"אלשיך עסוק בתדמית המשטרה לא פחות מאשר בתפקודה". האמנם?
ב- 16 בדצמבר 2017 פרסם חברי, עו"ד פיני פישלר הבלתי נלאה, פוסט מרתק אודות מדיניות הדוברות של מפכ"ל המשטרה.
"בין פברואר 2016 לנובמבר השנה" - כתב עו"ד פישלר - "קיים רוני אלשיך 44 פגישות עם עיתונאים במתכונות שונות – בארבע עיניים, תדרוכים, תא כתבי המשטרה ומערכות של אמצעי תקשורת. וזה לא כולל תדרוכים אגב אירועים מרכזיים וראיונות פומביים. 44 פגישות – אחת מדי שבועיים".
"זהות העיתונאים עימם נפגש אלשיך מעניינת עוד יותר. לצד חלק (רק חלק!) מכתבי המשטרה והמשפט היו שם בן כספית, אילה חסון-נשר, רוני דניאל, רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ', דן מרגלית, דנה ויס ואילנה דיין.
מה למפכ"ל ולכתבים פוליטיים ומדיניים, שכמעט כולם מזוהים עם צד פוליטי מאוד מסוים? הוא גם הלך למערכת ידיעות אחרונות, לגלי צה"ל, למערכת וואלה ולערוץ 10, לצד פגישות עם עורכי ישראל היום דאז (עמוס רגב) ומקור ראשון (חגי סגל)."
"אני לא בטוח שהוא נפגש כל כך הרבה עם מפקדי המחוזות במשטרה, עם גלעד ארדן או עם שי ניצן" - הוסיף עו"ד פישלר - "מדובר בעשרות שעות הנגזלות מסדר יום עמוס ביותר לטובת יחסי ציבור. זה רק מחזק את הרושם, שאלשיך עסוק בתדמית המשטרה לא פחות מאשר בתפקודה, בעטיפה לא פחות מאשר בתוכן; עובדה שבמשטרה שלו יש קרוב ל-100 איש בתפקידי דוברות, וזה בנוסף ליחצ"ן החיצוני המקבל מיליונים".
[למאמר המקורי של עו"ד פיני פישלר, לחצו כאן]
אני שותף לביקורת של חברי, עו"ד פיני פישלר, בתחומים רבים - מחברת גולדפינגר ועד לגודלו של מערך הדוברות - אולם, חלוק עליו בתחום אחד, עקרוני: העבודה עם התקשורת איננה סוגיה של יחסי ציבור. היא נוגעת למהות תפקידי המשטרה וליחסיה עם האזרחים, משתי סיבות עיקריות:
- אמון במשטרה (Trust) מצד הציבור, הוא אחד התנאים החשובים ביותר לתפקוד תקין של משטרה בחברה דמוקרטית. האזרח מפקיד חלק מזכויותיו בידי המשטרה ותמורת זאת, היא אמורה לשמור עבורו על סדר החיים התקין. במקומות בהם קיים אי אמון במשטרה, מתערערים מעמדה והלגיטימציה שלה בקרב הציבור ויכולתה לתפקד מתערערת בהתאמה. הכלי העיקרי שדרכו מגבש הציבור החלטה, לגבי מידת האמון במשטרה, היא התקשורת. על כן, ייצוב מעמדה של המשטרה בתקשורת הוא אחד מתפקידיו העיקריים של מפכ"ל. לצורך כך הוא אמור להתמקד באנשי תקשורת מעצבי דעה (ולא בכתבי משטרה). חשיפת פגישותיו מלמדת, על כן, שהוא עושה את תפקידו בתחום זה, נאמנה.
[להרחבה בנושא אמון הציבור במשטרה, בחברה דמוקרטית, לחצו כאן]
- התקשורת היא כלי מרכזי בשמירה על סדר החיים התקין: בספרות המקצועית של שיטור ואכיפת חוק, התקשורת היא שותף טבעי וחיוני למשטרה לצורך מילוי תפקידה. על מנת שהמשטרה תמלא את תפקידה העיקרי – שמירת סדר החיים, היא חייבת לגרום לעיקר האוכלוסייה להישאר בצד הנורמטיבי. היא עושה זאת על ידי מעצר והבאה לדין של מספר קטן יחסית של עבריינים, ומתן הד גדול לכך על ידי התקשורת (פה אמורה המשטרה להתמקד בכתבי המשטרה...). כך משיגה המשטרה את הדימוי (הכוזב, לצערי) של "רשע ורע לו" שמאפשר לנו להתקיים כחברה.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jacqueline LaRocca לאתר flickr]
המסקנה המתבקשת מכל אלה היא, שהעיסוק בתדמית המשטרה - בוודאי עבור מפכ"ל - איננו עיסוק ריק בעטיפה, אלא נגיעה במהות. בלב התוכן![להרחבה בנושא יחסי משטרה תקשורת, לחצו כאן]
המפכ"ל מדליף??
הסייפא של עו"ד פישלר הוא המעניין ביותר - וגם השנוי במחלוקת ביותר - לטעמי: "הבעייתיות הכי גדולה היא במישור של השכל הישר: כיצד יכול המפכ"ל לדבר ללא הרף עם עיתונאים – כמעט תמיד ללא תיעוד וללא דיווח – ואז לטעון שהמשטרה לא מדליפה? גם אם אלשיך לא מוסר מידע בעצמו – למרות שההנחה הזאת מאוד תמימה - הרי שרוח המפקד כאן ברורה ביותר. וגם אם רוח המפקד אינה ברורה – למרות שזו הנחה תמימה עוד יותר – איזה קצין משטרה יסרב לדבר עם עיתונאי ידוע, שיזרוק לו בדרך אגב ש"אפילו המפכ"ל מדבר אתי"?"
האמנם המפכ"ל מדליף? 'הדלפה' מוגדרת כ"העברת מידע מסווג או פנימי בחשאי ובאופן בלתי מוסמך לגורם חיצוני, בעיקר אמצעי התקשורת". המפכ"ל הוא ראש המערכת. ההחלטות מה יצא החוצה אל התקשורת הן שלו ונתונות לשיקול דעתו. מי ממנו מוסמך להחליט מה יישאר בפנים, ומה יצא החוצה?
יותר מזה, כשמפכ"ל מדבר הוא ממלא את החלל שנפער בתקשורת בגין ההדלפות, במסרים שמשרתים את המשטרה, ולא פוגעים בה!
[מקור התמונה המקורית: חטיבת הדוברות של משטרת ישראל]
לסיכום
עו"ד פיני פישלר מודה בעצמו שהתקשורת מחבקת את אלשיך (ואת משטרת ישראל). השקט התקשורתי הזה - שהיה חסר כל כך בשנים האחרונות - מאפשר לה לעבוד ללא הפרעות חיצוניות ורעשי לוואי מיותרים. תפקידו הראשון במעלה של ראש ארגון בנמצא במשבר, הוא 'לייצב את הספינה', והוא עמד בו בכבוד. המפגשים התכופים עם מעצבי דעת קהל הינם אמצעי חיוני להשגת היעד הזה!
