[בתמונה: חלק מכריכת הספר 'סלסטינה', לפרנאנדו דה רוחאס... אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

עודכן ב- 11 באוגוסט 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על מוטיב האהבה כמחולל כאוס בעולם. למאמר האחר לחצו כאן:

• אבי הראל: ההמון והדת כמחוללי הכאוס בחברה.

*  *  *

שנים ספורות לאחר גירוש ספרד (1492), כתב צעיר בשם פרנאנדו דה רוחאס ( Fernando de Rojas) (בתמונה למטה משמאל) יצירה ספרותית רבת רושם בשם סלסטינה (Celestina). הכותב היה בן למשפחת אנוסים יהודית, ויצירתו נחשבת מאז ועד היום כשנייה במעלה בתולדות הספרות הספרדית, כאשר את המקום הראשון תופס הסיפור הידוע של דון קישוט.

היצירה הספרותית האמורה (ראו תמונה למעלה ולמטה, בהמשך המאמר) נדפסה לראשונה בשנת 1499, ומאז היא הופיעה במהדורות רבות. דורות של קוראים נלהבים הוקסמו מהגיבורה הראשית של היצירה - הזונה סלסטינה.

בתמצית: מסופר בה על אהבתו של בן האצילים, קליסטו למליביאה, לבת למשפחה מיוחסת ועשירה. אהבתו של קליסטו למליביאה הופכת במהלך היצירה לתשוקה אובססיבית. כאשר הוא על סף ייאוש, פונה משרתו האישי סמפרוניו אל סלסטינה שתציל את אדונו, ותגאל אותו מייסוריו.

[בתמונה משמאל: פרנאנדו דה רוחאס ( Fernando de Rojas) התמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]

אולם המשרת אינו שה תמים בסיפור. הוא קושר קשר עם סלסטינה כנגד אדוניו, תוך ניצול חולשתו האישית בגין אהבתו הנכזבת. בדרך לישועת האדון, הם ממלאים את כיסיהם בממון רב ממנו. במקביל, מצליחה סלסטינה להכניס למעגל התשוקה את משרתו השני של קליסטו, בחור צעיר בשם פארמנו. לאחר מסע שכנוע ארוך, מצליחה סלסטינה לפתות את מליביאה, שמודה באהבתה הנסתרת לקליסטו.

המשרתים מסתכסכים עם סלסטינה בשאלת התגמול הכספי שמגיע להם לפי דעתם, וברגע של כעס הם רוצחים אותה. הללו נתפסים ומוצאים להורג בידי השופט המקומי. קליסטו נהרג בנופלו מהסולם באישון לילה כאשר הוא יוצא מביתה של מליביאה, וזו האחרונה מתאבדת בגין מותו של אהובה. לשון אחר -  עלילה מורכבת עם ריבוי של גוויות.

אין אפשרות לפרש את כלל רמזי העלילה במאמר יחיד, אבל אפשר בהחלט להתעכב בקצרה על מוטיב האהבה כמחולל כאוס בעולם. תמונת העולם זו מנוגדת לתמונת העולם של הפילוסוף יהודי-הולנדי, ברוך שפינוזה (בתמונה למטה), אף הוא בן למשפחת אנוסים יהודית. תבונתו של הטבע - על פי שפינוזה - מייצרת סדר ולא כאוס, והיא האהבה האמתית של האל לברואיו...

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]

[בתמונה: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]

ביצירתו של דה רוחאס, קיימת גזירה שווה בין כוח האהבה לבין מבנה העולם: האהבה מייצגת את עוצמתו של הטבע, ואת אי הסדר שבו; וסיפור אהבתם הטרגי של קליסטו ומליביאה הוא הוכחה לכך. סלסטינה 'משחקת' ביצירה בדמותו של קופידון. דמותה - כזונה זקנה מלאת תככים - מוסיפה לכאוס שבאהבה. אמנם, היצירה אומרת במפורש כי אין שום חטא באהבה, אבל יופי והרמוניה אין בה, ממש כשם שאותם פרמטרים נעדרים בטבע עצמו.

בנוסף, כאשר קוראים את היצירה עצמה, הרי שתיאורי האהבה בו הם כפייתיים ומחוללי הרס ואבדן. אהבתם של קליסטו ומליביאה מתוארת כמעשה של טירוף, שבסופה קורה הגרוע מכל. תמונה דומה של האהבה עולה לקראת סיום היצירה. מדובר על תיאור הטבע כמלחמת ניגודים: הקוסמוס הוא מכלול הקיים והוא בנוי באופן של מלחמת כול בכול, כשכול הכוחות הם קיצוניים והרסניים. האהבה מייצגת את הטבע, שהוא הממשות היחידה. היא גם נחשבת ככוח טבע דו צדדי, הנוכח בכל מקום, כוח שעובר על המידה הנכונה, ומביא הרס וחורבן.

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

[בתמונה: כריכת הספר 'סלסטינה', לפרנאנדו דה רוחאס... אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

בפרולוג של היצירה, רוחאס מציג עולם שבו נעדרים האל או אחד מעושי דברו עלי אדמות. יש כאן הצגת תמונה של העולם, השוללת כל טרנסצנדנציה, בלי להעניק לו תחליף אלוהי כלשהו. העולם על פי תפיסה זו נטול אל משגיח, מיטיב  או מעניש, היות ואין הוא נמצא כלל ועיקר.

דברים אלה, באים כניגוד חריף לתפיסת העולם של שפינוזה. עולמו של זה האחרון הוא מאורגן ועקבי בעצם מהותו. הטבע - או ליתר דיוק חוקי הטבע - הם היורש של האל הטרנסצנדנטי הישן, ובכך הם מחליפים אותו באופן חיובי. שפינוזה, מצייר את העיקרון הקוסמי האוחז בכל הפרמטרים גם יחד – תבונה של הטבע שהיא האהבה האמתית של האל ליצוריו.

אהבה זו מייצרת סדר בניגוד חריף למוטיב הכאוס של האהבה הקוסמית המצוי ביצירתו של רוחאס. ביטול האל הטרנסצנדנטי - לפי השקפת שפינוזה - אינו מוריד את היקום לדבר נחות וחסר משמעות. נהפוך הוא. העולם מקבל משמעות חדשה ומעמד אלוהי בגין התבונה והאהבה הקיימת ככוח אימננטי בעולם.

טענות אלו של שפינוזה הם שהקנו לו שם של אתיאיסט מסוכן שיש להרחיקו ולבודדו, ואף לנדותו מקהילתו ומעמו.

[בתמונה: סלסטינה... המתמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• אבי הראל (2016), ההמון והדת כמחוללי הכאוס בחברה, ייצור ידע, 17/3/16.
• יובל, י', שפינוזה וכופרים אחרים, ספרית פועלים, 1989, עמודים 94 – 147.
• Lesley B. Simpson, (tr.), The Celestina, University of California Press, 1971.