יוסף זהר: דילמת הפרקליטות: האם להגיש מחדש כתב אישום נגד רומן זדורוב?

[בתמונה: רומן זדורוב. התמונה היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים על רצח תאיר ראדה, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

*  *  *

יום לאחר מסיבת העיתונאים בדצמבר 2006, בה הודיעה המשטרה לאומה כי רצח הילדה, תאיר ראדה פוענח והרוצח הודה באשמתו ואף שיחזר את הרצח, התקשרתי לסניגור הציבורי שייצג אותו.

אופן ההכרזה הנחפז והדרמטי של המשטרה אפיין פרשות חמורות קודמות בעלות פרופיל תקשורתי גבוהה כגון; ברנס, סלימן אל-עביד, מע"צ ואחרות, ותהיתי האם אנו עומדים בפני סיפור דומה.

הסניגור הנסער שיתף אותי כמי שעבר טראומה, בחוויה המטלטלת שעבר מול חוקרי המשטרה ובכך שהחליט להתפטר. "זה גדול עלי", אמר.

[לקובץ המאמרים על רצח תאיר ראדה, לחצו כאן]

[בתמונה: סיזיפוס מאת טיציאן 1549. "זה גדול עלי"... התמונה היא נחלת הכלל]

כיצד היה מתנהל משפטו של זדורוב אילו, בדומה לתחומים קריטיים אחרים לחיים של אנשים כגון תעופה, תחבורה, רפואה, תעשייה ועוד, גם במשפט הפלילי בישראל היו מפותחות ומיושמות שיטות בטיחות מתקדמות? ככל הנראה בכלל לא היה מוגש נגדו כתב אישום; ולמצער, הוא היה מזוכה מכל האישומים נגדו.

בשנות התשעים של המאה הקודמת, הכירו באנגליה בסכנות הגלומות בשיטות חקירה של הפעלת לחצים, שכן הן לא נוטות להביא יותר להודאות אמת מאשר להודאות שווא. בעקבות זאת פותחה ויושמה שיטת PEACE (ראו במאמר למטה) בה שואלים את הנחקר שאלות פתוחות, חושפים בפניו ראיות ומאמתים אותו עם החשדות נגדו תוך הצבעה על סתירות ואי התאמות בעדותו. אף שהשיטה לעולם אינה כוללת איומים, הבטחות והפחדות, היא הוכחה כמוצלחת לא פחות בהשגת הודאות אמת.

[להרחבת המושג 'הודאת שווא', לחצו כאן]  [להרחבת המושג 'הרשעת שווא', לחצו כאן]

[למאמר המלא, לחצו כאן]

לעומת זאת, שיטות החקירה בישראל מניחות את המבוקש, כלומר החשוד אשם ולפיכך לגיטימי להפעיל נגדו כל שיטת חקירה במטרה שיודה באשמתו. התמריצים שיצרו את השיטות הללו הם תולדה של מעמד ההודאה בישראל. בניגוד למדינות דמוקרטיות רבות שאינן רואות בהודאה סוף פסוק, בישראל ההודאה, בחקירה או בבית המשפט, הינה הראייה עליה נסמכות רובן המכריע של ההרשעות, ולכן כשמשיגים את ההודאה זה סוף החקירה ואין הליך ביקורתי מובנה לבדוק את ההודאה שניתנה, האם היא אמת או לא.

כך למשל, יומיים לאחר הרצח השליך זדורוב את מכנסי העבודה שלו, שאותם  מצא קטנים וצרים על מידתו. המשטרה חיפשה במזבלה במשך ימים רבים, אספה מספר זוגות מכנסיים וכשאלה שנמצאו ללא דם המנוחה עליהם ניתנה הוראה להשמידם, וזאת מבלי לנסות לבדוק אילו מכנסיים שייכים לזדורוב ומבלי לאפשר לזדורוב את הסיכוי לעשות שימוש בהוכחה שאין קשר בין מכנסיו לבין הרצח.

בהכרעת הדין בערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו, פסק שופט בית המשפט העליון יצחק עמית (ראו תמונה משמאל), כי "ההתוודות בפני המדובב עומדת בפני עצמה. ההודאה בפני החוקרים עומדת בפני עצמה. גם השחזור עומד בפני עצמו. לפנינו שלושה נדבכים נפרדים ועצמאיים", בהתעלם מכך כי כל אלו יצאו מפיו של אותו אדם, זדורוב, ולא מפי עדים שונים.

[תמונתו של השופט, יצחק עמית, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי הרשות השופטת. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

הבעיה היא ש"כאשר הראיות לקיומה של עובדה תלויות זו בזו, כלומר כאשר הראיות אינן ניתנות לאימות אלא בינן לבין עצמן, לכן ככל שרבות הראיות המוצגות להוכחה כן קטנה הסתברותה של העובדה, כי כל דבר שיגרום לקריסת הראיות הראשונות יגרום גם לקריסת הראיות האחרונות", כפי שכתב כבר לפני יותר מ- 250 שנים, המלומד האיטלקי צ'זארה בקאריה בספרו על פשעים ועל עונשים.

ב- 2016 נדחתה במליאת הכנסת, ברוב דחוק של 51 מול 50, הצעת חוק פרטית שהובילה חה"כ קארין אלהרר (ראו תמונה משמאל), שלא ניתן יהיה להרשיע על בסיס הודאה בלבד, ותידרש ראיה עצמאית נוספת, שלא באה מפי הנאשם. עם הקמתה המיוחלת של ממשלה חדשה, הגיע הזמן לשוב ולהיאבק בכנסת על דרישה זו בחוק לראייה המלמדת כי אכן הנאשם עבר את העבירה.

[מקור תמונתה של ח"כ קארין אלהרר משמאל: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

בנוסף, יש לכונן גוף מרכזי לפיקוח על בטיחות מערכת המשפט הפלילי בדומה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מכון שיכלול חקירת הרשעות כוזבות ואירועים קרובים לכך, הנהגת חובת דיווח על תאונות ותקריות במשפט הפלילי, חינוך חובה ואימון של כל אנשי מערכת אכיפת החוק לבטיחות, טיפוח פיתוח תרבות בטיחות במערכת המשפט הפלילי, ועוד.

מכון כזה ישפר את מקצועיות החוקרים ואת סינון התיקים המגיעים לבתי המשפט, יחזק את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ויקטין את הסכנה האיומה של הרשעת חפים מפשע בישראל.

[לקובץ המאמרים על רצח תאיר ראדה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *