אסא כשר: "דיינו"

["דיינו", הגדת ראשי הציפורים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Sodabottle. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל. כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, וקודם לכן על הקתדרה לפילוסופיה של השפה ע"ש אברהם הורודיש באוניברסיטת תל אביב.  הוא מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בתקשורת, באקדמיה ובמחקר המדעי. ממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צבא הגנה לישראל. משך שנים שימש כמרצה הבית במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.

[מקור התמונה משמאל: פייסבוק]

*  *  *

אחד הקטעים המפתיעים ביותר בהגדה של פסח, כל פעם מחדש, הוא הקטע "דיינו".

מה זאת אומרת: "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, דיינו".

איך זה ייתכן, ש"אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". ומעניין במיוחד: ש"אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל, דיינו"! 

האמירות הללו נשמעות תמוהות, כל זמן שאנחנו חושבים ש"דיינו" פירושו "היה טוב לנו, היה בסדר גמור". איך ייתכן שאילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, הכל היה בסדר גמור? 

התמיהה תפוג כשנבין את "דיינו" במשמעות אחרת: "לא היה מגיע לנו יותר". אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל, פירושו שלא היינו יכולים לומר שמגיע לנו יותר, שמגיע לנו להיכנס לארץ ישראל. 

הלקח הכללי: בכל מצב יש גבול למה שמגיע לנו. בכל מצב מגיע לנו הרבה, אבל לא הכל. בכל מצב, חלק מגיע לי רק אם אני טורח במיוחד, רק אם אני ראוי לו במיוחד. הרבה מגיע לי כאדם, מגיע לי כאזרח, מגיע לי כתושב, לא משנה מי אני ומה אני. אבל מגיע לי יותר, רק במסגרת הסדר הוגן, שבו יש לי גם חובות ולא רק זכויות.

7 thoughts on “אסא כשר: "דיינו"

  1. Pingback: הפער שבין המוסר לחיים עצמם, באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Nahman Ben Dor:
    פעם אמרו "מה עשית בשביל מדינה"
    היום בוכים ונוהים " לא נתנו לי. מגיע לי. זכויות שלי. קודם כל הזכויות שלי ומה שמגיע לי" וכו'

    נשכח הבסיס שלא מגיע לי ואני צריך לתת ולעמול על כל דבר דבר בכדי להגיע למשהו…

    ישנו סיפור בערבית:
    מסופר על חוטב עצים עני שיצא כל בוקר לחטוב עצים ובצהרים מכרם בשוק וזו הייתה פרנסתו ופרנסת בני ביתו…

    באחד הימים נח מתחת לעץ והבחין בלטאה היושבת על ענף עץ ללא תנועה ולפתע חולף לידה ביעף זבוב מושיטה לשונה ואוכלת אותו.

    אותו חוטב עצים הגיע למסקנה שמי שנתן ללטאה מזונה מבלי שטרחה ידאג גם למזונותיו…

    הניח הגרזן ושב לביתו בעוד היום גדול … אשתו שואלתו מה עם פרנסתינו והוא עונה לה את המסקנה אליה הגיע…
    אשתו העיפה אותו מהבית ואמרה לו לא לשוב עד שחדאג להביא אוכל לילדיו…."

    נגזרת מכך: מינאכ אל חארקה ומיני אל בארכה… ממך הצעשה וממני הברכה…

    היום דורשים לקבל זכויות מבלי לעמול על כך

  3. Pnina Friedman Solomon:
    הצעת תיקון: אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה – כאילו לא עשה כלום. ומי שאומר שזה דיינו לא מקשיב למילים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *