[מקור התמונה: צילום: כריסטיאן Diokno מן Pexels]
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
שיעור הנדבקים היומי בישראל הוא כעת מהנמוכים בעולם, אך בניגוד לצפוי מס' הנפטרים היומי היחסי שלנו הוא מהגבוהים בעולם.. מס' הנדבקים בישראל קטן כל יום ומס' הנפטרים שלנו גדל. זה הגיוני?
מאז תחילת מגיפת הקורונה, אני עוקב אחרי הנתוני התמותה העולמיים היומיים והמצטברים ומנפיק דו"ח יומי השוואתי מפורט. אתמול נפטרו בישראל 56 איש ביום אחד, אסון כבד. מתחילת החודש נפטרו 884 איש, אסון כבד מאוד.
המשמעות הקשה היא שהממוצע היומי של התמותה היומית כתוצאה מהקורונה בישראל הוא של 34 איש ליום, כ- 1000 איש לחודש ויתכן שגם יותר. החודש אנחנו השיאנים העולמיים בין המדינות הדמוקרטיות המפותחות, מדינות שהדיווחים שלהם לארגון הבריאות אמינים יחסית, זו קבוצת הייחוס שלנו.
לפניכם נתוני התמותה בישראל:
אז מה מתרחש כאן? כיצד אפשר להסביר את הפרדוקס הזה?
[להרחבת המושג, 'פרדוקס', לחצו כאן] [לדוח היומי של נתוני הקורונה, לחצו כאן]
[בתמונה: איך ניתן להסביר את הפרדוקס הזה? מקור התמונה: Photo by Andrea Piacquadio from Pexels]
זו לא רק שאלה תיאורטית...
הנתונים של מס' הנפטרים והחולים הקשים מהקורונה הם הנתונים החשובים ביותר. להערכתי, הרבה יותר חשובים מהנתון של מס' הנדבקים היומי; שהוא המספר הקובע מבחינת הממשלה לפתיחה או לסגירה של המשק.
הממשלה מקבלת את ההחלטות על בסיס נתונים צר, נתונים חלקיים וכך חלק מההחלטות אינם מבוססות ואינם נכונות. נראה כי חלק ניכר מהחולים הקשים - שלבסוף חלקם גם נפטרים - לא נבדקו. הם פשוט אנשים שהתמוטטו בבית ונלקחו לבית החולים; ושם נסתבר כי לקו במגיפת הקורונה והם בשלב הקשה של המחלה. ברור כעת כי מערכת הבדיקות הרשמית לא מצליחה לאתר את מרבית הנדבקים.
המסקנה
שיעור ההדבקה האמיתי באוכלוסיה גבוה משמעותית מהשיעור שמתקבל מהבדיקות הרשמיות.
מה אני מייעץ לעשות? לקבל החלטות לפי מדד משולב, שיקח בחשבון גם את המספר היומי של הנפטרים ואת התוספת היומית של החולים הקשים. להערכתי עד שלא נרד למצב של כ- 100 נפטרים לחודש (היום אנחנו בכ- 1000), אנחנו במצב חירום; ויש לאסור על כל פעילות שכרוכה במפגשים בגילאים של 12 שנים ומעלה.
