יצחק אדיג'ס: המערכת הדמוקרטית חולה!

[בתמונה: אמריקה הגיעה לשלב הזקנה במחזור החיים שלה. איבריה מפסיקים לפעול כגוף אחד; והיא מתחילה להתפרק... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי isakarakus לאתר Pixabay]

[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פוליטיקה אמריקנית, לחצו כאן]

פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית. [בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)

*  *  *

הדמוקרטים רואים את הנשיא דונלד טראמפ כמי שגורם לכאוס, מפלג את האומה ומוביל לשיבושים מסוכנים גדולים.

הרפובליקנים רואים בדמוקרטים איום גדול על מה שהפך את אמריקה לגדולה, שהיא תוביל לסוציאליזם ותשנה את המדינה לרעה.

כל צד רואה את השני כנבל. אני רואה את המצב אחרת.

לכל מערכת יש מחזור חיים (ראו תרשים למטה) אנשים נולדים מתבגרים ומתים. כך גם עצים ובעלי חיים. כך גם ארגונים. הדבר תקף גם לחברה ולמדינה, שהיא בעצם ארגון גדול.

בשלבי הצמיחה, מדינה, או חברה, או אדם כפעוט, סובלים מחוסר חוק וסדר. זה המערב הפרוע. ברמה של המדינה, הכלכלה אינה מוסדרת עם השלכות הרסניות. דוגמה כזו באמריקה היא תקופת השפל הגדול, שהתחיל בארצות הברית בשנת 1929 ונמשך עד סוף שנות השלושים של המאה העשרים.

[לתיאוריית מחזור החיים של פרופ' יצחק אדיג'ס, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

כשמכניסים חוק וסדר, המערכת עוברת שינוי מהותי שמגדיל את תפקיד הממשלה. ביטוי אחד לכך היה התיאוריות הכלכליות של הניו דיל בתקופת הנשיא פרנקלין רוזבלט; יישום התיאוריות של קיינס והלגיטימציה להתערבות ממשלתית בכלכלה. מהפך זה הביא את אמריקה לשיא הפרודוקטיביות של מחזור החיים שלה בשנות החמישים של המאה הקודמת, לאחר מלחמת העולם השנייה. משם ואילך החל תהליך ה'הזדקנות' - מה שמכונה בשפה הארגונית גם קיפאון / סטגנציה.

[בתמונה משמאל: התיאוריות של קיינס סימנו את תחילת המעורבות הממשלתית בכלכלה... תמונתו של ג'ון מיינרד קיינס משמאל היא נחלת הכלל]

ב'הזדקנות', מערכת מתחילה להתפרק. בהתחלה, זה לא נראה על פני השטח; כי זה אזור הדמדומים של ההזדקנות: אדם בגיל העמידה עדיין נראה צעיר ומתנהג כמו אדם צעיר; אך ישנם סימנים לכך שההזדקנות החלה. רמזים קטנים. סימני התפוררות קטנים. כשאדם מגיע לגיל מבוגר, ניתן לראות בקלות את ההתפוררות, איבריו השונים כבר אינם מתואמים כמו פעם.

לדעתי, באמריקה, הסימן הראשון להזדקנות היה התנקשות בנשיא קנדי. ואז הגיע ניקסון ופרשת וטרגייט ואחריהם פרשיות רבות אחרות. מאפיין בולט לתהליך ההתפוררות, היה ההזדקקות להכרעת בית המשפט בבחירות שבין אל גור לג'ורג' בוש הבן.

[להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'התפוררות', לחצו כאן]

[בתמונה: התנקשות בנשיא קנדי הייתה אחד הסימנים הראשונים לזיקנה במחזור החיים של אמריקה...הנשיא קנדי והגברת הראשונה, ג'קלין, לצד מושל טקסס ג'ון קונלי ואשתו, נוסעים בלימוזינה הנשיאותית מסוג לינקולן SS–100–X רגעים ספורים לפני ההתנקשות... התמונה היא נחלת הכלל]

הנשיא ברק אובמה, למשל, הואשם בכך שניהל דרך צווים נשיאותיים, תוך עקיפת בית המחוקקים, הרבה יותר מקודמיו. זאת כיוון שהיכולת שלו להעביר החלטותבקונגרס הפכה נדירה יותר ויותר. ועכשיו אנחנו כאן. אמריקה נמצאת בשלבי הזדקנות מתקדמים. היא מתפוררת.

[בתמונה משמאל: הנשיא ברק אובמה שלט דרך צווים נשיאותיים כי היכולת להעביר חוקים בקונגרס הפכה לבלתי אפשרית... התמונה היא נחלת הכלל]

כאשר מדינה או חברה צומחת, המנהיג משפיע על תרבותה בסגנון המנהיגות ובערכים שלו. ג'ורג' וושינגטון ופרנקלין רוזוולט הובילו. והמדינה הלכה בעקבותיהם.

בעת זקנה, המערכת בוחרת את המנהיגים שמאיצים את התפוררותה, כמו אורגניזם חולה, שכדי להאיץ את מותו, מוותרים על טיפולים מנימוקים של איכות חיים.

דונלד טראמפ אינו הגורם להתפרקותה של אמריקה. הוא מאיץ ההתפרקות שנגרמת בשל מיקומה של המדינה במעגל החיים. וג'ו ביידן, למרות שהוא מבטיח להושיע את האומה, לא יוכל לדעתי לעשות זאת. ההתפוררות תימשך.

כדי לעצור את ההתפוררות, עלינו לנתח מה גורם להזדקנות. החלפת טראמפ בבידן או להיפך אינה הפיתרון מכיוון שהבעיה אינה מי הנשיא אלא מה לא בסדר במערכת, מדוע היא מזדקנת. אחד ממאפייני הזיקנה הוא חוסר היכולת להסתגל למציאות משתנה.

המערכת הדמוקרטית - שתוכננה לפני למעלה ממאתיים שנה באמריקה - שנבנתה על תיאוריות, שהתפתחו לאורך מאות שנים באירופה; ועל בסיס פילוסופיה שנלקחה מעיירה קטנה ביוון, לפני אלפי שנים - אינה מתאימה למציאות של ימינו; עם מורכבות המודרנה. זה פשוט מיושן. המערכת הדמוקרטית שלנו חולה. ישנה. שינויים ותיקונים נקודתיים לא יועילו. הטיפול חייב להיות הוליסטי!

[בתמונה משמאל: ג'ו ביידן. החלפת טראמפ בבידן או להיפך אינה הפיתרון מכיוון שהבעיה אינה מי הנשיא אלא מה לא בסדר במערכת, מדוע היא מזדקנת. אחד ממאפייני הזיקנה הוא חוסר היכולת להסתגל למציאות משתנה. התמונה היא נחלת הכלל]

הפתרון אינו חברה קפיטליסטית של שוק חופשי. זה היה נכון לשלבי הזינוק של מחזור החיים כשהאומה הייתה צעירה וגמישה ביותר. לא הסוציאליזם משתק את הצמיחה והחדשנות או כפי שאמר זאת צ'רצ'יל: "הקפיטליזם הוא חלוקה לא שוויונית של עושר. קומוניזם (סוציאליזם?) הוא חלוקה שווה של עוני"

אנו זקוקים למערכת שלישית. יש שקוראים לזה קפיטליזם מודע. אני קורא לזה ניהול עצמי, מערכת מבוזרת מאוד המנוהלת בעיקר על ידי מערכת ערכים ולא באמצעות תקנות ביורוקרטיות. כדי להיות ריאליסט, אני לא מאמין שאנחנו מוכנים לשינויים שאנחנו צריכים לעשות. זה צריך עוד להחמיר, לפני שזה יכול להשתפר; וזה הולך להחמיר, ולא משנה מי יהיה הנשיא.

[לקובץ המאמרים על פוליטיקה אמריקנית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “יצחק אדיג'ס: המערכת הדמוקרטית חולה!

  1. Pingback: פוליטיקה אמריקנית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. מצב האומה האמריקאית מדאיג.

    אשכול אמר בזמנו:
    "בצורת? בנגב? לרגע נבהלתי וחשבתי שמדובר בארצות הברית…" ~ לאחר קבלת דיווח שבישראל שוררת בצורת
    "כשארצות הברית מתעטשת, ישראל חוטפת דלקת ריאות."

    ארה"ב מנהיגת העולם החופשי, חולה מאד. מפולגת מאד. איטית מאד בתגובות שלה לעולם המשתנה, שמרנות וקפאון ואנרגיה מבוזבזת. עם אג'נדות הזויות והרסניות מכל מיני כיוונים. עם איומים כבדים מבחוץ (סין למשל), עם פיגור צבאי עמוק, ועם בעלי ברית שמאד נחלשו (אירופה למשל).
    אין ספק שהחולשה הפנימית היא קריטית ביותר – החשש הוא להתפרקות ארה"ב ועוצמתה בתהליך מהיר יחסית.

    וכמובן גם האומה היהודית ומדינת ישראל מדאיג מאד.

    השאלה הבסיסית בשני המקרים: האם יימצא כוח "בריא" עם חיוניות ואנרגיה חיובית חזקה, שיוכל לשנות את הכיוון, לבנות מחדש, ולמשוך את האומה כולה.
    אני מאמין שבישראל התשובה חיובית, בארה"ב אני לא בטוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.