שרון זקס הוא מנהל מדיה חברתית בחברת אקסטרה אני בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית; ובוגר תואר שני בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה מהבינתחומי. עוסק בין היתר במחקר אישי של נושאים כגון נוודות דיגיטלית, הרגלי עבודה, היסטוריה, גיאו-פוליטיקה, קולנוע ועוד.
* * *
תקופת הבידוד האחרונה גרמה לי לחזור ולהרהר קצת על סרטים משמעותיים שראיתי בעבר, ביניהם הסרט "מטריקס" (matrixx) מ-1999, שהוא כנראה אחד התוצרים המקוריים והיצירתיים ביותר של הוליווד.
האחים (כיום אחיות) וואשובסקי לקחו אלמנטים של פילוסופיה, עיצוב פנים, עיצוב אופנה, סגנון דמויות, אפקטים מיוחדים, כתבו תסריט משובח, ויצקו את היסודות הללו לסרט מרשים במיוחד – ויזואלית, קולנועית ועלילתית.
.
המטריקס מעלה שאלות פילוסופיות מורכבות בנוגע לעולם שלנו; שאלות שבדרך כלל חולפות בתוך הראש שלנו אך אנחנו לא מודעים להן:
- האם העולם שאנחנו רואים הוא אמיתי, או שמדובר במציאות מדומה, סימולציה משוכללת שגורם אחר מנהל? השאלה מתכתבת עם האמרה המפורסמת של איינשטיין: "המציאות היא בסה"כ אשליה, אם כי אשליה עיקשת במיוחד".
- אם תהיה לנו אפשרות לצאת מהעולם הזה, ולהתעורר לתוך "העולם האמיתי" – עולם קודר יותר, כגון עולם פוסט-אפוקליפטי שנחרב במלחמת השמדה גרעינית, או עולם שנכבש ע"י ארגון דעאש, או עולם שבו גרמניה הנאצית ניצחה במלחמה – האם יש לנו חובה מוסרית לקבל את האמת ולהכריח את עצמנו להתעורר, או שיש לנו פטור מוסרי להמשיך לחיות בעולם החלומות הנוכחי?
- במידה ונתעורר לתוך העולם האמיתי – איך נדע שזה העולם האמיתי, ולא חלום בתוך חלום? כלומר, כיצד נבדיל בין עולם החלומות לעולם האמיתי, כפי שמורפיאוס שואל את ניאו, רגע לאחר שלקח את הגלולה האדומה?
- מדוע בני האדם חשובים יותר מתוכנות אינטליגנטיות? אם המין האנושי נכשל במשימתו להגן על הפלנטה, האם עלינו להעביר את הלפיד הלאה למכונות, שישמרו על הכוכב שלנו טוב יותר?
- האם התודעה יכולה להתקיים בלי הגוף, או הגוף בלי התודעה? ואם זה אפשרי, מה יקרה אם ננתק ביניהם?
באופן אישי, אני לקחתי מהמטריקס את התובנה הבאה: רובנו חיים חיים אפורים ומונוטוניים, ולא מיזים לנסות לממש את הפוטנציאל האמיתי שלנו. אנחנו מפחדים מעצמנו, מבועתים מהמפלצת שמסתתרת בתוכנו, חוששים מהצד האפל שלנו, ומהדברים שנהיה מסוגלים לעשות כשנתעורר ונהיה עדים לכוח הפנימי האדיר שלנו. למעשה, הדמות של ניאו היא שיקוף מדויק של רוב האנושות.
המטריקס כתכנת מחשב, מסמלת את השעבוד של בני האדם לדעות, לאמונות, ולתכנת ההפעלה שהוחדרה לתוכם מיום לידתם. היא גורמת לרוב האנשים לפעול בעולם הזה ללא כל מודעות עצמית. רובנו עברנו תכנות חברתי והסללה חברתית מגיל אפס, במטרה להטמיע בתכנת ההפעלה שלנו את החוקים הבלתי כתובים של החברה: אלו שאלות אסור לשאול, מה לחשוב, איך להתנהג, מה אפשרי ומה אסור לחשוב. הכללים הללו נצרבים בתודעה שלנו עם השנים, והופכים לחלק בלתי נפרד מהתכנה.
המטריקס היא כלי לשליטה חברתית, עולם חלומות וירטואלי שמטרתו לעצב את התודעה האישית והקולקטיבית שלנו...
זה העולם שאנחנו יוצרים לעצמנו כדי לסמא את פנינו מפני האמת – שאנחנו כלואים בגבולות שהגדרנו לעצמנו, ומפחדים לצאת מהם. כשמורפיאוס פוגש את ניאו לראשונה בסרט, הוא מציע לו בחירה בין הגלולה הכחולה לגלולה האדומה. אם ייקח את הגלולה הכחולה, ניאו ימשיך את חייו בתוך המטריקס כרגיל. אם יבחר באדומה, הוא יישאר בארץ הפלאות המסתורית, ומורפיאוס יראה לו עד כמה עמוקה היא מחילת הארנב – משל לחיפוש אחר האמת.
רובנו לא מודעים לזה, אבל הבחיר שמורפיאוס מציב לניאו בתחילת הסרט, היא אותה בחירה שכל אחד מאיתנו עומדים בפניה בכל בוקר:
- הגלולה הכחולה היא הסיפור השגרתי שאנחנו מספרים לעצמנו.
- הגלולה האדומה היא הסרת האשליה שיצרנו.
באיזו גלולה רוב האנשים בוחרים לדעתכם? באיזו גלולה אתם בוחרים בכל בוקר?
לבחור בגלולה הכחולה זה לבחור בבורות, זה קל וזה נוח. לבחור בגלולה האדומה לעומת זאת, זה לבחור בחיים של חוסר נוחות, חוסר וודאות ואף כאוס, כדרך רוחנית. זה לבחור לקרוא תיגר על הערכים והעקרונות שפיתחו עם השנים, מתוך הבנה שאנחנו לא יודעים הרבה על העולם, ולא באמת מכירים את עצמנו לעומק. זה לקרוא את שורות הקוד במערכת ההפעלה שתכנתו בשבילנו, לזהות את הבאגים, למצוא את ה-INIT FIVE שלנו, ולהתבונן היטב באוטומציה הנרחבת שמתחבאת לה בין שורות הקוד – זאת שמחליפה את החשיבה הביקורתית שלנו בחשיבה קבוצתית.
לבחור בגלולה האדומה זה אומר לשאול שאלות קשות באופן קבוע, ולהיות כנה עצמך באופן רדיקלי. זה אומר לשבור את החוקים, ללכלך את הידיים, ולאתגר את המציאות היומיומית ואת הנחות היסוד שלך. זה אומר להפסיק לשקר לאחרים ובעיקר לעצמך. זה אומר לבנות להטיל ספק בסיפור שכולנו מספרים לעצמנו בכל בוקר, ורגע לפני שאנחנו נרדמים. זה אומר להבין את החולשות והטעויות שלך, ואת המקור שלהן. וזה אומר לסלוח לעצמך ולהבין שאתה רק אנושי, ושכנראה תמשיך לפשל, לעצבן אחרים ולאכזב אותם מפעם לפעם.
הבחירה בגלולה האדומה וההתנתקות מהמטריקס היא במידה מסוימת שיקוף של האסכולה הפילוסופית הסטואית, שפותחה ביוון העתיקה ע"י זנון מקיטיון, אומצה ע"י סוקרטס, ושוכללה למצוינת ע"י הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס, בספרו Meditations. הסטואים התמקדו בחיזוק האופי הטוב והמידות הטובות של האדם, ובניצול מיטבי ומרבי של הזמן שלנו על הכוכב הזה.
[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]
מאחר וקשה לנו לצאת מהמטריקס בכוחות עצמנו, רובנו משתוקקים לדמות סטואית כלשהי, דמות אבהית, חזקה ודומיננטית, עתירת חכמה וניסיון, שתציע לנו את הגלולה האדומה, ותאפשר לנו לצאת מהמטריקס. מישהו שידריך אותנו, ויראה לנו את אותה דלת דרכה נצטרך לעבור. מישהו שיעזור לנו לשחרר את המיינד – פחד, ספק, וחוסר אמונה. מורפיאוס, המדריך הרוחני והמנטור של ניאו, ממשיך את דרכם של הסטואיים, בעולם הפוסט מודרני והפוסט אפוקליפטי של הסרט. הסוכן סמית' לעומת זאת, הוא האנטיתזה שלו – וירוס מלאכותי שמבקש להתפשט ללא גבולות, ללא מוסר, בשאיפה לכוח המוחלט.
רוב האנשים בעולם בוחרים יום יום בגלולה הכחולה כשהם קמים בבוקר. הם ממשיכים לספר לעצמם את אותו הסיפור השגרתי, זה שמלא בסילופים, עיוותים, עובדות אלטרנטיביות, פחד, אשליות, וחוסר אמונה. זה נותן להם אשליה של כוח ושליטה, וזה מחזק את האגו שלהם. הגלולה הכחולה היא סם החיים שמאפשר למטריקס להמשיך להתקיים. וכל עוד המטריקס קיימת – המין האנושי לעולם לא יהיה חופשי.
למי שרוצה להרחיב את היריעה בנושא, אני ממליץ לכם לקרוא את הספר "מטריקס ופילוסופיה" של וויליאם ארווין, שמסביר בהרחבה את המקורות הפילוסופיים של המטריקס, ולצפות ביצירות מופת הבאות: מועדון קרב (1999), כנס העתידנים (2013), אדמונד (2008), בדרך למטה (1993), חברות הרסנית (1990) ומיסטר רובוט (2015-2019). בכל אחד מהסרטים הללו ניצב אדם שהחליט לבחור בדרך הקשה. החיפוש אחריה מוביל אותו לתוצאות מורכבות, בלתי צפויות, ואף הרסניות, שמרעידות את יסודות הנפש שלו. הוא יוצא לחקור את הצד האפל שלו – מסע מאתגר אך חובה לכל מי שרוצה להכיר את עצמו לעומק.
