומי לשעבר. רוברטסון הוא מראשי הימין הנוצרי האמריקאי, והתמודד ללא הצלחה על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בשנת 1988. הוא כבר הודיע על פרישה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Paparazzo Presents. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אני אישית מעולם לא הייתי צריך שאחרים יספרו לי על מידת התמיכה של האוונגליסטים בישראל. ב- 1991, ייצגתי את ממשלת יצחק שמיר, כאורח הכבוד באירוע שארגן ארגונו של פט רוברטסון (Pat Robertson; ראו תמונה משמאל) - כומר בפטיסטי דרומי,  פעיל דתי, איל תקשורת ופוליטיקאי אמריקאי, מראשי הימין הנוצרי האמריקאי, שאף התמודד (ונכשל) על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בשנת 1988. ארגונו של רוברטסון חגג את פתיחת אתר הנופש שלהם בווירג'יניה ומלאת 3 שנים לתוכנית החדשות – מועדון ה- 700 - שתמך ועדיין תומך בישראל.

[בתמונה משמאל: מריון גורדון "פט" רוברטסון (Marion Gordon "Pat" Robertson) הוא פעיל דתי, איל תקשורת ופוליטיקאי אמריקאי, כומר בפטיסטי דרומי לשעבר. רוברטסון הוא מראשי הימין הנוצרי האמריקאי, והתמודד ללא הצלחה על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בשנת 1988. הוא כבר הודיע על פרישה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Paparazzo Presents. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אבל, זה היה אז. רוברטסון כבר הודיע על פרישה ואיננו עוד. אנשים אחרים, צעירים יותר, ישתלטו על הארגון שלו, וישנו אותו. סקר רציני מאוד - שערכו חוקרים פרו-ישראליים ושפורסם לפני כמה חודשים – מצא קריסה ברגש הפרו-ישראלי, בקרב צעירים אוונגליסטיםהמגמה בסקר ברורה מאוד,  גם אם נניח שהיא מוגזמת; וזהו רק סקר אחד: אוונגליסטים צעירים, רובם רפובליקנים, שונים מאבותיהם, ומתייחסים לישראל, בערך כמו צעירים דמוקרטים.

זו הנקודה שאני מבקש להדגיש בפניכם: רובם של האוונגליסטים תומכים מאוד בישראל, אך השחיקה ניכרת היטב. פער הדורות בארה"ב הוא אמריקאי לגמרי. גם בקרב הצעירים האוונגליסטים, המגמה היא להזדהות עם רבים מאותם גורמים חברתיים, שבהם תומכים גם הדמוקרטים הפרוגרסיביים; ומילים כמו 'צדק' מהוות צידוק ל'תמיכה בפלסטינים ברוח נוצרית טובה'...

כשאני מתייחס לפער הדורות, אני מתייחס לתקופה שבה הרגעים המכריעים - האירועים המעצבים דעות, השיח המרכזי בתקשורת ובספרות - כל אלה עטופים היום ברוח פרוגרסיבית:

  • לכו לחנות רגילה של ברנס ונובל (Barnes & Noble) - רשת חנויות הספרים הגדולה האחרונה שנותרה בארצות הברית - ועיינו בספרים העוסקים במזרח התיכון. תמצאו שם בעיקר גישות אנטי ישראליות.
  • בידקו את המועמדויות בהוליווד, וראו את ההטיה האנטי -ישראלית.
  • הסתכלו על הציוצים והתגובות של הסלבס; כמו גם על תגובות אחרות במדיה החברתית, לאחר פעולות בעזה, למשל,

ועוד ועוד...

[להרחבה על הנוצרים האוונגליסטים, לחצו כאן]

לכו לחנות רגילה של ברנס ונובל (Barnes & Noble) - רשת חנויות הספרים הגדולה האחרונה שנותרה בארצות הברית - ועיינו בספרים העוסקים במזרח התיכון. תמצאו שם בעיקר גישות אנטי ישראליות. בידקו את המועמדויות בהוליווד, וראו את ההטיה האנטי -ישראלית. הסתכלו על הציוצים והתגובות של הסלבס; כמו גם על תגובות אחרות במדיה החברתית לאחר פעולות בעזה, למשל, ועוד ועוד...

[בתמונה: חנות הדגל של בארנס אנד נובל בשדרה החמישית בניו יורק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Beyond My Ken. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

רוח הזמן נושבת נגדנו!

רוח הזמן, הצַיִיטְגַיִיסְט (ZeitGeist) - מכלול הרעיונות, המוסכמות, הדעות והשקפות העולם, המאפיין תקופה  ומייחדים את האווירה החברתית, התרבותית, הדתית והאתית של אותה תקופה – רוח הזמן הזו משתנה בבירור, בקרב הקבוצות המובילות בעיצוב דעת הקהל. עיינו, למשל, במדיניות של פייסבוק ושל רשתות חברתיות אחרות, בנושא התמודדות עם גזענות בכלל; ואנטישמיות ואנטי ציונות בפרט. התבוננו על התרחש בסוגיית הפוליטיקלי קורקט,... אנו יכולים להגדיר זאת כטוטליטריות של השמאל, אם תרצו, מימוש מאוחר של הספר, 1984, לג'ורג' אורוול.

האם, במקום לתקוף את כל הגישות הללו, ניתן לשנות אותן? אנחנו במלחמה, ובמלחמה עלינו לעמוד לצד כל בעל ברית זמין.

יהדות ארצות הברית הייתה עד כה בעל ברית מובן מאליו וזמין מאוד. האם היא עדיין כזו? שאלה זו אשאיר למאמר הבא.

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

2 thoughts on “יוסף אולמרט: האמנם תיקנו את היחסים עם ארצות הברית?

  1. Pingback: ליאורה הרצל: ‏ישראל-ארה"ב - סוגיית התמיכה ה'ביפרטיזנית' בישראל - ייצור ידע

  2. Pingback: יוסף אולמרט: מעמד ישראל בארה"ב משתנה באופן עמוק ומהותי! - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.