[בתמונה: מערכות מונחות עצמאית. סוד עוצמתו של חיל האוויר; אל לא עוד... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Przemyslaw "Blueshade" Idzkiewicz קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חימוש מדויק לכוחות היבשה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים.

*  *  *

עד לפני מספר שנים היה ברור לכל בר דעת כי היכולת לנצח במלחמה - מוגבלת או כוללת - תלויה בעוצמתו של חיל האוויר. מספר המטוסים המשוכללים; רמת הניסיון והכישרון של הטייסים; ויעילות המערכת התומכת (התחזוקה); האימונים; המודיעין; התיאום והפיקוד - כל אלה היו, לכאורה, הבסיס לעוצמה הצבאית של המדינה, שבאה לידי ביטוי ביכולת ההפצצה הנרחבת והעוצמתית של חיל האוויר.

חיל האוויר היה זה שביכולתו הבלעדית ניתן לפגוע ולהחריב כמעט כל יעד: השמדת מטרות רכות ומטרות מבוצרות, מטרות נייחות ומטרות ניידות, מטרות בטווחים הקרובים והרחוקים; וכדומה.

רק שבניגוד למה שרבים בציבור סבורים, היכולת הזו לא הושגה ע"י המטוסים המשוכללים, וגם לא ע"י הטייסים המוכשרים; אלא ע"י החימוש המתקדם והמדויק, שנכנס לשימוש נרחב לפני כ- 20 שנים. 'הפצצות החכמות' ו'הטילים המדויקים' שמוטלים מהמטוסים, הם שפוגעים בדיוק במטרה ומחריבים אותה. אם חיל האוויר היה נותר עם פצצות הברזל הלא מדויקות - כמו אלה ששימשו אותנו במלחמת יום הכיפורים, פצצות שמחייבות לתקוף את היעד בקרבת מערכי הנ"מ - האבדות שלו היו כבדות מאוד (מה שארע במלחמת יום הכיפורים הוא דוגמה טובה לכך...). אם כך היה, הוא היה חסר ערך וחסר יכולת משמעותית להשפיע על המלחמה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: הדמיית תצוגת ראש ביות שואף חום מסורתי. הקובץ המקורי: Blueshade יצירה נגזרת: נחמיה ג. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

פיתוח הפצצות מונחות הלווין (gps) ו/או מונחות התמונה - פצצות שגולשות מהמטוס למטרה בטווח בטוח למטוס (ממערכות הנ"מ); ושבוודאות גדולה גם פוגעות - וכן פיתוח הטילים המדויקים - שמשוגרים מהמטוס ופועלים ע"פ אותו העיקרון של הדיוק המוחלט - הוא זה שגרם לעליונות של חיל האוויר על זרועות היבשה והים. עליונות שמשמעותה המעשית והעכשווית היא, הקצאת מירב המשאבים הביטחוניים של המדינה להתעצמות ולתחזוקת חיל האוויר; וכן, העברת הביצוע של מרבית המשימות הביטחוניות החשובות לחיל האוויר. האם המצב הזה ימשיך גם בשנים הבאות?

אותה טכנולוגיה - שגרמה בעבר להגדלת חשיבותו של חיל האוויר - הגיעה כעת, בזכות הקדמה הטכנולוגית בעולם, גם לחיילות היבשה. יש לדעת (גם אם אנחנו - בניגוד לאויבינו - עדיין תקועים בקונספציה ונרדמנו בשמירה) כי הטכנולוגיה הזו נמצאת גם בידי רוסיה, סין איראן וארגון החיזבאללה.

היום ברור כי טכנולוגיית הטילים המדויקים תופעל נגדנו בכל מלחמה עתידית. היא תופעל נגד כל יעד חשוב, לרבות נגד חיל האוויר שעל הקרקע.

אדגיש שוב: מי שמאפשר את מימוש העוצמה הביטחונית שלנו הוא החימוש החכם ולא הפלטפורמה והאדם, לאמור המטוס המשוכלל או הטייס המוכשר. לחימוש המדויק שמשוגר מהקרקע ו/או מספינות חיל הים; לפגז מונחה הלוויין (gps) ללייזר ולטילי הקרקע קרקע המדויקים, מספר יתרונות על המטוס, כשכאמור כבר עשור שנים כל הפצצות שהוא נושא הן פצצות "חכמות" ומדויקות:

1. התחום החשוב ביותר הוא זמן סגירת מעגל האש. לאמור, כמה זמן חולף מרגע שאיתרנו את המטרה העוינת, ועד להשמדתה. לעיתים, פרק הזמן שבין הופעת משגר הטילים, שיוצא ממקום מסתור, ביצוע השיגור למרכזי האוכלוסייה שלנו וחזרת המשגר למקום המסתור, נמדד בדקות ספורות בלבד. זמן זה קצר משמעותית, לעיתים קצר בשיעור של סדר גודל, בהשוואה לזמן הנדרש לחיל האוויר להגיע לאזור ולפעול נגד האיום.

כאשר האמצעים המדויקים ארוכי הטווח הם ברשות זרוע היבשה, אין צורך להמתין להגעת המטוס, שברור שלא יגיע בזמן כדי לסכל את האיום. לאחר קבלת נקודת ציון, הטיל/הפגז המדויק, משוגרים ממשגרים/תותחים שמצויים כל הזמן, 24/7 על הקרקע ובקרבת הגבול; והם מסוגלים לשגר מיד את הטיל/הפגז שיחסל את המשגר המסוכן; לעיתים, בטרם זה ישגר את מטענו המסוכן שמיועד לפגוע בנו (ראו התמונה למטה):

[בתמונה: משגר אוטונומי כידון קסום נשק מערכת הגנה טילים קרדיט: תע"ש]

2. העלות הכלכלית, ולא אפרט סכומים: עלות הרכש, התחזוקה וההפעלה של חיל טילים, נמוכה משמעותית מהעלות המקבילה של הרכש, התחזוקה והפעלת של חיל האוויר, לרבות אימון הטייסים. לאמור, מקבלים הרבה יותר ביטחון מכל דולר של השקעה בביטחון.

עלות הטיל המדויק גבוהה, אמנם, משמעותית מעלות הפצצה החכמה שמטיל המטוס, ויותר קרובה לעלות טיל אוויר קרקע. אך עלות הפלטפורמה, המשגר או התותח זניחה; וכך גם עלות התחזוקה והתפעול שלהם זניחה ביחס לעלות המטוס. כך גם העלות המשוכללת של הפעלת חיל הטילים ביחס להפעלת חיל האוויר.

3. בנוסף יש לדעת, כי הפגזים והטילים המדויקים הם בתוצרת כחול לבן, תוצרת התעשייה הביטחונית החשובה שלנו. מעבר לחשיבות הכלכלית ולתעסוקה בתנאים טובים ולשנים רבות, לאלפי משפחות, קיים הנושא של לחץ בינלאומי: חיל האוויר רוכש את כל מטוסיו ומרכיבים רבים נוספים מארה"ב. גם בין ידידים יש לעיתים קרובות חילוקי דעות ואינטרסים מנוגדים; והיו בעבר מצבים של אמברגו. הקטנת התלות שלנו בגורמי חוץ, היא נכס לביטחון הלאומי של ישראל!

4. המזל"טים המתאבדים נחשבים לטילים מדויקים לכל דבר ועניין. גם להם יש את אותם היתרונות מבצעיים וכלכליים על המטוסים המאוישים; וגם הם מייצור התעשייה הביטחונית שלנו.

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חימוש מדויק לכוחות היבשה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.