[לקובץ המאמרים על פוליטיקה אמריקנית, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
* * *
מחר יתקיימו הבחירות לנשיאות ארה"ב. אינני מתכוון לנסות ולהעריך מי יזכה בבחירות. יהיה זה מעשה איוולת. ממילא הבלתי ידוע יהפוך לידוע בעוד זמן קצר. יותר מכך. בשונה מהדיון המקובל אינני חושב שלתוצאות הבחירות תהיה השפעה מדינית-אסטרטגית דרמטית על האי הקטן שלנו.
דונלד טראמפ הינו, ללא ספק, נשיא אוהד לישראל. מובן שקרבתו היתרה לבנימין נתניהו מעוררת כלפיו נוגדנים מצד ישראלים לא מעטים, פחות בגלל האיש עצמו ויותר (איך לא...), בגלל נתניהו.
.
אבל גם אם לא יזכה שנית בנשיאות, טועים אלה שסבורים כי זכייה של ג'ו ביידן תהפוך את המציאות על פיה. ביידן הוא בסופו של דבר אוהד גדול של ישראל, אבל זה לא העניין המרכזי. העניין המרכזי הוא שהתהליכים הגדולים הם אלה המכוננים את המנהיג ולא להיפך. לכן, המזרח התיכון ימשיך לנוע במסלול הנורמליזציה הכלכלית; הפלסטינים ימשיכו להיות סרבני התהליך; איראן תוסיף להיות מוקש משמעותי שהממשל ינסה לפרק אותו; והשגרירות האמריקנית לא תשוב לתל אביב.
אבל מה שמעניין בבחירות הקרובות בארה"ב היא כנראה העובדה שהן לוכדות את תשומת הלב של ירושלים בגלל סיבה אחרת לגמרי שאינה קשורה למדיניות ארה"ב במזרח התיכון. הסיבה היא פוליטית פנים-ישראלית.
צריך להבין: בבחירות בארה"ב מתנגשות שתי חזיתות האחת בשנייה: חזית הקורונה והחזית הכלכלית:
- מצד אחד, מייצג טראמפ את האג'נדה הכלכלית שהובילה אותו גם בבחירות 2016 ובמידה רבה העניקה לו את הנשיאות;
- ומצד שני מייצג ביידן את סדר היום המבוסס על ניהול משבר הקורונה.
לו היו נערכות כיום בחירות במציאות של "אין קורונה", אינני סבור כי היה מתנהל דיון כלשהו על תוצאות הבחירות העתידיות. הדברים היו נראים כחלוטים למדי מבחינת התוצאה הפוליטית. טראמפ היה זוכה לקנדציה נוספת, בגין הישגיו הכלכליים (טרום המשבר), ללא שום ספק, למרות המוזרויות המגוונות שלו.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
[זה הכלכלה טמבל?? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
אבל המציאות הנוכחית אינה מציאות של שגרה. הקורונה הפכה לעניין מאד מרכזי בעיקר ברמה הפסיכולוגית. אנשים, ואין זה משנה היכן הם (בארה"ב, ישראל, גרמניה, צרפת, בריטניה) מרגישים שהוציאו אותם מעמדת שיווי המשקל, ולכן הם מרירים וכועסים. מובן שהכעס הפסיכולוגי מנותב כלפי המנהיגות, שהופכת במדינות רבות מושא לביקורת במציאות הקיום הלא-נורמאלית של הקורונה. זהו חלק מהמודרניזם הקלאסי שלנו שרוצה לראות במנהיג כאחראי לתיקון, גם במציאות שבה התהליכים גדולים עשורות מונים ממידות האדם/המנהיג או המדינה.
ולכן, הבחירות בארה"ב מייצגות אירוע פוליטי שמסקרן גם את המערכת הפוליטית המתנדנדת בישראל בצילה של ממשלת האחדות; מאחר וניתן לראות בו כאירוע בוחן ראשון מסוגו: מערכת בחירות המתנהלת בחסות משבר הקורונה ובו תיבחן מידת העוצמה וההשפעה הפסיכולוגית שיש למשבר על השדה הפוליטי.
רוצה לומר, השאלה שוודאי שואלים את עצמם מנהיגים ישראלים ממפלגות שונות היא עד כמה התסכול הפסיכולוגי של הציבור ועצבנותו מהשינוי שהכניסה הקורונה למציאות החיים תקבע את הגורל הפוליטי של טראמפ/ביידן בארה"ב.
מדוע זה מעניין? כי במידה רבה, החברה הישראלית דומה לחברה האמריקנית. שתי חברות עשירות, המקדשות את איכות ורומת החיים, ליברליסטיות ברמה האינדיווידואלית שגם מבקשות, עם כל הקושי הבריאותי, לשוב ולחדש את מאפייני החיים שקדמו להופעת הקורונה. הכלכלה היא פקטור מרכזי בארה"ב, ולא פחות מכך גם בישראל. מפלס העצבנות בהקשר הזה ניכר גם פה וגם שם.
והשאלה המרכזית היא מה ינצח את הבחירות שם (התסכול הציבורי או האינטרס הציבורי) ? האם זו תהיה מערכת בחירות 'קורוניסטית' (זו האג'נדה של ביידן) או מערכת בחירות קלאסית (זו האג'נדה של טראמפ)?
- אם ביידן יינצח בבחירות, תהא זו אינדיקציה לנוכחותה המשמעותית של הקורונה בשדה החברתי האמריקני (שכאמור דומה מאד לשדה החברתי הישראלי), ומבחינה זו יהיה בכך תמרור של אזהרה למי מבין חברי הקואליציה המבקש לדחוף בעת הזו לבחירות בישראל.
- להבדיל, יהא בכך כדי להמריץ את אלה (ימינה) המבססים בחודשים האחרונים את משנתם הפוליטית על משבר הקורונה, ואולי גם אלה אלה הדוחפים לבחירות על בסיס שיח השחיתות והדמוקרטיה, לחשב מסלול מחדש ולבצע התאמות במודל העסקי שלהם. לחילופין, אם ינצח טראמפ בבחירות המסקנות עשויות להיות בהחלט הפוכות.