אבי הראל: יוסף או צפנת פענח

[בתמונה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים; סַפְּרוּ נָא לִי. — ספר בראשית, פרק מ', פסוק ח' יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס משנת 1816 לערך. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים; סַפְּרוּ נָא לִי. — ספר בראשית, פרק מ', פסוק ח' יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס משנת 1816 לערך. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין. התמונה היא נחלת הכלל]

סיפור עלייתו לגדולה של יוסף, שזור בפרטים ומנהגים שהיו ידועים למספר המקראי. ברם, פירוש השם שפרעה מעניק ליוסף, צפנת פענח, אינו ברור כל צורכו גם כיום, ובין אם המדובר בשם מצרי או בתעתיק עברי, שם זה סובל מנעד רחב של פרשנויות שונות ומנוגדות.

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

עודכן ב- 11 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת מקץ בספר בראשית, חלה תפנית חדה בחייו של יוסף. בסוף הפרשה הקודמת הוא מושלך לכלא בעקבות האירוע עם אשת פוטיפר. בכלא הוא אומנם פותר את חלומותיהם של שניים משרי פרעה אולם מעמדו עדיין נמצא בשפל המדרגה.

אולם דווקא משפל חסר תקדים זה עולה יוסף לגדולה, לאחר שחרטומי מצרים אינם מצליחים לפתור את חלומותיו של פרעה בתחילת פרשתנו. או אז הם נזכרים ביוסף פותר החלומות והוא מובא לפני כסאו של שליט הממלכה המצרית. יוסף פותר את חלומותיו של פרעה, ואף נותן לו עצה הלכה למעשה מה לעשות עם הפתרון שהגה מפיו.

 חרטומי מצרים[1] הם הקוסמים של הממלכה, ובתרגום שמם המלא הכוונה לעומדים בראש הקוראים בספר הפולחן. בכתובות אשוריות נזכרים בין נושאי המשרות השונים גם חרטומי מצרים, והם מופיעים גם בספר דניאל כפותרי חלומות כדלקמן:" וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נבוכדנצר חָלַם נבוכדנצר חֲלֹמוֹת, וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ ליבו פעם, הוא התרגש וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו נדדה ממנו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים עוד סוג של מכשפים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"[2].

נחזור ליוסף. בדרך לתהילה הוא מגלח את שערו:" וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה"[3]. הפרט האמור אינו שולי היות והמצרים היו שונים מיתר עמי המזרח הקדמון בטיפול שערות גופם. בני המעמד הבינוני ומעלה, נהגו לקצץ את שערם שאפשרה חבישת פאה נוכרית. רוב המצרים גלחו גם את זקנם, כאמור בניגוד לנהוג באותה תקופה. לכן כאשר המספר המקראי מציין כי יוסף התגלח הדבר מראה כי הוא הכיר את המנהגים המצריים על בוריים. לאחר פתרון חלום פרעה, יוסף כאמור יועץ לו כיצד להיערך לעתיד. פרעה מתפעל מדבריו של יוסף ואומר כי:" אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ"[4]. חכם ונבון הוא האיש המסוגל למלא את התפקיד החשוב של צבירת תבואות לשנים של רעב עתידי כעצת יוסף. על פי תעודות מצריות, "החכם המצרי אמנ-אמ-אפת, מתואר כממונה על הארץ...מפקח על היבול קובע את מידת התבואה ואת מס התבואה למלך, ממלא אסמים"[5], כעצתו  של יוסף וכתפקידו העתידי.

[בתמונה: יוסף במצרים, ציור מאת ג'יימס טיסו. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יוסף במצרים, ציור מאת ג'יימס טיסו. התמונה היא נחלת הכלל]

אופיו הריכוזי של השלטון המצרי, שהחל בשנת 3000 לפני הספירה, עת אוחדו כלל המחוזות לממלכה אחת, חייב את השליט להקים מערכת גדולה של ממגורות בר, תפקיד אותו מילא יוסף.

כחלק מהמינוי של יוסף לתפקידו הרם, פרעה מסיר את טבעתו מעל ידו ונותן אותה ליוסף יחד עם בגדים מיוחדים. הענקת הטבעת כמו גם בגדי שש ורביד זהב, כחלק מטקס מינוי משנה למלך, לא נמצאה בתעודות מצריות, אך ממקורות אשוריים אנו יודעים על כך בהקשר למינויים של נסיכים במצרים. טקסי מינוי שכאלה ידועים לנו גם מהתקופה הפרסית, כמו שאנו מוצאים במקור הבא:" אֲזַי צִוָּה בֵּלְשַׁאצַּר וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָּנִיֵּאל אַרְגָּמָן וְרָבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִיזוּ עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹלֵט שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת"[6]. גם בסיפור מגילת אסתר אנו מוצאים כי מרדכי קיבל טבעת מהמלך אחשוורוש, והולבש בבגדי בוץ(=שש) כסימן לקבלת מינוי מלכותי :" וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן, וַיִּתְּנָהּ, לְמָרְדֳּכָי; וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת-מָרְדֳּכַי, עַל-בֵּית הָמָן ; וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן"[7].

הדבר שאינו מובן בטקס המינוי של יוסף, הוא השם החדש שהוא מקבל מפרעה:" וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה"[8]. השם צפנת פענח[9] הינו חידה ללא פתרון מניח את הדעת. המסורת העברית העתיקה אומרת כי בשם זה משוקע הפועל צ.פ.ן, ומשמעות השם האמור הוא מגלה צפונות, שם שראוי ליוסף שתפר את חלומות השרים ואת חלום פרעה. כך מפרש זאת יוסף בן  מתתיהו[10] ופרשנים נוספים בני דורו. ברם, תרגום השבעים[11], רואה בשם זה שם מצרי טהור, שפירוש – מכלכל או יוצר.

נביל[12] הציע לפרש את השם צפנת פענח על פי התואר המצרי – תס(ת) – נת – פ(ר) – ענח', שמשמעותו ראש בית החיים, והוא התואר שניתן לאדם שהלך בראש תהלוכת החרטומים בחגיגות היובל לפרעה אסרכן, בשנת אלף לפני הספירה לערך. אולם הכתיב המקראי הינו צפנת ולא תסנת, לכן קשה לקבל את הסברו של נביל, למרות שהוא הולם את נסיבות מתן השם.

שני הסברים  מקוריים לשם צפנת פענח, מביא אברהם סבע[13], מחבר ספר צרור המור[14]. לפי הפירוש הראשון של סבע על אתר,  לשם צפנת פענח - שם קוד ליוסף כשותף סוד. הסוד שעל יוסף היה לנצור  היה העובדה שהוא אדם חכם ומשכיל יותר מפרעה. כל זמן שסוד זה נשמר יוסף יוכל  לשמור על משרתו כמשנה למלך. לפי הסברו השני של סבע, השם צפנת פענח מסתיר את זהותו האמיתית של יוסף מפניהם של עם הארץ. כאשר פשוטי העם רואים לבוש מלכות, ומרכבה מלכותית, הם נוטים לחשוב כי המדובר בפרעה. לשון אחר – הלבוש המרכבה והשם החדש שנתן פרעה ליוסף הינם כלי עזר שיוסף יוכל למשול ולהוציא את תוכניותיו מהכוח אל הפועל, במסווה שהם באו מפיו של פרעה.

[בתמונה: יוסף נתן פקודות למשרתיו למלא את שקיהם בחיטה: תנ"ך מואר מאת רפאל דה מרקטלי, גנט , סוף המאה ה -15. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יוסף נתן פקודות למשרתיו למלא את שקיהם בחיטה: תנ"ך מואר מאת רפאל דה מרקטלי, גנט , סוף המאה ה -15. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

סיפור עלייתו לגדולה של יוסף, שזור בפרטים ומנהגים שהיו ידועים למספר המקראי. הגילוח של יוסף לפני שהוא עומד מול פרעה, נראית כפרט שולי, או כפרט מובן מאליו, אולם היא ייחודית למנהג המצרי שהיה שונה בקרב עמי המזרח הקדמון. גם הענקת הבגדים והשם ליוסף, מייצגים את הנהוג במצרים. ברם, פירוש השם שפרעה מעניק ליוסף, צפנת פענח, אינו ברור כל צורכו גם כיום, ובין אם המדובר בשם מצרי או בתעתיק עברי, שם זה סובל מנעד רחב של פרשנויות שונות ומנוגדות.

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] עולם התנ"ך, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 221 – 224.

[2] דניאל, פרק ב', פסוקים: א' – ב'.

[3] בראשית, פרק מ"א, פסוק י"ד.

[4] שם, פסוק ל"ט.

[5] ראה הערה 1, עמוד 224.

[6] דניאל, פרק ה', פסוק כ"ט(תרגום חופשי מארמית).

[7] אסתר, פרק ח', פסוקים: ב', ט"ו בהתאמה.

[8] בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה.

[9] להיבטים נוספים על השם צפנת פענח ראה – אבי הראל, צפנת פענח והעברית המודרנית, ייצור ידע, דצמבר 2017.

[10] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות, פרק ב', ו'. על השם צפנת פענח ראה – אנציקלופדיה מקראית, חלק ו', עמודים: 759 – 760. הדיון מבוסס על ערך זה אלא אם כן יצוין אחרת.

[11] תרגום השבעים הוא השם שניתן לתרגום המקרא ליוונית במאה השלישית והשנייה לפני הספירה. בתחילה תורגמו חמשה חומשי תורה וכעבור 350 שנה תורגמו ספרים מקראיים אחרים על ידי מלומדים נוצרים.

[12] E. Naville, PSBS, 25, 1903' pp. 157 - 161

[13] רבי אברהם בן יעקב סבע היה רב, מקובל, והוגה דעות יהודי בדור גירוש ספרד.

[14] צרור המור, הינו ביאור על התורה על דרך הדרוש והקבלה, נדפס לראשונה בוונציה בשנת 1523

One thought on “אבי הראל: יוסף או צפנת פענח

  1. Pingback: פרשת מקץ באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *