[לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לאוסף פרקי ספר תהילים, לחצו כאן]
עודכן ב- 10 בינואר 2024
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
זהו מאמר שני בסדרה של שני מאמרים העוסקים בתהילים ע"ח. למאמר הראשון, לחצו למטה:
* * *
פרשת וארא עוסקת, רובה ככולה, בשמונה מכות מצרים הראשונות. מכות אלה, שנזכרות גם במקומות נוספים במקרא, הן הוכחה ניצחת לכוחו של האל בעולם:
- הן נזכרות בנאום הפרידה של יהושע: "וָאֶשְׁלַח אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, וָאֶגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, בְּקִרְבּוֹ; וְאַחַר, הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם"[1].
- הן נזכרות בספר שמואל על ידי הפלישתים: "אוֹי לָנוּ--מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה: אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַכָּה—בַּמִּדְבָּר"[2].
- והן נזכרות במספר מזמורי תהילים[3]. בפרקים אלה בתהילים, מצויות שתי גרסאות, ומוצג סדר שונה של מכות מצרים. בנוסף, בפרק ע"ח, נזכרות רק שבע מתוך עשר המכות הידועות לנו מפרשת וארא ופרשת בא במקרא. להלן דיון בשני פרקי תהילים אלה:
[למאמרו של אל"ם במיל' עופר בורין: 'תהילים, פרק עח – בחירה ואהבה אלוהית', לחצו כאן]
[בתמונה: מכות מצרים... מקור התמונה: Photo by Riccardo Bresciani from Pexels]
פרק ע"ח בתהילים
זהו מזמור היסטורי/לאומי[4]. נראה שמזמור זה נקרא באירועים ציבוריים בחגים או בנסיבות אחרות של כינוסים פומביים. הסיבה – היותו מדבר ומלמד את קהל לקחים תיאולוגיים בקשר של עם ישראל עם אלוהיו. מחבר המזמור מפרט בו אירועים היסטוריים המבוססים על מקורות שונים שעסקו בתולדות העם. חלקם העיקרי של מקורות אלה חופף לתוכן המקראי, כשעבוד מצרים, סיפורי המכות ויציאת מצרים.
אולם התמונה הכוללת שעולה מהתיאור של משורר המזמור מראה כי מקורותיו ודבריו אינם עולים בקנה אחד עם המקור המקראי, עובדה המלמדת שהוא השתמש גם במסורות חוץ מקראיות. בתיאור מכות מצרים הוא מביא רק שבע מכות ולא עשר כפי שמצוי במקרא, ואף סידרן איננו זהה לידוע לנו. זמן חיבורו, מתוארך למאורע האחרון שנזכר בו, והוא נפילת שילה ובחירת האל ביהודה. אם אלה הם פני הדברים אזי זמן כתיבתו המשוער תואם לימי שלמה.
מקוצר היריעה לא נפרש את המזמור כולו, ונתמקד רק בעניין מכות מצרים, המתוארות כך: "אֲשֶׁר-שָׂם בְּמִצְרַיִם, אֹתוֹתָיו; וּמוֹפְתָיו, בִּשְׂדֵה-צֹעַן. וַיַּהֲפֹךְ לְדָם, יְאֹרֵיהֶם; וְנֹזְלֵיהֶם, בַּל-יִשְׁתָּיוּן. יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב, וַיֹּאכְלֵם; וּצְפַרְדֵּעַ, וַתַּשְׁחִיתֵם. וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם; וִיגִיעָם, לָאַרְבֶּה. יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם; וְשִׁקְמוֹתָם, בַּחֲנָמַל. וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם, לָרְשָׁפִים. יְשַׁלַּח-בָּם, חֲרוֹן אַפּוֹ--עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה; מִשְׁלַחַת, מַלְאֲכֵי רָעִים. יְפַלֵּס נָתִיב, לְאַפּוֹ: לֹא-חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם; וְחַיָּתָם, לַדֶּבֶר הִסְגִּיר. וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם; רֵאשִׁית אוֹנִים, בְּאָהֳלֵי-חָם"[5].
המשורר מכנה את ארץ מצרים בפתיח כשדה צוען. צוען[6] הייתה עיר קדומה ששימשה עיר הבירה של הפרעונים, והיא נזכרת במקרא, בסיפור המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם"[7].
[בתמונה: חורבות העיר טאניס המזוהה לדעת חוקרים עם צוען. התמונה היא נחלת הכלל]
לאחר הפתיח ממשיך המזמור למכות מצרים עצמן. מכת הדם המתוארת ראשונה, והיא גם המכה הראשונה במקרא. לאחר מכן משנה המשורר את הסדר של המכות. הסדר במקרא הוא זה – דם, צפרדע, כינים ערוב. במזמור האמור, לאחר מכת הדם מופיעה מכת הערוב לפני מכת הצפרדע, בעוד שמכת הכינים כלל איננה מופיעה כאן. לאחר מכן מונה המשורר את המכה הרביעית שהיא הארבה, בעוד שבמקרא היא המכה השמינית. על פי המזמור, אחר מכת הארבה מופיעה המכה החמישית שהיא הברד, הממוקמת על פי המקרא במקום השביעי. ולבסוף מתאר המשורר במזמור את המכה הקשה מכולן, מכת בכורות.
נעבור למזמור ק"ה
גם בפרק זה נזכרות מכות מצרים. עניינו המרכזי של פרק ק"ה בתהילים הוא נפלאות האל בעולם וחסדיו לעם ישראל עד כניסתו לארץ כנען[8]. ייחודו של מזמור זה – עיסוקו הבלעדי בחסד האלוהי, תוך התעלמות מוחלטת מהסיפורים אודות חטאי ישראל במדבר סיני. כך למשל אין מוזכר בו חטא העגל, חטא המרגלים, וכיוצא באלה אירועים שהמקרא מאריך בתיאורם.
לכן, ההנחה המקובלת שמזמור זה חובר בתקופת גלות בבל, או אולי לאחר תחילת שיבת ציון. אם הנחת זמן חיבורו נכונה, הרי היתה לפני מחבר המזמור נוסח מגובש ומוכר של המקרא, והעובדה שהוא משנה את סיפור מכות מצרים, באה על רקע של נטילת חירות בעיצוב מסורת זו מטעמים פואטיים. להלן תיאור מכות מצרים במזמור האמור: "שָׂמוּ-בָם, דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו; וּמֹפְתִים, בְּאֶרֶץ חָם. שָׁלַח חֹשֶׁךְ, וַיַּחְשִׁךְ; וְלֹא-מָרוּ, אֶת-דבריו (דְּבָרוֹ). הָפַךְ אֶת-מֵימֵיהֶם לְדָם; וַיָּמֶת, אֶת-דְּגָתָם. שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים; בְּחַדְרֵי, מַלְכֵיהֶם. אָמַר, וַיָּבֹא עָרֹב; כִּנִּים, בְּכָל-גְּבוּלָם. נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד; אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם. וַיַּךְ גַּפְנָם, וּתְאֵנָתָם; וַיְשַׁבֵּר, עֵץ גְּבוּלָם. אָמַר, וַיָּבֹא אַרְבֶּה; וְיֶלֶק, וְאֵין מִסְפָּר. וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם; וַיֹּאכַל, פְּרִי אַדְמָתָם. וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּאַרְצָם; רֵאשִׁית, לְכָל-אוֹנָם"[9].
על פי האמור כאן, סדר מכות מצרים הוא זה: חושך, דם, צפרדע, ערוב, כינים, ברד, ארבה, ומכת בכורות, בעוד שבמקרא, הסדר המוכר והידוע לנו מונה עשר מכות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.
אחרית דבר
אחד העניינים המרכזיים של פרשת וארא הוא התיאור של מכות מצריים. בספר שמות תיאור זה בא כהוכחה ניצחת לכוחו של האל בעולם, ואת העובדה שאינו כפוף לטבע אלא שולט בו. אמנם, כל מכות מצרים, פרט למכת בכורות, מעוגנות בפעילות הטבעית, אולם עיצוב סיפור המכות מראה כי אין כאן קפריזה טבעית, אלא התערבות מכוונת של האל במתרחש בעולם.
המכות הן למעשה מעין תחרות בין אלוהי ישראל לבין פרעה, וריכוזן בפרק זמן קצר, עוצמתן, עיתוין המדויק, אי הפגיעה שלהן בבני ישראל והפסקתן בפתע, כל אלה מצביעים כי מכות אלה הן בגדר עונש אלוהי המצביע על עליונות מוחלטת מול פרעה וחרטומיו. אין מכות אלה מעשי כישוף, היות ומשה ואהרון לא מסוגלים לבצען ללא הפעולה האלוהית. גם הסרת המכה דורשת בקשה מיוחדת של משה מהאל, היות שמשה לבדו אין בכוחו להסירה או להפסיקה מעל מצרים.
המכות הן בעצם סדרת אסונות שניחתות על ארץ מצרים, כאשר דרגת חומרתן הולכת וגדלה. כל זאת בא לייצר לחץ מרבי על פרעה ואנשיו. לא מפתיע שלחלק ממכות מצרים, יש מקבילות בספרות המזרח הקדום. מכת הדם והחושך מוכרות הן בספרות המצרית והשומרית הקדומה. כמה מכות היו? חז"ל קבעו כי על פי האמור בספר שמות, מספרן הינו עשר, אולם מהשוואה עם הנזכר בשני פרקי תהילים, ע"ח וק"ה, עולה כי שאין זהות לא בשמות המכות ולא במספרן. במזמורים אלה ניכרת שיטה המעמידה את מספר המכות על שבע, והמבנה שלהן מגיע לשיאו במכה השביעית. תיאור המכות בתהילים ע"ח, פותח במכות שמטרידות אל חיי היום יום – דם, ערוב, צפרדע, אחריהן באות מכות המשמידות את הצומח והחי; ולבסוף, המכה ההורגת בני אדם. ג
ם בתיאור המכות במזמור ק"ה, יש פתיחה של מכות מטרידות, המשך של מכות המשמידות את הצומח ולבסוף מכת בכורות. בסיפור של ספר שמות אין מבנה מדורג, ועל כן יש הסוברים כי דווקא המסורת המשתקפת בשני מזמורי תהילים אלו היא הקדומה, ומסורת זו הוטמעה בתוך הסיפור המקראי.
[לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לאוסף פרקי ספר תהילים, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
[1] יהושע, פרק כ"ד, פסוק ה'.
[2] שמואל א', פרק ד', פסוק ח'.
[3] תהילים, פרקים: ע"ח, פסוקים מ"ג – נ"א ; ק"ה, פסוקים כ"ז – ל"ו.
[4] עולם התנ"ך, תהילים, כרך ב', דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 32 – 42.
[5] ראה הערה 3.
[6] צֹעַן, עיר מצרית קדומה, ממזרח לדלתת הנילוס. שמה מופיעה לראשונה במקרא בספר במדבר, בסיפור המרגלים שיצאו לתור את הארץ בשליחות משה. במקורות הלניסטיים מופיעה העיר בשם טאניס. יש שזיהו את צוען עם העיר הקדומה אווריס בירתם של הפרעונים החיקסוסיים.
[7] במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ב.
[8] ראה הערה 4, עמודים: 129 – 132.
[9] ראה הערה 3.