[בתמונה: השתרשות הקונספציה, שהיפרדות מרחבית בין יהודים לפלסטינים היא אינטרס ישראלי... לתמונה המקורית, לחצו כאן]
[לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן] [מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
עודכן ב- 22 באוגוסט 2022
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
"אין טוב כמו מה שישנו" - כך מלמד פתגם ערבי. לאורו כדאי להתבונן בשנות ההתנגשויות האלימות שמאתגרות את ישראל, לאורך גבול רצועת עזה אחרי ההתנתקות; ולמצוא בהן גם ממד של ברכה.
בהוויית החיכוך המתמשך, הוענקה למדינת ישראל הזדמנות נוספת לבחינה מחודשת, של הנחות יסוד שכוננו את תקוות פתרון שתי המדינות.
השתרשות הקונספציה
מאז תקופת אהוד ברק כראש ממשלה, עם מימוש הנסיגה מלבנון, התקבלה ההנחה, שהיפרדות מרחבית בין יהודים לפלסטינים היא אינטרס ישראלי. קונספציה התבססה בהנהגה הישראלית, שצעד כזה נחוץ, גם אם אינו מלווה בהסדר שלום. הבטיחו, שהדינמיקה שתתפתח עם מימוש הפרדה מרחבית - בכלל זה הוצאת היהודים מהשטח, ובניית גדר ומשטר גבול נוקשה - תצמצם את ממשקי החיכוך היומיומיים, ותחולל מציאות ביטחונית נוחה יותר.
לאחר השנים שעברו מביצוע ההתנתקות מרצועת עזה, ניתן לבחון השוואתית - כמעט כמו בניסוי מעבדה - היכן התפתחה מציאות ביטחונית נוחה יותר:
- ברצועת עזה, בה מומשה הפרדה מוחלטת;
- או במרחבי יהודה ושומרון, שבהם מומשה, בתפיסת ראש הממשלה יצחק רבין, הפרדה חלקית בלבד.
חופש הפעולה של צה"ל
ראוי להתבונן בהבדל שהתפתח בין המרחבים. כדאי לברר, היכן מתאפשר לצה"ל ולשב"כ חופש פעולה רחב יותר. מאז מבצע 'חומת-מגן', פעולות לסיכול טרור, בעלות אופי התקפי בעומק הערים ומחנות הפליטים ביהודה ושומרון, מתקיימות מידי לילה כעניין שבשגרה. הן מופעלות בסמכות פיקוד המרכז והשב"כ בכפוף למדיניות מנחה, מבלי להידרש לתהליכי אישור מיוחדים בדרג המדיני. חופש פעולה זה, יחד עם גורמים נוספים, מאפשר את היציבות הביטחונית היחסית שהושגה במרחבים אלה.
נתאר למשל, שעפיפונים ובלוני תבערה - לא כל שכן טילים ורקטות... - היו נשלחים משכונת צור-באחר בירושלים לעבר שכונת הר חומה. צה"ל או משטרת ישראל היו נכנסים עם שני ג'יפים ומנטרלים את האירוע. בעזה, זה לא יכול לקרות. בהפרדות המרחבית המוחלטת ובמשטר הגבול, שעוצבו עם ההתנתקות בקיץ 2005, צה"ל איבד את חופש הפעולה מעבר לגדר.
לא שצה"ל נחלש, אלא שבנסיבות שנוצרו, בהתארגנות החמאס כמערכת צבאית עתירת חימוש, לפעולה התקפית של צה"ל, הוצב תג מחיר אסטרטגי. כלומר, למרות יעילות כיפת ברזל, נשק הרקטות המצוי בידי חמאס מציב איום על שגרת החיים בישראל, ומונח ברקע לכל קבלת החלטה על הפעלת צה"ל. כוח צבאי נמדד בפוטנציאל כוחו לא רק ביכולתו הפיזית לפעול, אלא גם במידת היכולת של מקבלי ההחלטה להחליט על הפעלתו. לא סוד, שמשוואת הסיכונים והמחירים המתלווה להחלטה על פעולה בזירת עזה נעשתה מורכבת.
כדאי לדעת, גדר גבול מעניקה יתרונות גם לאויב!
הגדר אכן מסייעת לכוחותינו בשגרת הביטחון השוטף במאמץ למניעת חדירות, אך באורח סימטרי, היא מסייעת גם ליריב להתעצם ולהתארגן בבטחה מעבר לגדר. בחסות ההפרדה המרחבית, הצליח חמאס לבנות כוח צבאי סדור, מאורגן על בסיס גדודים וחטיבות, עשיר במערכי אש רקטיים חבויים ומוגנים במערכי תת-קרקע, ונתמך על ידי מערכת פיקוד ושליטה יעילה. את כל זה לא היה ניתן לבנות ולקיים אלמלא המימוש המלא של רעיון - "הם שם ואנחנו כאן". בכך טמון יסוד ההבדל שהתהווה בין דפוסי התארגנותו של חמאס בעזה המופרדת מאחורי גדרות, לבין קשיי התארגנותו של חמאס ביהודה ובשומרון.
התהליך שהתפתח ברצועת עזה מאז ההתנתקות, מערער אם כן, שלוש הנחות שהוצגו בשיח הביטחוני הישראלי בבחינת מובן מאליו:
- עצם ההיפרדות וצמצום החיכוך בתוך השטח יחוללו מגמת יציבות.
- אם יתפתח עימות אלים, עליונות צה"ל במרחב הלחימה תסדיר את המצב ללא אתגר מבצעי ממשי.
- לאחר הנסיגה, פעולה צבאית תזכה לאשראי ללא סייג וללגיטימציה בינלאומית.
הנחות יסוד אלו התרסקו ברצועת עזה על קרקע המציאות. אלה רק מקצת השיקולים המתחייבים להיבחן בעיניים פקוחות, ולהוביל לדחיית צעדים דומים ביהודה, בשומרון, בבקעת הירדן ובירושלים.