אבי ברוכמן: 'אסכולת שיקגו': חיבור האקדמיה לפרקטיקה המשטרתית

 

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי MichaelGaida לאתר Pixabay]

דף זה עודכן לאחרונה ב- 20 בנובמבר 2018

ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

אנו חיים היום בעידן שבו הקשר שבין האקדמיה והפרקטיקה המשטרתית חזק מאי פעם. חוקרים אקדמיים מעורבים במהפכת השיטור המדעי, ומשטרות מערביות מתאימות עצמן לקונספט של "משטרה חכמה בעיר חכמה".

ניצני ההשפעה האקדמית על עבודת המשטרה צמחו במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, במה שמכונה 'אסכולת שיקאגו', שלה ולהשלכותיה, מוקדש המאמר הזה.

עיקר המהפכה המדעית היא הקביעה, שהתמקדות משטרתית במקום ולא בעבריין זולה יותר ואפקטיבית הרבה יותר!

[לדילמה שבין יעדי אדם ליעדי מקום, לחצו כאן]

אסכולת שיקגו מהי?

אסכולת שיקגו (Chicago school) היא תיאוריה חברתית-אקולוגית, המסבירה את המקור לעבריינות ופשיעה על פי פיזור אקולוגי בסביבה נתונה (ברוכמן (2016); והיא החיבור המשמעותי הראשון בין מחקר אקדמי ופרקטיקה משטרתית. תיאוריה זו שמה את הבסיס למה שמכונה, 'קרימינולוגיה סביבתית'. משמע: טיפול בסביבת החיים ככלי למניעת פשיעה.

אסכולה זו קיבלה את שמה מהניסיון המהותי הראשון לחקור את הסביבה האורבנית על ידי שילוב של תאוריה ואתנוגרפיה בעיר שיקגו, בבית הספר לסוציולוגיה (The Chicago school of human Ecology)במהלך שנות העשרים ושנות השלושים של המאה ה-20. החוקרים המזוהים ביותר עם תיאוריה זו הם הסוציולוגים האורבניים, רוברט פארק (Robert E. Park ; 1864-1944) וארנסט בורגס (Ernest Burgess; 1886-1966) (ברוכמן (2016) (ויקיפדיה: אסכולת שיקאגו).

מודל מוכר של בורגס מ- 1925 הוא 'הדגם המעגלי', שפותח על פי המבנה של העיר שיקגו באותה עת. לפי דגם זה, מבנה העיר הוא בן חמש טבעות, וכל טבעת היא אזור תפקודי-ייחודי, המאופיין בהרכב אוכלוסייה מסוים. לטענתו, יש קשר בין המרחק ממרכז העיר למקום המגורים, לבין רווחת התושבים: ככל שמתרחקים מהמרכז, המצב החברתי כלכלי של האוכלוסייה עולה ותנאי הדיור משתפרים (גל ופריאל, 2011).

[תמונתו של רוברט פארק מימין היא נחלת הכלל; מקור תמונתו של ארנסט בורגס הוא האתר Alchetron. למקור לחצו כאן]

המייחד את אסכולת שיקגו הוא טענת החוקרים, שיש לבנות תיאוריות על בסיס נתונים אמפיריים. הסברים סוציו-חברתיים חייבים להתבסס על מחקרים אובייקטיביים, לאסוף נתונים על קשרים חברתיים, תפקוד חברתי, ועוד. נתונים אלו הם הבסיס להסבר הסוציולוגי (ברוכמן (2016).

האזור הגאוגרפי כיחידה חברתית

חוקר חשוב אחר, לואיס וירת', טען ב- 1938, כי הגאוגרפיה האורבנית משפיעה על אורח חייהם של אנשים, אישיותם ועמדותיהם (ויקיפדיה: אסכולת שיקאגו).

היבטים חברתיים ותרבותיים-עירוניים, כגון הפרדה מרחבית, מגעים חברתיים משניים והטרוגניות חברתית, המשתקפים בעמדות, במבנים אישיותיים ובדרך חיים.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרם של גיאורג זמל, רוברט פארק ולואיס וירת, אורבניזם, שראה אור בעברית, בשנת 2004, בהוצאת רסלינג. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

החוקרים טענו כי יש אזורים גאוגרפים מסוימים המאופיינים בפתולוגיה חברתית (Social Pathology), שסימניה הם חוסר יציבות חברתית, העדר בעלות על רכוש, העדר הרגלי עבודה, זלזול ברכוש ציבורי ופרטי והעדר יציבות משפחתית. אזורים אלו מאופיינים ברמת פשיעה גבוהה יחסית ובמאפייני פשיעה המיוחדים לאזור (גימשי, 2012) (ברוכמן (2016).

לתפיסתם של חוקרי אסכולת שיקגו, אי הסדר החברתי, הוא הגורם לעלייה במעשים הפליליים ומביא להתנהגות סוטה. "הרשת הנורמטיבית" המסורתית - שקשרה בין חברי הקבוצה - נקרעת. אנשים אינם יודעים איך וכיצד יש לנהוג. יש חוסר פיקוח (ברוכמן (2016).

פשיעה ועבריינות היא תכונה של מקום

החוקרים שאו ומקיי מיישמים את אסכולת שיקגו בתחום עבריינות נוער. החוקרים בדקו את התיקים הפליליים שנפתחו לבני נוער ומיפו אותם על גבי מפת העיר. הם כינו את התאוריה שלהם בשם תיאורית המעגלים הקונצנטריים: מתברר, שהאזורים בעלי השיעור הגבוה ביותר של עבריינות נוער הם אזורי המסחר והתעשייה שבמרכז העיר, שיעורי עבריינות גבוהים בשכונות מהגרים ובשכונות מוזנחות שהתגוררו בהן בעיקר תושבים ממעמד סוציו אקונומי נמוך (ברוכמן (2016).

הממצא הדרמטי ביותר של החוקרים היה שבמספר אזורים לא השתנה שיעור הפשיעה במשך עשרות שנים, למרות תחלופה שהייתה של האוכלוסייה. מכאן, שפשיעה ועבריינות היא תכונה של המקום, האזור, ולא רק של המתגוררים בו (ברוכמן (2016).

פשיעה ועבריינות היא תכונה של מקום

תיאוריה קרימינולוגית נוספת שקשורה ל "קרימינולוגיה הסביבתית", הנה "תיאורית הפעילות השגרתית" ( Routine Activity Theory) של החוקרים כהן ופלסון (1972). הם טענו כי עבירה פלילית תתרחש, כאשר יתקיימו שלושה תנאים הכרחיים (ראו תרשים למטה):

  • מוטיבציה לבצע עבירה אצל העבריין;
  • מטרה אטרקטיבית מתאימה לעבריין;
  • ומקום שמאפשר, שחסר חסר בפעילות של גורמי פיקוח פורמליים ובלתי פורמליים, אשר מאפשרים את התרחשותה של העבירה.

העדר כל אחד משלושת היסודות הללו, מספיק כדי למנוע פשע, וניתן למנוע אותו על ידי 'גורם מניעה' (Guardianship): אדם או חפץ, שמגלה יעילות בהרתעת העבריין מלבצע את זממו.

[להרחבה על 'תיאורית הפעילות השגרתית', לחצו כאן]

החיבור לפרקטיקה המשטרתית

אם הגאוגרפיה האורבנית משפיעה על אורח חייהם של אנשים, אישיותם ועמדותיהם; אזי עיצוב מחודש של הערים ישפיע ישירות על הפשיעה! זהו הבסיס לתיאוריות רבות שצמחו בעשורים האחרונים של המאה העשרים, ושניסו להתמודד עם הפשיעה בדרך זו:

'תיאורית החלונות השבורים'

בשנת 1982 התפרסם המאמר המפורסם של וילסון וקלינג " The Broken Windows" "החלונות השבורים", שטוענת שמאפיינים פיזיים וחברתיים הם הגורמים לעבריינות. שכונה - המאופיינת בהזנחה פיזית ובהזנחה חברתית, ללא מנהיגות מקומית, עם דיירים אדישים - היא כר נוח לעבריינות.

אנו יכולים לזהות בברור את ההשפעה של אסכולת שיקגו, שבה דנו בתחילת המאמר. מאמר זה מהווה ציון דרך משמעותי לארגוני מערכת אכיפת החוק  - בעיקר בארצות הברית - וגישתו מיושמת על ידי הרשויות המקומיות והמשטרות. דוגמה בולטת לכך היא העיר ניו יורק, בתקופת ראש העיר גוליאני והמפכ"ל ברטון. לתפיסה זו של "החלונות השבורים" יש מקום מרכזי ביישום תכנית לשיקום שכונות.

[להרחבה על 'תיאורית החלונות השבורים'', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי paulsbarlow7 לאתר Pixabay]

השיטור הקהילתי

'תיאורית החלונות השבורים' הייתה המסד שעל פיה התפתחה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, בארצות הברית, פרדיגמת השיטור הקהילתי (Community Policing). גישה זאת יוצאת מתוך ההנחה שפשיעה ועבריינות הינם תופעות חברתיות, וארגון המשטרה אין לו אחריות בלעדית על תחום זה. מכאן, שנדרשת יצירת שותפויות בין המשטרה לבין הקהילה אותה היא משרתת על מנת להתמודד יחד, תוך העצמה הדדית מול התופעות שמטרידות את הקהילה, פוגעות בתחושת הביטחון שלהם. המטרה היא שכונה / עיר נקיים מפשיעה! חלק מהשותפות הזו בין המשטרה לקהילה התמקדה בשיפוץ בתים ומרכזי שכונות.

[להרחבה על פרדיגמת השיטור הקהילתי, לחצו כאן]

[בתמונה: שיטור קהילתי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Carl Wycoff קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

'אפס סובלנות'

תיאוריה שצמחה מתוך רפורמת השיטור הקהילתי, וגישת החלונות השבורים היא אפס סובלנות (Zero tolerance), הידועה גם בשם שיטור של עבירות קטנות או שיטור של הדברים הקטנים: גישה מחמירה של גורמי אכיפת החוק כלפי עבירות קלות, מתוך ההנחה, שהזנחה היא הגורם המושך פשיעה, ועל כן, הקפדה על טיפוח סביבתי תדחה פשיעה; ושההקפדה על העבירות הקלות תמנע את ביצוע החמורות.

חלק גדול מהעבירות הללו הינו עבירות סביבתיות, הקשורות ישירות לעיצוב מחדש של סביבת החיים בערים: מחיקת גרפיטי, סילוק קבצנים, הסרת מפגעים והקפדה על ניקיון סביבתי.

גישה זו זכתה לפרסום בעיקר כאשר אומצה על ידי ראש עיריית ניו יורק, לשעבר, רודי ג'וליאני והמפכ"ל שלו, ריצ'רד ברטון מ- 1994 ואילך, שלהם מיוחסת הירידה הגדולה בפשיעה בשנות התשעים של המאה הקודמת.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של רודי גוליאני, מנהיגות, שראה אור בעברית, בשנת 2002, בהוצאת מטר ומשרד הביטחון. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[להרחבה על גישת 'אפס סובלנות', לחצו כאן]

[למקור הכרזה, לחצו כאן]

'תיאורית הנקודות החמות'

בשנות ה-90 של המאה הקודמת מתפתח מודל 'שיטור נקודות חמות' (Hot Spots Policing), המבוססת גם היא על התמקדות באיזורים נגועי פשיעה, ו'ריפויים'. אק וויסבורד (Eck & Weisburd, 1995ׂ) מצביעים על ארבעה גורמים המאירים את הקשר בין המקום לעבירה (הרפז, 2012):

  • מתקנים: מקומות המושכים סוגי אנשים מסוימים, ושבהם אופן הפיקוח על המרחב והעדר אמצעי ביטחון, מושכים ביצוע עבירות.
  • מאפייני האתר: גישה נוחה, העדר שמירה, ניהול לקוי של המקום, המצאות חפצים בעלי ערך היכולים להוות שיקול בהחלטה לבצע עבירה.
  • תנועת העבריין: מחקרים על האופן שבו העבריינים נעים ממקום למקום מראים כי התנהגותם בחיפוש מטרות מושפעת ממאפיינים אישיים, ומפיזורן בשטח של מטרות העבירה.

אופן בחירת המטרות ודפוסי התנועה של העבריין הביאו לחקירת האופן שבו הוא מאתר ובוחר את מטרותיו. העבריין מחפש רמזים המצביעים על הרווח הצפוי ועל מידת הסיכון.

'נקודה חמה' היא אזור מוגדר בסביבת מגורים, בשכונה, באזור מסחרי ואו באזור בילויים. אזור זה יכול להיות בניין, מקבץ כתובות, חזיתות של בניינים, פינת רחוב או קטע רחוב. מאפייני המקום יכולים להסביר את התרחשותו של האירוע הפלילי שם. מה שהופך אזור זה ל'נקודה חמה' הוא ריכוז גבוה וחריג של אירועים פלילים או אירועי הפרת סדר ציבורי, אשר חוזרים ונשנים ובעלי דפוס יציב לאורך זמן. בשנים האחרונות - עם כניסתן של מערכות ממוחשבות למשטרה - ניתן להפיק מפות מדויקות וניתוחי פשיעה מרחביים (הרפז, 2012).

[להרחבה על 'תיאורית הנקודות החמות', לחצו כאן]

ניבוי בשיטור / שיטור מנבא

'שיטור מנבא' (Predictive Policing) מבוסס על דור חדש של מערכות ממוחשבות, המסוגלות לייצר ידע מתוך המידע המצטבר על הנקודות החמות (ראו תת הפרק הקודם). המערכת מזהה דפוסים קבועים בתוך הרשת בנוגע להתפתחותה, והיא מסיקה מכך מסקנות לגבי התפתחותה בעתיד. באופן כזה הפך בעצם תהליך המאבק בפשיעה למדע.

[מקור התמונה]

[להרחבה בנושא 'ניבוי בשיטור' / 'שיטור מנבא', לחצו כאן]

פרויקט שיקום שכונות: פרויקט לאומי המבוסס על אסכולת שיקגו

פרויקט שיקום שכונות הוא המחשה לפרויקט לאומי שמבוסס על אסכולת שיקגו. שכונות העוני והמצוקה הוכרו כבעיה לאומית, ושוב, ההנחה הייתה ששיפוץ השכונות יביא להפחתת הפשיעה במקומות הללו (ויקיפדיה: פרויקט שיקום שכונות).

על הפרויקט הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשות מנחם בגין, ב-1977, ובמסגרתו שוקמו 160 אזורי מצוקה בישראל. השיקום שילב שיקום פיזי עם, מה שכונה, שיקום חברתי (ויקיפדיה: פרויקט שיקום שכונות).

מאז קבלת ההחלטה על ביצוע הפרויקט, אותרו 210 שכונות מצוקה, בכ-70 שכונות הסתיים הפרויקט, והוא עתיד להתבצע בעשרות שכונות נוספות. האוכלוסייה ב-160 השכונות הראשונות שבהן יושם הפרויקט מונה כמיליון איש. בין השכונות שהשתתפו בפרויקט: פת, גבעת אולגה, בקעה, תלפיות ורמת עמידר (ויקיפדיה: פרויקט שיקום שכונות).

[בתמונה: שיפוץ בניין במסגרת פרויקט שיקום שכונות בטירת הכרמל, 2018. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ניר ודל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “אבי ברוכמן: 'אסכולת שיקגו': חיבור האקדמיה לפרקטיקה המשטרתית

  1. אוי ואבוי, מה זה הדבר הזה? התחלנו מרצון למחקרים מדעיים , על בסיס נתונים. משם עברנו לכל מיני תאוריות..
    נתחיל בזה שמאז שנות ה-30, הבינו כמה דברים על תכנון ערים, התאוריה לפיה איכות החיים טובה יותר ככל שמתרחקים ממרכז העיר היתה אולי נכונה לארצות הברית, אולי בשנות ה-50 וה-70 . מה דעתכם לנסות את התאוריה על פריז, ברצלונה, תל אביב ? איפה מחירי הדירות גבוהים יותר – במרכז תל אביב או בפתח תקווה? המחיר גבוה במרכז – כי במרכז הכל נגיש במרחק הליכה. בתי קפה, שירותי רפואה, תאטראות, מומחים שונים – גם מחירי הנד"לן של עסקים גבוהים יותר -כי עיר נועדה לחבר בין אנשים , רעיונות וסחורות. – ואם אתה במרכז – זה יותר קל. בארצות הברית ברוב הערים מלבד ניו יורק וסן פרנסיסקו בנו את הערים סביב המכוניות ולכן מרכז העיר הפך להיות "ריק" ומסוכן. העשירים ברחו לפרברים. במדינות אחרות המצב הפוך. העשירים גרים (ברובם) סמוך למרכז העיר – היכן שהכל נגיש.

    להרחבה חפשו "עירויות מתחדשת"

    בארצות הברית להגיד ללכת זה קללה – המרחקים עצומים – שום דבר לא במרחק הליכה. התואצה היא בין היתר מגיפה של השמנה . במדינות אחרות הבינו שהליכה ורכיבה על אופניים משפרות את הבריאות ואת הכלכלה העירונית. הרבה יותר דברים נגישים. גם התיירות יותר טובה והעיר יותר מעניינת. לכן זו המגמה כיום בכל הערים הגדולות – לונדון , פריס, בלרין, טוקיו, ברצלונה, וינה, וגם בערים יותר קטנות – רשימה של מאות ערים.

    הנושא הזה נקרא "הליכתיות" או "תחבורה פעילה" .

    שיקום שכונות זה לא שפריץ על הבתים – עם תחבורה גרועה ובלי נגישות לשירותים עירוניים כמו השכלה, עסקים, תחנות רכבת ועוד – השכונות האלה נשארות דפוקות – מי שרוצה לשפר אותם צריך לשפר את הנגישות אליהן, לעודד עוד מסחר בתוכן ולידן (משרדים, חנויות וכו') ולאפשר להן לפרוח. לכן בערים רבות שיקום שכונות נעשה על ידי הסרת חסמים להליכה – לדגומה ביטול (קראתם נכון) של כבישים מהירים שחוסמים הליכה .

    מכאן עוברים לתאוריות קצת יותר מעודכנות כמו נקודות חמות – לפחות היא יותר קרובה לתאור מצב – וגם היא לא שלמה – בלי שכבה של נושאים חברתיים שקשורים באורחות חיים – לדוגמה תרבות של אורח חיים יושבני, מזון זבל, עישון וסמים, מול תרבות של אורח חיים בריא ופעיל, מזון בריא , קשרי קהילה חזקים – שתי פרדיגמות שונות מאד של מה זה "חיים טובים". להשוואה – ראו קצת דפוסי פשיעה באירופה מול ארצות הברית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.