[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 9 באפריל 2022
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.* * *
אסטרטגיה של אי תכנון (Non-Planning Strategy) היא אסטרטגיה, המבוססת על ההבנה, שמרווח אי הוודאות בכל אירוע, יהיה תמיד גדול מיכולתו של המתכנן לצפות את האירועים.
זאת, כיוון שהמציאות מתגבשת בהיררכיה של מצבים: מצבים מתפתחים שלב על גבי השלב שקדם לו (משמע, אני עושה צעד והיריב עושה צעד וכל צעד משנה את המציאות הקודמת)... וכל שלב משפיע על ההמשך, בהתאמה.
על כן, המבצע יאלץ להתמודד ממילא על תוצאות רבות בלתי צפויות (תב"צים), שיהפכו את התכנון הראשוני ללא רלוונטי; ושההצמדות אליו עלולה רק להזיק.
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'אי ודאות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'היררכיה של מצבים', לחצו כאן] [להרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]
[הכרזה: 'ייצור ידע']
מצב - שבו ניתן להשלים תכנון בהצלחה - יתקיים, רק כאשר צד אחד הצליח, במהלך הפתיחה, להפתיע ולשתק את יריבו; והוא משלים את התכנון המקורי - ולעתים, אף מנצל הצלחה - לפני שהיריב הספיק להתאושש (למשל, מלחמת ששת הימים).
אבל אם היריב מצליח להתעשת ולהגיב; מרגע שביצע מהלך נוצרה כבר מציאות שונה מהתכנון המקורי.[לאסופת המאמרים בנושא מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התאוששות', לחצו כאן]
אסטרטגיות משלימות
לאסטרטגיית אי התכנון יש שתי אסטרטגיות משלימות (ראו התרשים למטה):
- האחת: אופורטיוניזם וניצול הזדמנויות, כאשר הן מתהוות. תור הזהב של גישה זו היה בתקופת ראש הממשלה הבריטי, בנימין דיזרעאלי (ראו תמונה משמאל), שבעזרת אסטרטגיה של אופורטיוניזם וניצול התהוויות בזירה העולמית, הפך את בריטניה למעצמה עולמית אימפריאלסטית. כך למשל:
- ניצל הזדמנות, והכריח את האימפריה העות'מאנית בקונגרס ברלין, ב-1878 למסור לבריטניה את קפריסין.
- ב-1875, ניצל הזדמנות לרכוש את רוב מניותיה של תעלת סואץ - עורק התחבורה החשוב שבמצרים, שקיצר באלפי קילומטרים את הדרך להודו ולמזרח - בעזרת הלוואה מליונל דה רוטשילד.
[תמונתו של בנימין דיזרעאלי משמאל היא נחלת הכלל]
דוגמה נוספת מימינו אלה, היא הוירטואוזיות שבה מנהל ולדימיר פוטין את מדיניות החוץ של רוסיה, תוך גילויי אופורטיוניזם וניצול הזדמנויות.
- האחרת: אסטרטגיה של חוסר התערבות אי עשייה. גישה זו אופיינית בעיקר לגורמים שיש להם עוצמה יחסית על אחרים בסביבתם המשימתית (Task Environment); והם מניחים, לכן, שאם יאפשרו למערכת להתפתח בעצמה - בדרך של התארגנות העצמית (Self Organization) - יהיו ההתפתחויות לטובתם; בעוד שאם ינסו להתערב, הם עלולים להשיג תוצאות הפוכות; וגם לעורר התארגנויות נגדיות שיזיקו להם.
[להרחבה על המושג: 'התהוות', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'סביבה משימתית', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'התארגנות עצמית', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]
[בתרשים: אסטרטגיה של אי תכנון. התרשים: 'ייצור ידע']
ההמחשה בת זמננו הטובה ביותר - לשילוב של אסטרטגיה של אי תכנון עם אסטרטגיה של חוסר עשייה - היא האסטרטגיה שבה נקט בנימין נתניהו, כראש ממשלה. על כך, ראו את מאמרו המצוין של יותם הכהן, "כמה זמן נתניהו יוכל לכדרר ברחבה?"
[למאמרו של יותם הכהן: "כמה זמן נתניהו יוכל לכדרר ברחבה?", לחצו כאן]
[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תכנון לסוגיו, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות, ייצור ידע, 12/7/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), התארגנות עצמית, 12/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), סביבה משימתית של ארגון, ייצור ידע, 12/4/14.
- יותם הכהן (2019), כמה זמן נתניהו יוכל לכדרר ברחבה?, ייצור ידע, 14/7/19.
- פנחס יחזקאלי (2014), התוצאות הבלתי צפויות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), היררכיה של מצבים - הסיבה לכך שתכנונים נכשלים!, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), התאוששות, ייצור ידע, 25/6/14.
פיני, דבריך משכנעים ואישית אני נוטה תמיד לצד שהצגת, אך הפעם ברשותך, יש בעיה. אפרט:
תכנון משמש בסיס לניהול, ע"י בקרה וקבלת איתות על תקלות וסטיות לא רצויות. חוסר תכנון משמיט את הבסיס הזה ועלול לגרום לאיבוד שליטה במיוחד בארגון גדול או מפוזר. לדוגמא, בלי תכנון מה המשמעות של אבני דרך?
נכון ש"כל תכנון הוא בסיס לשינויים" אך השינויים צריכים להיות תחת פיקוח, כדי שלא יהפכו (והמרחק קצר) ל"איש כרצונו יעשה". פיקוח יכול לכלול נניח: נוהלי חירום, תכניות מגרה, אסטרטגיה של קו נסיגה וכו'. לגבי נוהלי חירום מה שראיתי הוא הזנחה גמורה. אולי מזניחים את ההכנות למצבים שונים, כדי לא לבלבל את המנהלים ביותר מדי מסרים חלופיים. מנסיוני במערכות נהלים, התיאוריה בנושא מיושנת והתוצאה היא כיסוי חלקי ביותר של הנהלים, חוסר עדכון, קישורים לא רלוונטיים, גישה מסורבלת והיעדר הדרכה. במערכת צולעת כזאת את נסלק את "הקביים" של התכנון, קרוב לודאי שהביצועים לא יתחילו לרוץ אלא יתפרקו לחתיכות.
המסר מכל זה, שצריך לתמוך בתכנון שיהיה גמיש (בעזרת מחשב), ולא לקצץ אותו. אגב, זה היה נושא פרויקט שלי לפני יותר משני עשורים והיום נחוץ אף יותר. שלא יהיו אשליות, המיכון אף פעם לא יהיה תחליף לנהלים, תמיד יהיה ממשק אנושי שחשיבותו גדלה והולכת ככל שיש יותר פעולות אוטומטיות הנסמכות עליו.
חחח… ואת שאלת מה יש לגרשון הכהן נגד מהנדסים…
ובכן, תסתכלי על ברית המועצות או על ולדימיר פוטין או על בריטניה הגדולה במאה ה- 19: סוף מחשבה במעשה תחילה… לא מתכננים. פועלים על סף הכאוס. מערבבים. מדרדרים לכאוס כדי ליצור הזדמנויות וכשזו באה, חוטפים אותה…
וכמו בתכנון: פעם זה מצליח; ופעם לא… אבל בניגוד לתכנון, כשזה מצליח זה קורה מהסיבות הנכונות!