[בתמונה: חסד מהו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bernhard_Staerck לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

עודכן ב- 26 מאי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים העוסק במושג ה'חסד'. למאמר האחר, לחצו כאן:

• עופר בורין: תהילים קיח – חסד בהתחסדות.

*  *  *

מגילת רות נקראת על פי המסורת בחג השבועות מזה כ- 1,300 שנה. המנהג נקבע בבבל במאה ה- 8 לספירה, ויש לו מספר סיבות, וביניהן – חג השבועות הוא חג הקציר, והמגילה מתרחשת בזמן של קציר חיטים.

לאחר מכן בזמן חז"ל, קיבל החג משמעות של חג מתן תורה, שהוא סוג של גיור המוני של בני ישראל, שמעם עבדים ללא זהות, הפכו לעמו של האל המקראי. כך גם במגילת רות עיקר הסיפור נסוב על גיורה של רות והגעתה לעם ישראל[1]. החוט השזור על מגילת רות קשור למידת החסד, חסדה של נעמי כלפי רות כלתה, ושל בועז כלפי שתיהן. בדברינו הבאים נדון במידת החסד על פי פרשנותו של הרמב"ם במורה נבוכים.

הפילוסוף היהודי גרמני, הרמן כהן[2] (ראו תמונה משמאל) נמנה עם אלה הטוענים כי ארבעת הפרקים האחרונים של מורה נבוכים (מו"נ), מהווים סיכום של משנתו הדתית/תיאולוגית של הרמב"ם[3].

[תמונתו של הרמן כהן משמאל היא נחלת הכלל]

לפי דעתו של כהן, בעיקר בשני הפרקים האחרונים של מו"נ, פרק נ"ג ופרק נ"ד בחלקו השלישי, הם ניסיון של הרמב"ם לפרש את ההשגה השכלית של האל כאב טיפוס למוסר האנושי. לדעתו המוסר האלוהי הוא האלמנט שיכול להיות מושג בידי האדם. הוא מדגיש כי עיקרה של השגה זו היא השגת תארי הפעולה של האל כפי שהם באים לידי ביטוי בפרק נ"ד בסוף מו"נ. התארים הנזכרים שם הם חסד צדקה ומשפט, ולפי ההשוואה לפרק נ"ד בחלק א' של מו"נ, הסיק כהן כי תארי הפעולה הללו כוללים היגדים מוסריים רגילים.

יוליוס גוטמן[4], חשב כי שני הפרקים האחרונים של מו"נ מהווים סטייה מעמדתו הפילוסופית של הרמב"ם, אבל גם הוא בדעה כי תארי הפעולה הכתובים בסוף מו"נ, הופכים את הכרת האל להכרת מוסריותו. בניגוד לכהן אין הוא רואה בכך את עיקר כובד משקלה של משנתו הפילוסופית של הרמב"ם, אלא כאמור סטייה ממשנתו הרגילה של הרמב"ם[5].

לעומתם חשב שלמה פינס [6] בהקדמתו לתרגום האנגלי של מו"נ[7], כי פירושיהם של כהן וגוטמן מוטעים לחלוטין.

כדי להבין עומק המחלוקת, ראוי להקדים ולדון בפרק נ"ד מהחלק הראשון של מו"נ, להלן עיקריו דבריו:

"אמנם הספיק לו זיכרון אלו שלוש עשרה מדות ואע"פ שכבר השיג כל טובו רצה לומר פעולותיו, כי אלה הפעולות הבאות ממנו יתעלה בחוק המצאת בני אדם והנהגתם וזאת הייתה אחרית כוונת שאלתו, כי סוף המאמר ואדעך למען אמצע חן בעינייך וראה כי עמך הגוי הזה, כלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם...

[בתמונה משמאל: כריכת הספר 'מורה נבוכים לרמב"ם, בפירוש קאפח, שראה אור בהוצאת סיני. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כי כשהושגה דקות הנהגתו בהוויית עובר בעלי חיים והמציא כוחות בו ובמי שיגדלהו אחר לידתו שימנעהו מן המוות ומן האבדון וישמרהו מכל היזק ויועילוהו בשימושיו ההכרחיים וכיוצא בפעולה הזאת ממנו לא תבוא אלא אחר הפעלות והמיית רחמים והוא עניין הרחמנות, נאמר עליו יתעלה רחום...

לא שהוא יתעלה יפעל ויהמו רחמיו, אלא כפועל ההוא אשר יבוא מן האב על הבן אשר הוא נמשך לחמלה ורחמנות והפעלות גמורה יבוא ממנו בחוק חסידיו לא להפעלות וללא שינוי. וכמו שאנחנו כשנתן שבר למי שאין לו חוק עלינו יקרא זה בלשון חנינה...

והוא יתעלה ימציא וינהיג מי שאין לו חוק עליו להמציאו והנהיגו, לזה יקרא חנון, וכן נמצא בפעולותיו הבאות בבני אדם מכות גדולות ירדו בקצת האישים להמיתם או עניין כולל ממית משפחות או אקלימים...ונקרא לפי אלו הפעולות קנא ונוקם ובעל חמה ונוטר... וצריך למנהיג המדינה כשיהיה נביא שידמה באלו התארים ויבואו מאיתו אלו הפעולות כשיעור וכפי דין"[8].

בתחילת פרק זה מבקש משה לדעת שני דברים מהותיים, ידיעת מהותו של האל ודרכי פעולתו בעולם. לגבי הבקשה השנייה משה נענה בחיוב, והוא זכה להכיר את תוארי הפעולה האלוהיים בעולם השפל. ברם, לגבי בקשתו הראשונה, נענה משה בשלילה, אולם ניתן לו מקום עיון שבאמצעותו יוכל להגיע להשגה מיטבית של עצמות האל, אם כי לעולם לא יגיע להבנת עצמות האל באופן מוחלט. בקשה זו, באה להראות כי לידיעה האנושית יש גבולות ברורים שלא ניתן לעוברם. אבל עצם השאיפה להשיג את האל באמצעות השכל עד כמה שניתן, היא החובה העליונה שעל האדם לעסוק בה תדיר.

אנו רשאים אם כן, לתאר את פעולות האל על ידי תארי הפעולה, אבל להיזהר שלא לייחס אותם למהותו הפנימית או כתכונותיו. נמצא שהדיון אודות תארי האל נפתח בשלילה מוחלטת ונמשך בהיבט חיובי, המתיר להשתמש, באופן מושכל וזהיר בתארי הפעולה כלפי האל. השגה זו של האל שייכת כמובן לעיון השכלי, ורק באמצעות השכל ניתן לתאר את האל על פי פעולותיו, היות שבעיקרון אין האדם יכול להשיג את מהותו של האל.

ככלל, המתודולוגיה המוצעת בנושא התארים של האל, מושרשת בהכרה כי האל הינו נעלם מהשגת השכל האנושי. למרות היות השכל האנושי חלקי ומוגבל בהשגתו, הרי חובה על האדם להתקדם באמצעותו להכרת האל עד כמה שניתן. לפיכך הדרך היחידה להגיע להכרת האל עד כמה שניתן היא לייחס לו תארים שליליים. כול תואר שיש בו מן השלמות האנושית יש לייחס לאל כהיגד שלילי או כתואר פעולה. אשר על כן, תארי הפעולה שמביא הרמב"ם בפרק נ"ד חלק א', הרי אין משמעותם כפשוטם, אלא הם מתייחסים לאל בשיתוף האל בלבד, כלומר – אין זה מהותו הפנימית, שאותה לא ניתן לדעת, אלא ליחסם  לפעולותיו שלהם ניתן לתת פרשנות אנושית של האל כאל רחום וחנון.

נחזור לפרק נ"ג בחלק השלישי של מו"נ. בפרק זה מבאר הרמב"ם את התארים חסד משפט וצדקה. מהו חסד לפי פרק זה?, נעיין בהגדרת החסד לפי שיטת הרמב"ם: "חסד הוא בהטבה למי שאין לו חוק עליך כלל. ומפני זה כל טובה שתגיעך מאתו יתברך תקרא חסד...ובעבור זה המציאות כולו רצה לומר המצאת השם יתברך אותו הוא חסד".

[בתמונה: פירוש המושג - 'חסד'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

הגדרה זו של החסד תואמת את מה שאמר הרמב"ם על תואר הפעולה חנון בפרק נ"ד מהחלק הראשון של מו"נ, כדלקמן:" והוא יתברך ימציא וינהיג מי שאין לו חוק עליו להמציאו ולהנהיגו לזה יקרא חנון".

ראוי לשים לב שהרמב"ם מוסיף כאן כי המדובר בהמצאה ולא בהנהגה טהורה, אולם מה שחשוב לעניינינו, הינה ההדגשה כי כל טוב שמגיע מהאל הוא חסד, עובדה הסותרת את תורת הגמול ההמונית, שכל מעשה מוסרי ראוי לשכר. אם הרמב"ם היה מאמין בגישה שכזאת, הרי לא הייתה הטובה המגיעה לצדיקים בבחינת חסד במובן של טובה למי שאין לו חוק עליך כלל.  צדקה היא תואר פעולה המציין יושר, והכוונה למעשים שנעשים לא מתוך תביעת הזולת, אלא מכוח השלמות השכלית הדרושה לאדם להגיע לאידיאל האנושי שהוא השגה שכלית של האל.

אשר על כן, נוכל לקבוע כי חסד משפט וצדקה הם תוארי פעולה שכל אחד מהם מייצג פן אחר של הפעולות האלוהיות.

חסד – מייצג את בריאת העולם על ידי האל, על שלל מרכיביו ויצוריו.

צדקה  -  מציינת את הנהגת האל בעולם על פי חוקי הטבע, חוקים האמורים לתת מענה הולם לחיים על פני כדור הארץ.

משפט – מייצג את הטוב והרע המתרגש על האדם בעולם כתוצאה מאירועים טבעיים עם בחירת האדם כיצד לנהוג באותם מקרים.

אבל הרמב"ם ממשיך בדבריו בפרק נ"ד בחלק השלישי של מו"נ, ואומר את הדברים הבאים:" ואמר בחסד במשפט וצדקה חפצתי נאום ה', רצה לומר כי כוונתי שיצא מכם חסד משפט וצדקה בארץ כמו שבארנו בי"ג מידות, כי הכוונה להידמות בהם ושנלך על דרכם, אם כן הכוונה אשר זכרה בזה הפסוק הוא באורו ששלמות האדם אשר בו יתהלל באמת הוא להגיע אל השגת ה' כפי היכולת ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם איך היא, וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוון בם תמיד לעשות חסד משפט וצדקה להידמות בפעולות השם".

בדברים אלה אומר הרמב"ם כי אין הכוונה בתארים אלה -  חסד משפט וצדקה רק על פי מובנם הפשוט, אלא המדובר בתארי פעולה אלוהיים, ולכן עלינו להבין ולנהוג בתארי פעולה אלה על פי השגתנו השכלית, ולאו דווקא המוסרית.

דבר זה בא לענות על שאלה הבאה – אם השלמות האמיתית והאחרונה של האדם היא עבודה עיונית של השגת האל, מה תפקידו של אדם שכזה בעולם?

על כך משיב הרמב"ם, כי בדומה למה שאמר בפירושו על י"ג מידות של האל, השגת התארים של חסד משפט וצדקה מתייחסים למנהיג המדינה שהוא גם נביא. למרות הפרדוקס שקיים כאן לכאורה, היות והשתתת החיים המדיניים התקינים אינם אלא שלב בהשגת השלמות העיונית האחרונה, הרי בא הרמב"ם ואומר שלאחר השלימות העיונית העליונה קיים שלב ומימד נוסף שבא לידי ביטוי בפעילות מדינית של אותו מנהיג נבואי. הנהגה של מנהיג שהוא גם נביא בדרך של חסד משפט וצדקה היא נעלה יותר לפי הרמב"ם מפעולת הנביא שאינו מנהיג פוליטי, היות ומנהיג שהוא גם נביא מבין את תארי הפעולה האלוהיים של חסד משפט וצדקה כראוי, ופועל בתקופת שלטונו על פי אמות המידה של השגתו זו.

[בתמונה: פירוש המושג - 'חסד'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stux לאתר Pixabay]

אחרית דבר

מגילת רות שזורה במעשי חסד של נעמי ובועז. על פי הפשט היינו מפרשים את המושג חסד כפי שהוא בא לידי ביטוי במגילת רות. ברם, הרמב"ם בסוף ספרו הפילוסופי, מתייחס למושג חסד, והדבר עורר מחלוקת פרשנית עזה מדוע בחר הרמב"ם לסיים את ספרו דווקא כך.

בסופו של הדיון עולה כי הרמב"ם רואה בחסד משפט וצדקה תארי פעולה אלוהיים, שיש להבינם תוך עיון פילוסופי עמוק. המשמעות של חסד פילוסופי אינה משמעותו של חסד על פי דרך הפשט, והדוגמה שמביא הרמב"ם לחסד פילוסופי היא בריאת העולם על ידי האל.

בנוסף אומר הרמב"ם שמנהיג שהוא גם נביא יכול להנהיג את ציבור אנשיו באופן דומה לזה של האל, היות והוא השיג את תארי הפעולה האלוהיים על בוריים  אבל הוא אינו שומר את השגתו זו לעצמו, אלא מנהיג את העם בדרך האלוהית כאן בארץ. עוד עולה מדבריו של הרמב"ם כי בתפיסת תארי הפעולה האלוהיים יש יותר מרובד הבנה אחד:

• אפשר לפרש את תארי הפעולה באופן נאיבי, דעת אנשי התורה, על פי פשט הכתובים, כולל אלא הכתובים כאמור במגילת רות.
• אפשר להבין את התארים הללו באופן פילוסופי, המראים את הסדר הטבעי של הבריאה, כהוכחה למציאות האל ולהשגת אמיתתו.

ואפשר – וזו הבנתו של הרמב"ם על פי דעתי – להבין מחדש את תארי הפעולה בהיבט הפילוסופי מחד וגם על פי ההתגלות של מעמד הר סיני. כלומר פילוסופית אנו מחויבים להגדיר את האל כמניע בלתי מונע, שלא יוצא מהכוח אל הפועל, וגם כגורם הקשור לבריאת העולם. הכרת פעולותיו של האל וההידמות בדרכיו, של חסד משפט וצדקה, יכולה להיות רק בשילוב שכזה,(שיש בו מתח וסתירה לכאורה), ויכולה לבוא רק בסוף הלימוד של ספר מורה הנבוכים.

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות

[1] להרחבה בנושא ראה – אבי הראל, מתי התגיירה רות המואבייה, ייצור ידע, יוני 2016.

[2] הרמן כהן, פילוסוף יהודי-גרמני, 1842 – 1918.

[3] אליעזר גולדמן, מחקרים ועיונים, מאגנס, ירושלים, תשנ"ז, עמוד 76.(להלן – גולדמן, מחקרים).

[4] יצחק יוליוס גוטמן, הוגה דעות יהודי-גרמני, חוקר ומרצה בתחום הפילוסופיה היהודית. מראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים. 1880 – 1950.

[5] יוליוס גוטמן, דת ומדע, מאגנס, תשט"ו, עמוד 96.

[6] שלמה פּינֶס , חוקר פילוסופיה יהודית וכללית, חתן פרס ישראל למדעי הרוח לשנת תשכ"ח. 1908 – 1990.

[7] התרגום לאנגלית של שלמה פינס למו"נ יצא לאור בשנת 1963 באוניברסיטת שיקגו. ראה עמוד CXXII.

[8] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א', פרק נ"ד.