תקציר: יש להפסיק לדבר על "שלום". במשך 100 שנים השתמשנו במילה זאת, מתחננים לערבים למכור לנו "שלום", והיינו מוכנים לשלם עבורו כל מחיר. קיבלנו לא כלום: לערבים אין "שלום" למכירה, אבל אנחנו שילמנו ועדיין אנו משלמים ביוקר.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן]

עודכן ב- 26 באוקטובר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת התופעות המעניינות לטעמי בשיח הביטחון הלאומי בישראל, הוא הדרתם של מזרחנים מהשיח בסוגיות אלה בכלל, ומתהליכי קבלת החלטות בפרט. למרות מספרם הגדול יחסית באקדמיה, רק מזרחנים בודדים משתתפים בשיח הביטחון הלאומי, כמו: ד"ר מרדכי קידר; פרופ' אייל זיסר ואלי אבידר. יתכן והסיבה לכך היא שמרגע שאלה הביעו דיעה מקצועית, הם תויגו עד מהרה כ'ימניים' ומהר מאוד אף זיהו את עצמם ככאלה (ד"ר מרדכי קידר, למשל, התחיל את פעילותו הפוליטית בשמאל).

עובדה זו משפיעה על הטעות הקשה ביותר שלנו ביחסינו עם שכנינו: אנו נוהגים להתבונן על הבעיות שלנו בפרדיגמת חשיבה מערבית. אין לרובנו - בין אם אנחנו אנשי ימין ובין אם אנשי שמאל - שום עניין להבין את פרדיגמת חשיבה של הצד שכנגד כי אנחנו בטוחים שכולם כמונו, ושהדרך הטובה ביותר להבין מה שכנינו הפלסטינים ויתר עמי האזור רוצים, היא להעמיד את עצמנו במקומם. התוצאה היא טעויות קשות באופן ההתנהלות מולם. הנזק לביטחון הלאומי והחטאת המטרות הלאומיות הוא בהתאמה. לכן,

פרופ' משה שרון על השימוש הישראלי במושג: 'שלום'

חשוב לי להביא קול נוסף של מזרחן חשוב, פרופ' משה שרון, שבסוף 1977, נקרא לדגל דווקא ע"י הימין הפוליטי, כיועץ לענייני ערבים לראש הממשלה מנחם בגין (בשל דעותיו המקצועיות הוא תוייג כ'ימני'); ושבינואר 1979 התפטר מתפקידו, לאחר שהתלונן שראש הממשלה בגין אינו מתייעץ איתו בנושאים הקשורים לתפקידו. במסגרת תפקידו אז יזם פרופ' שרון הצעה לכונן שירות לאומי לערבי ישראל, ופעל נגד פינוי בדואים בנגב ללא הסכמה.

פרופ' משה שרון (ראו תמונה משמאל) טוען כי השימוש שעושים ישראלים במושג "שלום" הוא רעיל, פשוט כי הצד השני מבין אותו אחרת.

[תמונתו של פרופ' משה שרון משמאל הועלתה לויקיפדיה על ידו; והוא בעל הזכויות עליה]

באסלאם אין מושג כמו 'שלום' בנמצא, בטח לא כלפי 'כופרים', כי האסלאם היא באופייה, דת מסיונרית ומשתלטת, שאינה סובלנית כלפי דתות אחרות, בטח לא היהדות. בקשה של 'שלום' מצד כופר, היא בעצם בקשה לחיות כ'דימי' - בן חסות נחות ומושפל תחת כנפי האסלאם. האסלאם מכיר 'שלום' עם כופרים רק כתחבולה, כשהדוגמה היא 'שלום חודיבייה': הסכם שביתת אש שחתם, בערמה, הנביא מוחמד עם שבט קורייש, לפני שטבח בהם. 

פרופ' שרון מצוטט כך: כאן המקום, אפוא, לסכם באופן ברור את מה שצריך לעשות אחרי מאה שנה של מקח טעות, אם יש מישהו בישראל שעדיין מקשיב.

קודם כל, להפסיק לדבר על "שלום", על "מחיר השלום" או "שטחים תמורת שלום". במשך 100 שנים השתמשנו במילה זאת, מתחננים לערבים למכור לנו "שלום", והיינו מוכנים לשלם עבורו כל מחיר. קיבלנו לא כלום: לערבים אין "שלום" למכירה, אבל אנחנו שילמנו ועדיין אנו משלמים ביוקר.

מי שיבקש שלום יהיה גם זה שישלם תמורתו...

על כן אומר שוב: מהיום והלאה אִמרו, שישראל החליטה לסרב לקנות את ה"שלום" תוצרת ערב, משום שהוא אינו קיים כאופציה במדיניות הערבית כלפי ישראל. במקום זאת, ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית להשמיד את אויביה, כל אימת שהיא חשה שאלה מאיימים עליה. ישראל החליטה ליצור מציאות חדשה במזה"ת, שתכפה על הצד הערבי לבקש שלום. וכאשר הצד הערבי יבקש שלום הוא גם יהיה חייב לשלם תמורתו. כאשר ידובר ב"שטחים תמורת שלום" אלה יהיו שטחים שהערבים יצטרכו לשלם באמצעותם עבור השלום הישראלי ולא ההפך.

[בתמונה משמאל: פרופ' משה שרון. התמונה היא צילום מסך]

על כן, מעתה ואילך כל אימת שנגיע לדיון עם הערבים נדרוש תשלום עבור השלום. לא נשלם, משום שאיננו רוצים לקנות. אם הם רוצים שלום אנחנו נקבע את המחיר. הם ישלמו אם יגיעו למסקנה שישראל חזקה עד כדי כך שאינם יכולים לעקור או להשמיד אותה:

• אם הערבים ישלמו, הם יקבלו שלום מטיב מעולה.
• אם אנו נשלם נקבל לא כלום, במקרה הטוב; ומוות והרס לבטח במקרה הפחות טוב...

מרגע זה ואילך, אם מישהו יבקש מממשלת ישראל לבוא עם "רעיונות", "תכניות" "הצעות" התשובה צריכה להיות: "אין לנו תכניות אין לנו הצעות". אין יותר "צעדים בוני אמון" מפני שעל סמך ניסיון ארוך, אין אנו נותנים אמון בערבים, ועל כן עליהם החובה להציע "צעדים" כאלה. ולמעשה איננו רוצים לנהל מו"מ בכלל.

אם הצד הערבי רוצה לנהל מו"מ שיציג הוא את "תכניותיו" ו"רעיונותיו".

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית;
• אוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום;
• הרחבת המושג, 'קבלת החלטות';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'הסכם חודיבייה' – הסכמי שלום כתחבולה…
• הרחבת המושג: 'כופרים בני חסות' ('דימי').

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2021), שלום עולמי וסתם שלום באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/3/21.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014) הסכם חודיבייה – הסכמי שלום כתחבולה... ייצור ידע, 19/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.