גרשון הכהן: פנקס הכיס של השועל

[בתמונה: השועליות כדרך חיים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי rottonara לאתר Pixabay]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

ישראל היום

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ספרו החדש של צבי לניר: "פנקס הכיס של השועל" (ראו תמונת הכריכה, משמאל למטה), הוא כמובטח בכותרת, מסע התבוננות  "על השועליות שבנו כחשיבה וכדרך חיים".  הספר מזמין את הקורא למבט בוחן  על אורח חשיבתו והתנהלותו למול אתגרי המציאות המשתנה. הספר ראה אור ב- 2013 אולם חודש לאחרונה, כנראה בהשראת משבר הקורונה.

ההבחנה בין השועל והקיפוד, כמייצגים גישות שונות בהיגיון ההתנהלות של בני האדם, שימשה כבר את ישעיהו ברלין בספרו הידוע: "הקיפוד והשועל". צבי לניר, הצליח למקם את ההבחנה הקלאסית, במקום  הנוגע בימים אלה בכל אדם ובכל ארגון.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

הטלטלה הגלובלית ומשבר ההנהגה הפוקד את מדינת ישראל עם מגפת הקורונה, יצרו להוצאת הספר הקשר מיוחד שאין מתאים ממנו לקליטת כיוון החשיבה שהספר מציע. הדיון בכללותו, אמנם אינו מתמקד ישירות במשבר הקורונה, אבל בנוכחותה המעיקה של  תודעת המצוקה הכרוכה בקשיי התקופה, ההבחנה שמעמיד לניר בין גישה שועלית לגישה קיפודית, מזמינה את ההשלכה המידית למצבם של כל אדם יחיד ושל מוסדות המדינה.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של צבי לניר, "פנקס הכיס של השועל", שראה אור ב- 2013 בהוצאת מנדלי. או מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

בהשראת טולסטוי  בספרו "מלחמה ושלום", באופן בו תיאר את נפוליון למול גנרל קוטוזוב הרוסי,  בחר לניר לתווך  לנו את בסיס ההבחנה בין הקיפוד לשועל:

  • נפוליון בקיפודיותו מצטיין בתכנון קפדני ובניהול מקצועי של המערכת הצבאית תחת פיקודו.
  • גנרל קוטוזוב, לעומתו, מבטא  היגיון אחר. הוא הצליח להביא לתבוסת נפוליון, לא מכוח ניהול ותכנון קפדני, אלא מכוח "יכולתו להמתין לשעת הכושר שמזמנות לנו ההזדמנויות הלא מתוכננות מראש", בניצול פוטנציאל החורף הרוסי. זו  השועליות בגילומה המובהק.

בהמשך דבריו מדגיש לניר כי התשוקה לוודאות לסדר וליציבות אמנם נטועה עמוק בנפש האנושית, ואינה בלעדית לקיפודים,  אולם הקיפודים מבקשים אותה באופן מובהק יותר, עד כדי תלות בכמיהה להיגיון מסדר אחד ויציב. השועלים לעומתם "תופסים את המציאות כמצויה בתנועה מתמדת, שכדי להבינה ולגבש דרכי פעולה חדשות ההולמות אותה, הם נדרשים לשלב בכל פעם מחדש את האסוציאציות התובנות והידע הרלוונטי למצב החדש, ובאמצעותם לפלס מחדש את נתיבי התפיסה והפעולה שלהם. לכן, הם לא מאמינים בתיאוריה אחת שתסביר את הכל והם מוכנים לשהות עם השאלות שלהם ולא לרוץ מהר לתשובות ולפתרונות." (ע' 9)

[להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]

[בתמונה: איורו של אדולף נורת'ן המתאר את נסיגת נפוליאון ממוסקווה. ההגיון השועלי של גנרל קוטוזוב, שהצליח להביא לתבוסת נפוליון, לא מכוח ניהול ותכנון קפדני, אלא מכוח "יכולתו להמתין לשעת הכושר שמזמנות לנו ההזדמנויות הלא מתוכננות מראש", בניצול פוטנציאל החורף הרוסי. זו  השועליות בגילומה המובהק... התמונה היא נחלת הכלל]

כוחה של תיאוריה ושל הבחנה מושגית תלוי בכוחה ההסברי. ההבחנה של לניר מעניקה הסבר לקשת רחבה של תופעות מרכזיות ביותר.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העעברית של ספרו של ישעיהו ברלין, הקיפוד והשועל, שראה אור בהוצאת רשפים ב- 1979. ההבחנה בין השועל והקיפוד, כמייצגים גישות שונות בהיגיון ההתנהלות של בני האדם, שימשה כבר את ישעיהו ברלין בספרו הידוע: "הקיפוד והשועל".  צבי לניר, הצליח למקם את ההבחנה הקלאסית, במקום  הנוגע בימים אלה בכל אדם ובכל ארגון... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן] 

בהקשר הקורונה לדוגמה, רוב המומחים ל"ניהול אסטרטגי" במדינת ישראל, מבקרים את מה שנראה להם כהעדרו של  ארגון מוסדי מדינתי, שהוכן מראש, לניהול המשבר.

אלא שמשבר הקורונה כמצב חירום תקדימי וראשוני, מחייב משהו אחר. בניגוד לטיפול בתאונת רכבת, הדורשת מומחיות שיטתית מהסוג הקיפודי, כאן דרושה הסתגלות שועלית למצב  כה חסר תקדים, עד שהדחף הטבעי להסתמך בו על המתכונת הארגונית המוכרת שהייתה מוכנה מראש, היא המכשול המהותי להסתגלות נכונה.

בהשראת הבחנת לניר, מדובר בכשל מוסדי. מערכות ההכשרה למשרתי הציבור לפקידי הממשל הבכירים ולמפקדי צה"ל, נוטות להכשרה שיטתית למודל הקיפודי. אלה המתאימים לכך הם על פי רוב, אלה המוכתרים כמצטיינים. השועלים מוצאים עצמם נדחים לשוליים, או שמצליחים בעל כורחם  למלא אחר אמות המידה של סרגל המדידה הקיפודי. הבעיה היא שחשיבה אסטרטגית דורשת ביסודה הסתגלות לדינאמיקת ההשתנות של מערכות מורכבות, תכונה שניתנת לכינוי במושגי לניר כחשיבה מהסוג השועלי.

בשש שנים בהן פיקדתי על המכללה לביטחון לאומי, חוויתי מקרוב את הקשיים של בעלי הנטייה הקיפודית בלמידת הגיונן של מערכות מורכבות:, עד כדי התכחשות לקיומן. טמון כאן הסבר מקיף לתופעה שבה מצטייני החשיבה הקיפודית מתגלים שוב ושוב כבעלי נכות בכל הקשור בהפנמת הגיונן של מערכות מורכבות.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'הסתגלות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[בתמונה: מצטייני החשיבה הקיפודית מתגלים שוב ושוב כבעלי נכות בכל הקשור בהפנמת הגיונן של מערכות מורכבות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

בתולדות צה"ל, משה דיין כרמטכ"ל, היה השועל המובהק ביותר. בסיכום שנערך בראשותו למבצע סיני ניגש לבמה  ואמר: "שמעתי את הדיונים במשך יומיים. שמעתי את ההערות הרבות ואת כל הטענות של המתדיינים שהופיעו כאן, על כל מה שהיה חסר, על כל מה שהיה פגום, על כל מה שהיה לקוי, ואז שאלתי את עצמי - רגע? מי בעצם ניצח במלחמה הזו המצרים או אנחנו?

והתשובה ברורה, ישראל היא שניצחה, ואם זה המצב - אם אנחנו המנצחים, איך מסבירים את הפער הגדול בין הניצחון, לבין הרשימה האין סופית על כל מה שלא היה בסדר בצה"ל? יש לי מסקנה אחת ברורה וחד משמעית - ניצחנו לא על אף כל מה שחסר לנו, אלא בזכות כל מה שחסר לנו..." (דיווח של אלוף מיל' שלמה גזית, בתודה לד"ר איתן שמיר)

[בתמונה משמאל: בתולדות צה"ל, משה דיין כרמטכ"ל, היה השועל המובהק ביותר. מקור התמונה: דובר צה"ל]

דבריו של דיין מזכירים אגדה סינית על שואב מים שהיה מוביל מים בשני דליים תלויים על שתי כתפיו במוט. בדלי הימני שהיה פגום עם חור בתחתית המים נזלו ועד שהיה מגיע ליעד נותרה בו רק מחצית הכמות. יום אחד הדלי פתח את פיו והתנצל על היותו פגום.  שואב המים הציע לדלי להביט לאחור לראות את הפרחים שצמחו בזכותו, לאורך הדרך בצדו הימני של השביל. זו השועליות, ביכולת להפוך מגבלה או חסך להזדמנות.

כפי שהסברתי בהרחבה במקומות אחרים, זו הייתה מעלתו הגדולה של נשיא מצרים, אנוואר סאדאת בגיבוש רעיון מלחמת יום הכיפורים לקראת אוקטובר 1973. אין להתפלא שעם פריצת המלחמה היה זה משה דיין הראשון להכיר בעומק המשבר. כך תיאר האלוף שלמה גזית: "הראשון שהתפכח מן האשליה כי צפויה לנו חזרה על יחסי הכוחות שבמלחמת ששת הימים היה דיין. כמנהגו הוא לא ניזון מדיווחים, אלא יצא מיד לשטח וביקש להתרשם מן המצב באופן בלתי אמצעי. הוא חזר באווירה קשה: "האויב עמו אנו מתמודדים, היום שונה לחלוטין מן האויב שהכרנו לפני שש שנים". (על פי ספרו של אלוף שלמה גזית בתודה לד"ר איתן שמיר)

[בתמונה משמאל: אנוואר סאדאת. בסגולתו השועלית קלט ב'קליק' כי הפעם הוא מתמודד מול אויב שמונהג על ידי מצביאות שועלית... התמונה היא צילום מסך מסרטון הוידאו: اغتيال الرئيس المصري محمد أنور السادات - ذاكرة في التاريخ - في مثل هذا اليوم -6- 10-2017]

בשימוש בהבחנתו של לניר, ניתן להוסיף עוד הארה להבנת תודעת המשבר של דיין: בסגולתו השועלית קלט בקליק  כי הפעם הוא מתמודד מול אויב שמונהג על ידי מצביאות שועלית. במבטו על צה"ל לעומת זאת - כפי שקלט את המטכ"ל באותן שעות גורליות - התאכזב לגלות כי יש לו עסק עם מפקדים בכירים, שסובלים ממידה רבה מידי של חשיבה  קיפודית. זו בתמצית בעייתו המהותית של צה"ל, במיוחד  בעשורים האחרונים, המבטא גם ברמות הבכירות הצטיינות טכנו-טקטית במובהקות קיפודית, אך סובל מחסך בחשיבה אסטרטגית המונעת בכוח הסגולה השועלית. הבעיה מתעצמת כאשר ועדת חקירה כוועדת אגרנט מובלת בעבודתה ובמסקנותיה על ידי שני רמטכ"לים לשעבר רא"ל יגאל ידין ורא"ל חיים לסקוב, המוכרים אף הם כקיפודים מובהקים.

[למאמר: 'עורמה ותחבולה: למה ויתרנו עליהם?', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

הקיפודים מסתייגים...

חבר עמו שוחחתי על הספר הגיב בהסתייגות ימנית שמרנית, בחרדה מעוד הטפה לחשיבה ספקנית, "פרוגרסיבית", "פוסט מודרנית".  אלא שההבחנה בין קיפודים לשועלים ממש אינה חופפת להבחנה בין ימין לשמאל, בין פרוגרסיביים לשמרנים. שני הצדדים במחלוקת, סובלים כל אחד בדרכו, ממידה רבה של חשיבה קיפודית.

המילים "פנקס הכיס" המשולבות בכותרת הספר, נותנות לספר את הכיוון המעשי המנחה אותו, כאילו משתייך לסוג הפנקסים הטכניים, כמו  "פנקס כיס למפקד טנק". ה"שועליות" כדרך חיים, רחוקה כמובן מלהיות ניתנת לרכישה במילוי רשימת הוראות הפעלה. אולם כאן טמון ייחודו של הספר, כמגיש לקורא מבט פילוסופי, במאמץ חסר תקדים להנגיש אותו כמדריך מעשי. בניגוד לספרי פילוסופיה, המעניקים לקורא בעיקר תיאוריה מופשטת, הכתיבה של לניר מדלגת על  העומס  התיאורטי. בקפיצה מידית אל החוויה המעשית המוכרת, הקורא מוזמן כמו ילד שקיבל כדור,  לעלות למגרש ולהתחיל לשחק. עם המשחק יבוא השכלול.

הספר ימשיך כנראה להיות רלוונטי גם בחלוף משבר הקורונה.  כוחו טמון במבט הביקורתי הרחב שהוא מעניק לבירור מחודש של  שאלות היסוד המעסיקות כל אדם  בחייו, במיוחד למול  מגמות השינוי ההולכות ומואצות בעידן החדש.

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

3 thoughts on “גרשון הכהן: פנקס הכיס של השועל

  1. Pingback: מה אפשר ללמוד ממלחמת הכטב"מים האזרית | מאת גל פרל פינקל – על הכוונת

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: תת אלוף אבי בלוט והמינהל התקין של הקיפודים... - ייצור ידע

  3. Pingback: עורמה ותחבולה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.