עופר בורין: איכה, פרק ג – קינת הבור והלחי השנייה

[בתמונה: את הקינה השלישית במגילת איכה כתב ירמיהו מתוך הבור אליו הושלך בעת שניבא על חורבן ירושלים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

[בתמונה: את הקינה השלישית במגילת איכה כתב ירמיהו מתוך הבור אליו הושלך בעת שניבא על חורבן ירושלים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

את הקינה השלישית במגילת איכה כתב ירמיהו מתוך הבור אליו הושלך בעת שניבא על חורבן ירושלים. הפעם, 66 פסוקים. אקרוסטיכון משוכלל שבו כל אות מקבלת שלשה פסוקים. מדוע השילוש הזה?

[לאוסף המאמרים על צום עשירי בטבת ומגילת איכה, לחצו כאן]

עודכן ב- 22 בדצמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

את הקינה השלישית במגילת איכה כתב ירמיהו מתוך הבור אליו הושלך בעת שניבא על חורבן ירושלים.

הפעם, 66 פסוקים. אקרוסטיכון משוכלל שבו כל אות מקבלת שלשה פסוקים. מדוע השילוש הזה?

האמת שאינני יודע. ייתכן שקירות הבור הדהדו בעצמן את השורה הראשונה של כל אות; וירמיהו קלט את ההדהוד (ששינה מעט את המקור) ורשם גם אותו. כך קיבלנו קינה משולבת של מחשבות הנביא וקירות כלאו.

ירמיהו, שניבא נבואות קשות מאוד על ירושלים, יושב כלוא בבור ובוכה על מר גורלו שלו ושל עמו, ומנסה לעורר את יהוה לעזרה.

בפרק כ' בספר ירמיהו הוא מושלך לבור המכונה "מהפוכת". באותו פרק מעיד ירמיהו על עצמו שהוא ממשיך לנבא את הנבואות הקשות בניגוד להגיון ולשכל, וזאת משום שהנבואה היא כמו "אש בוערת בעצמותי". יהוה השתלט עליו ומאלץ אותו להמשיך ולנבא בכל מצב:

ז פִּתִּיתַ֤נִי יְהוָה֙ וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי ׃ ח כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם ׃ ט וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל. 

[בתמונה: קינת הבור והלחי השנייה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Comfreak לאתר Pixabay]

[בתמונה: קינת הבור והלחי השנייה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Comfreak לאתר Pixabay]

בפרק שלנו ירמיהו מאשים את יהוה במצבו האישי הקשה. הוא אפילו מערער על התוחלת שבפניה ליהוה:

ז גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא, הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי.  ח גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי.  ט גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית, נְתִיבֹתַי עִוָּה.  {ס}

י דֹּב אֹרֵב הוּא לִי, אריה (אֲרִי) בְּמִסְתָּרִים.  יא דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי, שָׂמַנִי שֹׁמֵם.  יב דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי, כַּמַּטָּרָא לַחֵץ.  {ס}

יג הֵבִיא, בְּכִלְיֹתָי, בְּנֵי, אַשְׁפָּתוֹ.  יד הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל-עַמִּי, נְגִינָתָם כָּל-הַיּוֹם.  טו הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה.  {ס}

טז וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי, הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר.  יז וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי טוֹבָה.  יח וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי, וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהוָה.

אבל מיד נפשו מטלטלת אותו בחזרה להאמין שוב בתוחלת הפניה ליהוה:

יט זְכָר-עָנְיִי וּמְרוּדִי, לַעֲנָה וָרֹאשׁ.  כ זָכוֹר תִּזְכּוֹר, ותשיח (וְתָשׁוֹחַ) עָלַי נַפְשִׁי.  כא זֹאת אָשִׁיב אֶל-לִבִּי, עַל-כֵּן אוֹחִיל.  {ס}

כב חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ, כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.  כג חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ.  כד חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי, עַל-כֵּן אוֹחִיל לוֹ.  {ס}

כה טוֹב יְהוָה לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.  כו טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם, לִתְשׁוּעַת יְהוָה.  כז טוֹב לַגֶּבֶר, כִּי-יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו.  {ס}

 ואז, פחות או יותר באמצע הקינה, באות "י", מעלה ירמיהו את הרעיון של "הלחי השנייה". כשיהוה מכה את האדם, מוטב לו שיפנה את הלחי השנייה עד שתושלם חרפתו של האדם:

כח יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, כִּי נָטַל עָלָיו.  כט יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה.  ל יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.  {ס}

קשה שלא לחבר בין הפסוק הזה של ירמיהו לבין דבריו של ישו: "המכה אותך על הלחי הימנית הטה לו גם את האחרת" (מתי 5:39).

ההבדל הוא ברור:

  • ירמיהו מדבר על הפניית הלחי השנייה מול יהוה בעוד ישו דיבר על הפניית הלחי השנייה מול אדם.
  • ירמיהו מדבר על כניעת האדם ליהוה כחלק מהודאה בחטא, וישו מדבר על "אי אלימות" כנשק בחיים.

חבל, שלאורך ההיסטוריה העולמית, הנוצרים היו עסוקים בחיסול אויביהם ולא בהפניות לחי ואי-אלימות.

[בתמונה: הפניית הלחי השנייה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Kjerstin_Michaela לאתר Pixabay]

[בתמונה: הפניית הלחי השנייה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Kjerstin_Michaela לאתר Pixabay]

בכל אופן, הקינה המשולשת ממשיכה ובסופה מבקש ירמיהו מהאל נקמה:

 סא שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם יְהוָה, כָּל-מַחְשְׁבֹתָם עָלָי.  סב שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם, עָלַי כָּל-הַיּוֹם.  סג שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם.  {ס}

סד תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהוָה, כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.  סה תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת-לֵב, תַּאֲלָתְךָ לָהֶם.  סו תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה.  {פ}

אז נשאלת השאלה: את מי מבקש ירמיהו שיהוה ישמיד? את אלה ששמו אותו בבור וצחקו עליו וסירבו לקבל את נבואתו ולשנות את דרכם (אנשי יהודה) או את אויבי ישראל, הבבלים?

ייתכן וגם יהוה לא פענח את כתב החידה, ולכן נקט בגישת "גם וגם"...

[לאוסף המאמרים על צום עשירי בטבת ומגילת איכה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

One thought on “עופר בורין: איכה, פרק ג – קינת הבור והלחי השנייה

  1. Pingback: מגילת איכה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *