גרשון הכהן: קיימות עירונית וזיקתה למרחב החקלאי

חקלאות חברתית ישירה

[התמונה מתוך: הפורטל הישראלי לחקלאות, טבע וסביבה. צילום: אגודת הסטודנטים]

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל, יוני 2016]

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

מידי בוקר נכנסות  לניו -יורק משאיות טעונות ירקות שגדלו בחממות במקסיקו. מידי ערב ממריאים מטוסים טעוני ירקות ממזרח טורקיה, ישירות אל שווקי ברלין ופרנקפורט. גם שיווק התוצרת החקלאית מנוהל כיום בכלכלת שוק גלובלי. מדפי המרכולים מלאים כל טוב, אז למה באמת שאדם עירוני, בלב המטרופולין התל-אביבי, יתעניין בגורל חקלאי הארץ?

מבחינת פקידי האוצר ומשרד החקלאות, בפתיחת השוק ליבוא מתחרה, אפילו בתוצרת חקלאית טרייה, טמון המפתח להורדת יוקר המחיה. לשיטתם, הכול חייב לעמוד במבחן הצידוק הכלכלי. ראוי מבחינתם שגם החקלאות הישראלית תיחשף למאבק השוק הגלובלי. זה רצוי ומומלץ, על אף הסיכון שמא ייחרץ גורלה, כמו גורל מפעל גיבור לטקסטיל, שלא עמד בתחרות מול שפע היבוא הזול מסין.

ליברל

במגמת הגיון  זה, חקלאים בארץ אכן מתקשים לשרוד. משקים רבים נסגרו. בכל התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים לא נותרו יותר מאחוזים בודדים של חקלאים פעילים, רובם עברו את גיל שישים. הם דווקא מצליחים יפה בעמלם. העצים, תודה לאל, עמוסי פרי, חממות הירקות מניבות בשפע, אבל החקלאים נאנקים תחת דיכוי רשתות השיווק. פערי התיווך הופכים את עמלם לבלתי רווחי. על תבנית ביצים לדוגמה, מקבל המגדל כ-12 שקל, כשהיא נמכרת במרכולים בכ-32 שקל. כך הדבר בכל התוצרת החקלאית.

מתוך המצוקה פרצו לאחרונה כמה חקלאים את המסגרות הכובלות של שיטת השיווק ופתחו את משקיהם למכירה ישירה של תוצרתם (חקלאות חברתית ישירה). לפי שעה, מדובר במחאת בודדים בלבד, אבל במחאתם טמון הפוטנציאל לתפנית מהפכנית. במפגש המכירה הישירה מומחשת לצרכנים משמעות פער התיווך, ונוצרת  זיקת גומלין עסקית וחברתית בין החקלאי לבין הצרכנים, הסובלים יחדיו ממגמת פערי התיווך.

 תפוצת המידע ברשתות החברתיות מעניקה תנופה וכלים חדשים למחאה חברתית, גם בתחום השיווק החקלאי. בכוח רשתות המידע, גם מחאה קטנה יכולה לחולל מהפכה.

אנשי העיר צריכים להכיר כאינטרס קיומי בשלושה נושאים, הממוקדים בעידן החדש בליבת תודעת הקיימות ההולכת ומתפתחת במדינות הרווחה:

  1. בריאות המזון: במדינות המערב מבינים כיום, גם בממסדים הממשלתיים, כי בריאות הציבור תלויה, לא רק באיכות הטיפול והתשתית הרפואית, אלא גם באיכות המזון. ברור, שקל יותר למדינה לפקח בעצמה על הסטנדרטים הנאותים בתהליך יצור המזון, כשהוא מיוצר ביצור מקומי בשדות המולדת.
  2. זיקת הגומלין בין העיר לכפר: גם בעידן המידע, בקצב החיים האורבני, נפש האדם זקוקה למרחב הפתוח הכולל כחלק מהוויית התרבות האנושית לדורותיה, לא רק מרחבי טבע פנויים, אלא גם נוף חקלאי. שיווי המשקל האקולוגי בין העיר לכפר, מכונן את ייחודה התרבותי של העיר בחיבורה למקום ממנו היא צומחת. מתוך זיקות מקומיות אלה נוצרה במהלך דורות זהותן של הערים. המרחב הכפרי חקלאי של גבעות טוסקנה לדוגמה, יוצר את ייחודה של פירנצה לא פחות ממגדליה וארמונותיה של העיר. בהיבט זה, דווקא מתוך עירוניותם, חייב להיות לאנשי העיר עניין בשימור המרחב החקלאי בסביבתם.
  3. תודעת מולדת: שיבת עם ישראל למולדתו, במאה וחמישים השנים האחרונות, רחוקה מלהיות תופעה טבעית לעם שהתמחה אלפיים שנה בחיי גלות. במנהטן פריז וברלין - כמו בערי הריין בימי הביניים - יכול היהודי להתמקד בעיסוקי הצווארון הלבן, שהפכו לתחומי מומחיותו, ולהותיר את העמל החקלאי לאחרים. כאן בארץ, במאמץ ליצור מקום שהוא מולדת, חייבים יהודים להתחבר מחדש לאדמתם, גם אם הדבר נראה לכאורה בניגוד לטבעם. בהבנת הכרח זה כתב א' ד' גורדון לפני כמאה שנים: "אם לא נעבוד את האדמה בידינו ממש, לא תהיה האדמה שלנו...הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים, ממש כמו בארצות הגולה."
שוק האיכרים

[התמונה: מתוך אתר "אכול ו- Chateau", שם הצלם אינו מאוזכר]

מחאת החקלאים עוסקת באופן ישיר במאבק לשכר הוגן לעמלם. אולם רעיון היסוד להתעקשותם להגן על עתיד מפעלם, מונע על ידי האמונה כי חקלאות מקומית כאינטרס קיומי אינה רק עניין כלכלי.  דווקא במדינות המערב, בגישה המתוארת במושג 'קיימות', הבנה זו זוכה בשנים האחרונות לתמיכה גוברת.

[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]

העשרה

  • הרצאתו של האלוף (מיל) גרשון הכהן במסגרת אסיפת עמותת אדמתי שהתקיימה ביום 19/04/16:
  • -
 

2 thoughts on “גרשון הכהן: קיימות עירונית וזיקתה למרחב החקלאי

  1. הנושא חשוב אבל חסרות כאן כמה נקודות
    א. חשיבות המחיר הנמוך וטריות הפירות והירקות. כאשר יהיה יבוא גדל והולך יתקייר בסופו של דבר גם היבוא של פירות וירקות – הפגיעה תהיה בבריאות התושבים.
    ב. הקשר ההפוך – עם עירוניות לא טובה – של פרבור משרע מחד ומגדלים עם רחבות גדולות מסביב (כמו במערב ראשון) – תכנון מוטה רכב פרטי ששומר על צפיפות עירוניות נמוכה (למרות המגדלים – שכן המרחק בין מגדל למגדל גבוה) התוצאה היא פחות חלחול מים, יותר זיהום מים ופחות קרקע לחקלאות. אפשר לראות את התוצאה בישובים בארצות הברית של פרברים אינוסופיים – זו גם התוכנית לישראל – עיר אחת בין חיפה, ירושלים ואשדוד. הפתרון – לקדם עירוניות מתחדשת (לא לבלבל עם התחדשות עירוניות).
    ג. במדינות מערביות רבות מסבסדים את החקלאים מטעמים של לובי חקלאי חזק מצד אחד או שיקולים אקולוגיים מצד שני – בישראל לא עושים זאת.

    נקודה אחרת היא גידול אוכולוסין – כל עוד האוכלוסיה גדלה היא מתחרה גם בשטח וגם במים עם החקלאות. לכן יהיה יותר ויותר קשה לשמור על החקלאות. אם ישראל רוצה להיות "עיר מדינה" עליה להבין את ההשלכות של זה – כולל אי בטחון תזונתי, תלות מוחלטת ביבוא מזון וביבוא דלק לשם התפלת מים. מי שרוצה לקרוא איך זה נגמר ממליץ על ג'ראד דיימונד "התמוטטות".

  2. Pingback: חקלאות וביטחון לאומי באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *