[ציורי תנ"ך/ חלומו הראשון של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
מעמדו של יוסף במצרים, שהיה בבית האסורים, בגין תלונת אשת פוטיפר, משתנה מן הקצה אל הקצה לאחר פתרון החלומות המוצלח של פרעה. הוא מתמנה בהחלטת המלך המצרי לסגנו, תוך קבלת אחריות מיניסטריאלית על כל נושאי הכלכלה של הממלכה המצרית בכלל והכנתה לקראת הרעב הקרב ובא על פי פתרון חלום פרעה בפרט.
בגלל מעמדו הרם והחדש של יוסף, פרעה מעניק לו מספר מתנות, המסמלות את מעמדו החדש וביניהם: הטבעת המלכותית, בגדי שש, תכשיט של רביד זהב לצוואר, רכב אישי בדמות מרכבת המשנה המלכותית. גולת הכותרת היא קבלת המינוי של יוסף כמשנה למלך, הממונה על כל ארץ מצרים, הכפוף למלך בלבד ולא לעוזריו או שורת יועציו. פרעה גם נותן לו לאישה את אסנת בת פוטיפרע, ומכנה אותו בשם חדש ובלתי ברור - "צָפְנַת פַּעְנֵחַ"[1].
מה ראה פרעה לשנות את שמו של יוסף, מה פירושו ואם זה שמו החדש מדוע המקרא לא משתמש בו גם לאחר שינוי השם המלכותי? על כך רבו הפרשנויות. רש"י[2] על אתר אומר כי פענח הינה מילה יחידאית, כלומר מילה שמופיעה רק פעם אחת במקרא.
שינוי שם בשל קבלת תפקיד קיים במקורות, והמפורסם הוא שינוי שמו של דניאל לבלטשאצר[3], להבדיל מבלשאצר, שמו של מלך בבל. בדומה ליוסף, מוזעק דניאל לחצר המלך הבבלי, בכדי לפתור כתב חידה שמופיע על כותל הארמון של מלך בבל, בעת המשתה המלכותי:
[בתמונה: משתה בלשאצר. רמבראנדט. התמונה היא נחלת הכלל]
לפי הסברו של דניאל, אלוהים מנה את מלכותו של בלשאצר והחליט לחלק אותה בין מדי ופרס. בעבור פתרון זה, זכה דניאל שמלבישים אותו בגדי מלכות וממנים אותו לשליט השלישי במעלה בהיררכיה הבבלית, עם שם בבלי מוכר כדלקמן:" אֲזַי צִוָּה בֵּלְשַׁאצַּר וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָּנִיֵּאל אַרְגָּמָן וְרָבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִיזוּ עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹלֵט שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת"[4]. אולם בניגוד ליוסף, שמו הבבלי של דניאל מופיע מספר פעמים נוספות, ואילו שמו החדש של יוסף מופיע פעם אחת בלבד במקרא, והוא ממשיך לשאת את שם נעוריו.
יתכן שהשם צפנת פענח אינו שמי במקורו, ולכן המקרא לא מזכירו פעם נוספת. דעה שכזאת מופיעה אצל אברהם אבן עזרא[5] על אתר. לדעתו המילה פענח הינה מילה בשפה המצרית, ולכן, אין המקרא חוזר עליה שוב. אבן עזרא לא ידע כי שנים רבות קודם דבריו כבר פירש אב הכנסייה הירונימוס[6], את צמד המילים צפנת פענח, ואמר שהמדובר במילים בלשון מצרית שפירושם מציל העולם. פירושו של הירונימוס מבוסס ככול הנראה על מסורת פרשנית האלכסנדרונית, אשר הבינה את השם כלקוח מן השפה המצרית.
הקוראן - המספר את סיפורי יוסף תוך השמטות לא מעטות - לא מזכיר כלל את שינוי השם של יוסף: "אולם אשת השר, אדונו הקדום הודתה, כעת אגלה את האמת, אני רציתי לפתותו אך הוא סירב והוא צדיק ודובר אמת... אז ציווה המלך, הביאו אלי ואבחרהו לשירותי, וכאשר הובא אליו ודיבר איתו אמר לו, מהיום אתה ממונה אצלנו במשרה של נאמנות, ולפי בקשתו של יוסף, נתמנה כמפקח ראשי על מחסני התבואה בארץ מצרים, כך השרשנו את יוסף בארץ מצרים לשכון בתוכה בכל מקום שירצה, וכך נעניק רחמינו למי שנרצה ולא נקפח גמול ישרים..."[7]. סיפור יוסף בפורמט האסלאמי כוונתו על שם סופו, ששכר הישרים ישולם במלואו על מעשיהם הראויים. אשר על כן, אין הקוראן נכנס לשינוי שמו של יוסף, היות וכל כוונתו להגן על התנהלותו כלפי אשת פוטיפר, והדגשת שכרו שהוא עולה לגדולה לאחר שהתברר כי נהג בדרך ראויה ומוסרית.
אברבנאל[8] על אתר, סובר ששינוי השם משם עברי לשם מצרי היה מעשה של הערמה של מלך מצרים. לדעתו ההערמה הייתה יוזמה מחויבת המציאות של פרעה שרצה לשמור על המשנֶה שלו מצד אחד, ולא לעורר גלי התנגדות בקרב בני עמו,מצד שני :" ולפי שהיה קשה על המצרים שיהיה עברי מושל עליהם הערים פרעה בשנות שמו ולקראו צפנת פענח שרצונו לומר מגלה התעלומות בלשון מצרי". לשון אחר – שמו של יוסף שונה בגלל סיבות מצריות פנימיות הנשענות על דעת הקהל.
רבנו בחיי[9], מפרש על אתר את צמד המילים צפנת פענח באופן רציונאלי כדלקמן: "צפנת פענח. מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא, אבל מצינו בתפלת יוצר, המפענח נעלמים. ולפי זה,היה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, וכן בתיה בתו קראו שם למשה רבנו בלשון הקודש על שם כי מן המים משיתיהו". כלומר לדעתו, היות וארץ מצרים הייתה שכנה לארץ כנען, פרעה ידע את שפתה של שכנתו מצפון ונתן ליוסף שם כנעני שפירושו מגלה סוד.
אחרית דבר. יוסף לאחר שינוי מעמדו נהיה משנה למלך מצרים. זה האחרון מעניק לו כיבודים ומתנות לרוב, ובניהם שינויי שמו לצפנת פענח. פשר מילים אלו הינו סתום , ולכן הפרשנים השונים מנסים למצוא פתרון אפשרי עבור משמעותם. ככול הנראה, המדובר בשם מצרי שמשמעותו מציל או מושיע העולם. ברם, מאותו רגע שהחלו לבאר את תיבת פענח במשמעות של ביאור דבר שאינו ידוע, גילוי צפונות, הלך השורש פענ"ח והשתלב במערכת הפועל של הדקדוק העברי. השורש האמור מצוי בלשון ימי הביניים וגם בעברית המודרנית שבה אנו משתמשים כיום. כך נוצר שם הפעולה "פענוח" והפעלים "פיענח" או "פוענח" ואף שם מקצוע בצה"ל - "מפענח"[10].
הנה כי כן, ראינו כי תחילה נשכח מובנו של צירוף מילים מצרי מתקופת המקרא, אך דרך הסברם של הפרשנים השונים הוא קיבל משמעות חדשה שאפשרה לו לשרוד עד לבואה של העברית המודרנית.
מקורות
[1] בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה.
[2] ר' שלמה יצחקי, מגדולי פרשני המקרא והתלמוד בכל הדורות, 1105-1040.
[3] דניאל, פרק א', פסוק ז'.
[4] שם, פרק ה', פסוק כ"ט, בתרגומו של פרשן התנ"ך שמואל גורדון.
[5] ר' אברהם בן מאיר אִבּן עזרא, משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד, 1089 – 1167.
[6] סופרוניוס אוסביוס הירונימוס, מאבות הכנסייה, מפרשן מקראי מהאסכולה המילולית-היסטורית, מחבר הוולגטה - תרגום התנ"ך והברית החדשה ללטינית,317 – 420.
[7] קוראן, סורה בשורת יוסף, י"ב, תרגום אהרון בן שמש,הוצאת קרני, ת"א, 1978, עמוד 142.
[8] רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל, מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד אשר ניסה למנוע את מימושו. 1437 - 1508.
[9] רבי בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה , דיין, הוגה דעות ופילוסוף יהודי, חי בתור הזהב של יהדות ספרד, ומחבר הספר תורת חובות הלבבות, 1050 – 1120.
[10] מזור, ל. פענוח צפונותיו של "צפנת פענח", מתוך- נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וישב, תשס"א .