אבי הראל: ההמון והדת כמחוללי הכאוס בחברה, על פי שפינוזה

הכרזה: הדמיון ככוח המניע של ההמון... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע

[הכרזה: הדמיון ככוח המניע של ההמון... התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע. עוגן ברשת, לחצו כאן]

פער הרלוונטיות שבין רעיונותיו של ברוך שפינוזה למציאות; והסכנה הגלומה בהם, מהווים סיבה נוספת לכך שהוא נתפס כפילוסוף מסוכן, שיש להרחיקו מהחברה האנושית, ושידע בחייו רק נידוי וחרם. 

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 18 בדצמבר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שניים על מוטיב האהבה כמחולל כאוס בעולם. למאמר האחר לחצו כאן:

*  *  *

לאחר שבמאמר הקודם הנגדנו את דעתו של פרננדו דה רוחאס - מחבר היצירה סלסטינה - לדעתו של ברוך שפינוזה, אודות הגדרת תמונת העולם בכלל; ומקומו של האל ויחסו אל העולם והאדם בפרט, נעסוק כאן במחוללי הכאוס בחברה האנושית לפי דעתו של שפינוזה, והפתרון לייצוב כאוס זה.

[למאמרו של ד"ר אבי הראל על הספר 'סלסטינה' לפרננדו דה רוחאס, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]

[בתמונה: חלק מכריכת הספר 'סלסטינה', לפרנאנדו דה רוחאס... אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

[בתמונה: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל]

על פי שפינוזה (בתמונה משמאל), קיימים שני מחוללי כאוס מרכזיים בחברה האנושית: ההמון והדת. איש המחשבה והפילוסוף - שהם מוקדי התבונה בחברה - חיים בתוך החברה האנושית, שברובה אינה מסוגלת להגיע לדרגת התבונה. מה שמניע אנשים אלה במעשיהם ובמחשבתם הוא הכוח המדמה (imagination). המומנטום הזה מחולל כאוס.

[בתמונה משמאל: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל]

פסיכולוגיה זו של ההמון מולידה בהכרח מאבק, ניגוד חברתי, אלימות ומלחמה. אולם בכך לא די. מחשבת ההמון מביאה גם לקנאות ולאי סבלנות. היא כאמור מקור ראשי לחוסר יציבות חברתית, ולחיים של ביטחון אישי רעוע. לדעת שפינוזה, ההמון תמיד יפעל באמצעות הכוח המדמה האמור, ובכך הוא מביא על החברה כאוס מוחלט.

זאת ועוד. לפי שפינוזה, קו ההיכר העיקרי של ההמון הוא אי הוודאות, ומקורה של זו בבורות או בלשון אחר - באי ידיעת הסיבות האמתיות של הדברים. אי ודאות זו, גורמת להמונים להיטלטל בין פחד לתקווה, בין ייאוש להצלחה כל העת. זה ההסבר שנותן שפינוזה לדעת הקהל ההפכפכה של ההמון כמו גם לחוסר הסבלנות הקיצוני המאפיין אותו. אי וודאות זו מולידה בהכרח הסברים שגויים, המובילים לכאוס חברתי ודתי גם יחד. תמונת עולמו של ההמון מיוסדת על קשרים מקריים. זאת, בניגוד חריף לחשיבה מדעית אובייקטיבית, המגדירה את יחסי הגומלין בעולם כמיוסדים על דברים קבועים וכקשרים יציבים ומוחלטים.

[להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

[בתמונה: לפי שפינוזה, קו ההיכר העיקרי של ההמון הוא אי הוודאות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[בתמונה: לפי שפינוזה, קו ההיכר העיקרי של ההמון הוא אי הוודאות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

כיוון שתמונת העולם של ההמון מבוססת על אסוציאציות ללא סדר קבוע והגיוני, היא מולידה בהכרח את האמונה התפלה או את דת ההבל. לדעתו של שפינוזה, היות ובעיית ההמון הינה כללית ונכונה בכל חברה, הרי כל הדתות ההיסטוריות נכנסות להגדרה של דת הבל (vana religio).

לשון אחר - דתות העולם מבוססות על הכוח המדמה בלבד, ושלטונן של דתות אלה על ההמון נעשה בצורה של דיכוי ושלטון של פחד, בעיקר בגין החשש מתורת הגמול (שכר ועונש). היות וההמון נתון להשפעה ולפחדים מסוג זה, הדבר מנוצל על ידי ראשי הדתות השונות, ומשמש מקור להגברת שלטונם של כוהני הדת ולדאגה לאינטרסים האישיים שלהם בלבד. בכך, הופכת הדת למכשיר של עריצות ושררה ללא מצרים, שמיטבה את מצבם של כוהני הדת, וגורמת רעה גדולה להמון בכללותו. כל עוד אין תיקון למצב זה, הרי שלדעת שפינוזה, מוסדות הדת יכולים לגרום לאיש ההמון את התחושה כי שעיבודו המוחלט  היא בעצם חירותו (1984 של אוורוול).

[בתמונה: דתות העולם מבוססות על הכוח המדמה בלבד, ושלטונן של דתות אלה על ההמון נעשה בצורה של דיכוי ושלטון של פחד, בעיקר בגין החשש מתורת הגמול (שכר ועונש)... מקור התמונה: Palestine-info]

[בתמונה: על פי שפינוזה, דתות העולם מבוססות על הכוח המדמה בלבד, ושלטונן של דתות אלה על ההמון נעשה בצורה של דיכוי ושלטון של פחד, בעיקר בגין החשש מתורת הגמול (שכר ועונש)... מקור התמונה: Palestine-info]

שפינוזה מתייחס בדבריו לסמכות ההתגלות הקיימת בכתבי הקודש, שההמון מציית לה ללא עוררין. מנקודה זאת גם מתחיל פתרון הבעיה שהוא מציע:

היות וסמכות כתבי הקודש הינה אבסולוטית בעייני ההמון, הדבר מחייב לפרש מחדש את כתבי הקודש באופן שהם יעלו בקנה אחד עם המסר של הפירוש החדש לדת שאותו מציע שפינוזה. פירוש המקרא לפי דברים אלה, חייב להפוך למדע אובייקטיבי ואוטונומי לחלוטין. בכך, אפשר להעמיד את דבר האל או נביאיו במשמעותם האמתית, תוך עמידה על מספר עקרונות חשובים כצדק, עזרה הדדית וסולידריות חברתית.

לאחר שלב ראשון של תיקון הדת, יש לפנות לתיקון המדינה שאיש ההמון חי בתוכה. בכדי לעבור ממצב של כאוס לסדר, יש לדעת שפינוזה לחוקק חוקה קונקרטית, שתיתן למושגים הדתיים של צדק וסולידריות תוכן ממשי ומעשי. המקרא אמנם הציע חוקה מדינית, אולם בזמן החדש אבד עליה הכלח, היות ומדינת העברים הקדומה נחרבה, ויחד איתה ירדה לטמיון החוקה שמדינה זו ייצגה.

[בתמונה: המקרא אמנם הציע חוקה מדינית, אולם בזמן החדש אבד עליה הכלח, היות ומדינת העברים הקדומה נחרבה, ויחד איתה ירדה לטמיון החוקה שמדינה זו ייצגה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי drsweetie06 לאתר photobucket]

[בתמונה: המקרא אמנם הציע חוקה מדינית, אולם בזמן החדש אבד עליה הכלח, היות ומדינת העברים הקדומה נחרבה, ויחד איתה ירדה לטמיון החוקה שמדינה זו ייצגה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי drsweetie06 לאתר photobucket]

שפינוזה ממנה את השלטון הפוליטי החילוני להיות המפרש היחיד של דבר האל, ובכך הוא ממנה אותו להגדיר את מושג הצדק והעוול גם יחד. בכך, מפריד שפינוזה במהלך חד ומהיר בין הדת למוסדות המדינה. זאת מתוך התפיסה, שמוסדות הדת אינם עדיפים על המוסד הפוליטי/חילוני של המדינה. יש אמנם מקום של כבוד לכוהני הדת השונים, אולם אין הם בעלי סמכות והחלטה כלפי ההמון. אין למשמשים בקודש כל זכויות יתר במדינה שכזו.

לשון אחר - למרות שגם לפי המודל של שפינוזה, יש מקום לדעה של כוהני הדת, הרי שתוקף פילוסופי ולגיטימיות פוליטית הם שני מושגים מופרדים בתכלית.

במדינה זו, יש לקבוע מערכת חוקים מפורטים, כיצד צריך להנהיג את הצדק והעזרה ההדדית. בכך, הופכת המדינה למנגנון רב עוצמה שמשרה סדר; והמעצב את הכוח המדמה של ההמון לחיקוי של התבונה. שפינוזה מרחיק לכת ואומר כי הוא מעדיף חוקה מדינית שרירותית על פני הכאוס של מלחמת הכול בכול. ברור כי ההמון אינו מבין את עומק הדברים הללו, והדבר היחיד שיכול לרסנו הוא מדינה עם חוקה ברורה, שכוללת גם מנגנון ברור של שכר ועונש. בדרך זו הופכת המדינה לא רק למכניזם רב עוצמה, אלא גם לגורם מחנך ומעצב של סדר מול כאוס.

[בתמונה: הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, 1982. על פי שפינוזה, אין למשמשים בקודש כל זכויות יתר במדינה... צילום: משה מילנר, לע"מ]

[בתמונה: הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, 1982. על פי שפינוזה, אין למשמשים בקודש כל זכויות יתר במדינה... צילום: משה מילנר, לע"מ]

האם תכניתו של שפינוזה ברת מימוש?

כמובן שלא. שפינוזה לא הגדיר באופן ברור את ההבדל בין חינוך לבין המניפולציות של ההמון. בנוסף, אין באופי המדינה שהציע איזונים ובלמים, שיבזרו את עוצמתה של המדינה בלי לערער על סמכותה.

פער הרלוונטיות בין הרעיונות למציאות; והסכנה הגלומה בהם, מהווים סיבה נוספת לכך ששפינוזה נתפס כפילוסוף מסוכן, שיש להרחיקו מהחברה האנושית, ושידע בחייו רק  נידוי וחרם. 

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מקורות

One thought on “אבי הראל: ההמון והדת כמחוללי הכאוס בחברה, על פי שפינוזה

  1. אלכס נחומסון:
    "התכנית" של שפינוזה אינה אמורה להיות יישומית אלא מורת דרך. המושג "המון" הנו ערטילאי ומותנה באיכות המנהיגות וההשכלה. ההפרדה בין דת למדינה מחייבת מציאות אך איננה טוטלית ולכן כשיש זרם דתי – מרכזי ומוסכם על רוב האזרחים – אסור לערער את יציבותו בהיתרים לזרמים משניים, ולקבוע נורמות ציבוריות שנויות במחלוקת כי זו נוסחה וודאית לכאוס. במיוחד במקום שבו הכאוס הוא אינטרס של גורם חתרני פעיל ובלתי מרוסן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *